אנחנו שונים מאוד זה מזה, גם אם אנחנו מאותה משפחה. שני האחים בסיפור היו תאומים, אבל הם בכל זאת היו שונים מאוד.
יעקב עשה עוול קשה לעשיו, ועשיו נשבע להרוג את יעקב בהזדמנות הראשונה. במהלך עשרים השנים שחלפו בירך אותם אלוהים בעושר ובמשפחה. ככל הידוע לנו, לא היה ביניהם שום קשר כל אותו זמן, אבל בשלב כלשהו גילה עשיו שיעקב חוזר לאזור.
יעקב זכר היטב את מה שעשה לעשיו ואת מה שעשיו נשבע לעשות לו. הוא פחד. ייתכן שהפחד הזה לא הרפה ממנו מעולם. ייתכן שהוא הצטער והתחרט על המעשה שעשה שנים רבות קודם לכן.
מצד שני, נראה שעשיו שכח את העבר. כמובן שהייתה לו היכולת להתנקם באחיו, אבל אין בסיפור רמז קלוש ביותר שכך הוא רצה לעשות. יש אנשים כאלה: הם שוכחים את הדברים השליליים תוך זמן קצר ועוברים הלאה. לאחרים קשה הרבה יותר. אני מכיר אישה שזוכרת לפרטים כל עלבון, גדול או קטן, אמתי או דמיוני, שספגה מבני משפחתה במהלך שבעים השנים האחרונות.
כעת הגיע הזמן שבו נפגשו שוב עשיו ויעקב. בלילה הקודם חווה יעקב מפגש עם אלוהים, מפגש ששינה את חייו, אבל הוא עדיין ניסה לחבל תחבולות כדי לכוון את המצב לטובתו. הם התקרבו זה לזה ויעקב השתחווה בענווה שבע פעמים. עשיו התעלם מכל הגינונים החיצוניים, רץ לאחיו ונתן לו חיבוק גדול ונשיקה.
כן, יעקב עשה מאמץ להתרצות לאדם שהוא פגע בו, וזה היה דבר טוב. עשיו, מצדו, בחר לסלוח ולשכוח.
עלינו לעשות ככל שביכולתנו כדי להתרצות אל האנשים שאנחנו מנוכרים להם, וללמוד לסלוח ולשכוח מהעוולות שעשו לנו.