כיפא מככב בסיפורי הבשורות יותר מכל תלמיד אחר. ברוב הסיפורים הוא אומר או עושה משהו מתוך דחף ואחר כך צריך לתקן אותו. להלן כמה דוגמאות:
הוא יצא מהסירה כשהוא בלב ים כדי ללכת לקראת ישוע, הסתכל על הנסיבות והחל לטבוע. ישוע גער בו (מתי יד 31-22).
כשישוע השתנה לעיני התלמידים, דיבר כיפא בחוסר חכמה וקיבל גערה מתונה הישר משמים (מתי יז 5-4).
בקטע שלעיל הוא נשבע למות עם ישוע, אבל אחר כך התכחש לו, ממש כפי שישוע אמר שיעשה.
כשישוע התחיל לרחוץ את רגלי התלמידים, סירב כיפא שיעשה זאת. כשישוע הסביר לו כמה מעשה זה חשוב, הוא ביקש ממנו שירחץ את כולו (יוחנן יג 10-8), ושוב קיבל תיקון מאדונו.
כשישוע שאל את התלמידים מי הם חושבים שהוא, היה זה כיפא שהכריז עליו שהוא המשיח, בן אלוהים, אבל כמעט מיד לאחר מכן הוא סתר את נבואתו של ישוע שייעצר וייהרג. ישוע נאלץ לומר לו: "סור מלפניי, שטן" (מתי טז 23-15). כשהחיילים באו לעצור את ישוע בגן, היה זה כיפא ששלף חרב והשיב מלחמה. ישוע אמר לו שישיב את חרבו אל נדנה (יוחנן יח 11-10).
למרות כל הדוגמאות האלה ואחרות, בחר ישוע בו כדי להנהיג את הקבוצה אחרי עלייתו למרום, כפי שכתוב בלוקס כ"ב. מקרים רבים חיזקו את בחירתו של ישוע, שכן כיפא הפך לדובר ולמנהיג בפרקים הראשונים של מעשי השליחים. ישוע אפילו שינה את שמו משמעון לכיפא (מתי טז 18), כביטוי לכך שידע שאופיו האימפולסיבי של כיפא יספק בבוא היום את היציבות הדרושה ליתר התלמידים.
אני מאמין שאלוהים רוצה שניטול סיכונים – אפילו מתוך אימפולסיביות – יותר משנשב על מקומנו באפס מעשה ונניח לאחרים לעשות את הכול.
הדברים האחרונים שכתב כיפא מעידים שלמד דבר חשוב לקראת סוף ימיו: "גִּדְלוּ בְּחֶסֶד וּבְדַעַת אֲדוֹנֵנוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. לוֹ הַכָּבוֹד גַּם עַכְשָׁו גַּם לְיוֹם עוֹלָם." (ב כיפא ג 18)
עלינו לגדול בחסד, עלינו לגדול בדעת אדוננו, ועלינו להסב לו כבוד.