בעלי ואני נסענו דרומה כדי לחגוג את יום הנישואין שלנו. הייתי מרותקת לנופים. ככל שהדרמנו, כך הלך הנוף והפך למדברי. במקומות מסוימים לא היה אף שמץ של צמחייה או חיים. מכל עבר ראינו רק דיונות חול וגבעות של חול. הנוף הזה הזכיר לי תמונות מחיי הרוחניים. זכרתי את תקופות המדבר שאני עוברת מפעם לפעם, בין אם בקשר עם האדון או בקשר שלי עם משיחיים אחרים. חשבתי לעצמי כמה משפיע הקשר שלי עם האדון על הקשר עם משיחיים אחרים.
ההרים הזכירו לי את המחסומים שהקמתי בהדרגה ביני לבין אלוהים ולאחרים. המחסומים האלה גורמים לי להרגיש מבודדת ובודדה, וכך מקבל השטן הזדמנות לזרוע מהומה במחשבותיי ובחיי.
לפתע הבחנו לאורך הכביש במערבולות חול שעלו ויצרו מעין גלים של חול. יכולנו לראות רק את האבנים הקטנות והחול שפגעו בשמשות שלנו. האמת היא שזו הייתה סופת חול מדברית עזה. במשך דקה שלמה לא ראינו דבר, ונאלצנו לעצור. זו הפעם הראשונה שעברנו חוויה כזו במדבר. עד מהרה חלפה הסערה ונחלשה בהדרגה; רק אז יכולנו לראות שוב בבירור, אבל ברגעים המעטים שבהם לא יכולנו לראות דבר, פחדנו.
היה זה כאילו שרוח הקודש רוצה ללמד אותנו דבר מה על סערה רוחנית. אויבנו, השטן, רוצה להביא אותנו למצב של עיוורון רוחני, שבו הפחד אוחז אותנו ואנחנו מאבדים תקווה שנוכל לראות את הדרך שלפנינו.
אנחנו יכולים להרגיש בטוחים גם כשאנחנו מצויים בעיצומה של מלחמה רוחנית מכיוון שישוע כבר לימד אותנו איך להשתמש בנשק הרוחני שיש לנו בכל עת ובכך להתחזק בו. הוא כבר אמר לנו מה עלינו לעשות כשאנחנו מתרחקים מאורו וכאשר הראייה הרוחנית שלנו מתעמעמת. עלינו לחזור בתשובה ולחזור אליו, והוא ירגיע כל סערה.
האם לבשת היום את הנשק הרוחני שלך? אלוהים אתך. הוא כבר ניצח בקרב למענך. הוא רוצה שתחיה בביטחון הזה היום ובכל יום.