הגות יומית

כמה קרוב? (4 August)

כֹּה אָמַר יהוה: אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ, אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם-בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל: הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי, כִּי אֲנִי יהוה, עֹשֶׂה חֶסֶד, מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-יהוה.
ירמיה ט 23-22

אנחנו מודדים את עצמנו ללא הרף, משווים את עצמנו לאחרים או לקריטריונים פנימיים או חיצוניים. אנחנו עושים את זה כדי להעריך את עצמנו, לאמוד את מידת המשמעות שלנו ולקבוע אם לחיינו יש בכלל משמעות. האם יש דרך אחרת לעשות את כל זה? דרך להראות שאני משתפר, מתקדם או "מנצח"? האם יש דרך אחרת להוכיח שסדר העדיפויות שלי נכון או שאני משקיע את הזמן שלי נכון? האם יש דרך אחרת שבה אני יכול לדעת אם אני "טוב" או לפחות "בסדר"?

אנחנו מודדים את עצמנו בדרכים רבות. חלקן נעלות וחלקן מעוותות. אנחנו אנשי אמונה, ולכן איננו בהכרח מייחסים חשיבות רבה לערכי העולם, כגון יופי גופני, עושר או כוחניות, אבל אפילו המדדים הרוחניים, לכאורה, נוגעים לבשר: אנחנו בודקים מי פעיל יותר מאחרים, מי הדריך אנשים רבים יותר לאמונה, מי תורם יותר לנזקק או מי שר יפה יותר, מי מלמד במיומנות רבה יותר או עמדתו התיאולוגית של מי נכונה יותר או נבואית יותר.

מכתבי הקודש עולה שיש רק מדד אחד חשוב: עומק התובנה שיש לנו על אלוהים ועל אופיו ועומק החוויה שלנו אתו. כל הישג הוא חסר משמעות בלעדיו, ורב משמעות אתו. מערכת היחסים עם אלוהים היא ההגדרה של המשמעות והערך של בני האדם. אם ננסה להצדיק את עצמנו באמצעות כל הישג אחר, תגובתו תמיד תהיה "מעולם לא הכרתי אתכם" (מתי ז 23).

כשאני בוחן את לבי, את סדר העדיפויות שלי ואת האופן שבו אני מעביר את זמני, אני מגלה מציאות עצובה. אני גאה הרבה יותר בעבודת האלוהים שלי ובהישגים ה"רוחניים" שלי מאשר באיכות הקשר שלי עם אלוהים. כמו מרתא, אני דואג לפרי החיצוני עד כדי כך שאני מחמיץ את הדבר היחיד החשוב, את החלק הטוב (לוקס י 42).

אני מתמקד בדבר הלא נכון וכך תופס הטוב את מקומו של הטוב ביותר. נכון, לפעמים קשה לדרוש את פניו, הפרי נסתר ולפעמים איננו בא לידי ביטוי באופן מידי, כמו במעשים טיפוסיים אחרים שמניבים תוצאות מידיות. לעומת זאת, אלוהים מאוד רוצה אותי, ולכן עליי להפסיק "לעשות" ולהתחיל "להיות".

מי שרוצה למצוא חן בעיני אלוהים צריך להישמע לדבריו של שאול השליח באיגרתו לקורינתים. אין שום ערך לאף מידה של הצלחה, מסירות או שירות בפעילות משיחית אם הם אינם נובעים מקשר גומלין קבוע עם אלוהים:

"אִם בִּלְשׁוֹנוֹת בְּנֵי אָדָם וּמַלְאָכִים אֲדַבֵּר וְאֵין בִּי אַהֲבָה, הֲרֵינִי כִּנְחֹשֶׁת הוֹמָה אוֹ כִּמְצִלְתַּיִם רוֹעֲשִׁים. אִם תִּהְיֶה לִי מַתַּת הַנְּבוּאָה וְאֵדַע כָּל הַסּוֹדוֹת וְאַשִּׂיג כָּל הַדַּעַת; וְאִם תִּהְיֶה בִּי כָּל הָאֱמוּנָה עַד לְהַעְתִּיק הָרִים מִמְּקוֹמָם, וְאֵין בִּי אַהֲבָה, הֲרֵינִי כְּאַיִן וּכְאֶפֶס. אִם אֲחַלֵּק אֶת כָּל רְכוּשִׁי לִצְדָקָה וְגַם אֶתֵּן אֶת גּוּפִי לִשְׂרֵפָה וְאֵין בִּי אַהֲבָה – לֹא יוֹעִיל לִי דָּבָר." (אל הקורינתים א יג 3-1)

-4 אוגוסט -
© 2012 United Bible Societies - Palestinian Bible Society, Bible Society in Israel, and Arab Israeli Bible Society. All rights reserved.