ברור מהסיפור על דוד ונבל הכרמלי שאביגיל היא זו שמחליטה החלטות ויוזמת מעשים. אביגיל מרכזת את כל מאמציה למניעת אלימות. היא יודעת שנעשה לדוד עוול קשה ולכן היא מבקשת ממנו סליחה ורחמים.
היא עושה שלום, ולכן היא מוכנה לקבל על עצמה את האחריות לעוול שנעשה לדוד (פס' 25). הכוח המוסרי הזה מאפשר לה ליטול סיכונים כדי לשקם את הקשר עם דוד ולשכך את זעמו.
אביגיל שואפת לריצוי באמצעות מילים. כשהיא מדברת אל דוד, היא בטוחה בנחישותה להשפיע על תכניותיו של דוד ולשנות אותן. היא מבקשת לנהל אתו דו שיח גלוי במאמץ לשנות את לבו. הנימה שבה היא משתמשת משכנעת אבל גם גלויה. השפה שהיא נוקטת רבת עצמה וטענותיה מחייבות.
בניגוד לבעלה, אביגיל נותרת ענווה. היא פונה אל דוד כאל "אדוני" ומדברת על עצמה כעל אמתו. בדבריה אל דוד היא מרבה להזכיר את אלוהים ואת פועלו בנסיבות ובאירועים השונים. בסמכות כמעט נבואית היא קובעת שאלוהים מנע מדוד שפיכות דמים בגללה. באותו סגנון נבואי היא מכריזה על עתידו המפואר של דוד (פס' 31-29).
אין פלא, אם כן, שקיבל דוד את הצעתה לריצוי ובירך אותה שלוש פעמים (פס' 33- 32). הלוואי שכולנו, כמו האישה החכמה הזו, נבקש להתרצות באמצעות דברינו ומעשינו. כך נוכל לשקם מערכות יחסים ולבנות אותן לתפארת אלוהים ולהימנע מעימותים.