הגות יומית -

טובים ומלאי רחמים ( 20 ספטמבר )

קודם הבא

עַל כֵּן הָסִירוּ אֶת הַשֶּׁקֶר וְדַבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, כִּי אֵיבָרִים אֲנַחְנוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ. רִגְזוּ וְאַל-תֶּחֱטָאוּ; אַל תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ עַל כַּעַסְכֶם, וְאַל תִּתְּנוּ מָקוֹם לַשָּׂטָן. הַגּוֹנֵב אַל יוֹסִיף לִגְנֹב, כִּי אִם יַעֲמֹל וּבְיָדָיו יַעֲשֶׂה אֶת הַטּוֹב כְּדֵי שֶׁיוּכַל לָתֵת לְמִי שֶׁשָּׁרוּי בְּמַחְסוֹר. אַל יֵצֵא מִפִּיכֶם כָּל דְּבַר נִבּוּל, אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא טוֹב בְּעִתּוֹ וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לִבְנוֹת, לְמַעַן יַשְׁפִּיעַ נֹעַם עַל הַשּׁוֹמְעִים. וְאַל תַּעֲצִיבוּ אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר נֶחְתַּמְתֶּם בָּהּ לְיוֹם הַגְּאֻלָּה. הָסִירוּ מִכֶּם כָּל מְרִירוּת וְחֵמָה וְכַעַס וּצְעָקָה וְגִדּוּף וְכָל רִשְׁעָה. הֱיוּ טוֹבִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ; הֱיוּ מְלֵאֵי רַחֲמִים וְסִלְחוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ כְּשֵׁם שֶׁאֱלֹהִים סָלַח לָכֶם בַּמָּשִׁיחַ.

אל האפסים ד 32-25

לאחרונה נעצבתי בגלל מחלוקות שהתגלעו בחוגים משיחיים בנושאים תיאולוגיים. עוד לפני שהייתי למשיחית, הזהירו אותי הוריי לא להיכנס לשיחות על דת או פוליטיקה, אבל כאן, בארץ הקודש, ובמיוחד בקרב המשיחיים, נראה כאילו אין על מה לדבר חוץ מזה!

זאת ועוד, אנשים שנחשבים לעדינים בדרך כלל כותבים מכתבים ארסיים ש"חושפים" את "תורתו המוטעית" של האחר. דווקא אחים לאמונה נוטים תכופות לרדוף בצורה פרושית את אחיהם, לחשוף "תורות שקר" ו"להשליט סדר" במחשבותיהם של אחרים.

האמת היא שהחברה הלא מאמינה שסביבנו איננה מתייחסת כלל למחלוקות שלנו בנושאים תיאולוגיים. כל מה שהיא רואה זה את החיים שלנו ושופטת את אמונתנו לפי צורת החיים שלנו.

האם אנחנו משקרים? האם אנחנו נוטים להתפרצויות זעם? האם אנחנו דואגים לעניים? האם אנחנו טובי לב? סולחים? האם אנחנו כנים לפני אלוהים בנוגע לחולשות שלנו? האם אנחנו כנים לפני ידידים שראויים לאמוננו? האם אנחנו מחויבים בדין וחשבון?

אנחנו עשויים להיות ספר הבריתות היחיד שידידינו ושכנינו הלא משיחיים יקראו. האם המילים והמעשים שלנו נותנים ביטוי לרחשי לבו של אלוהים? האם אנחנו עומדים במבחן שמציב לנו פרק ד מהאיגרת אל האפסים?

אסור לנו להתייאש גם אם איננו עומדים בדרישות, אלא לשוב לזרועותיו של אבינו שבשמים שרוצה להתגלות בנו ובאמצעותנו. כך נוכל גם אנחנו וגם העולם להכיר אותו, ברוח ובאמת.

"אַתֶּם אוֹר הָעוֹלָם. עִיר שׁוֹכֶנֶת עַל הַר אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִסָּתֵר. . . . כָּךְ יָאֵר נָא אוֹרְכֶם לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וִיכַבְּדוּ אֶת אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם" (מתי ה 14, 16).

- 20 ספטמבר -