אנחנו נוטים לשפוט בשבריר שנייה אנשים ומצבים וחורצים משפט עם המילים שלנו בלי לשים לב. לפעמים אנחנו מצדיקים שיפוט מסוג זה וחושבים שאנחנו רשאים לגבש דעה על מצב מסוים, או לשפוט אותו רק כי אנחנו אוהבים את האדם ששרוי בו. דבריו של ישוע פשוטים ועם זה מאתגרים מאוד. הוא פותח את דבריו במצווה פשוטה: "אל תשפטו".
ישוע בעצם אומר כאן שעלינו להתרכז בחיים שלנו במקום לחשוב על התנהגותו ומעשיו של רענו. איך יש לנו זכות לשפוט את חייהם של אחרים כאשר שלנו אינם נקיים מכל רבב לפני אלוהים? "מִי אַתָּה כִּי תִּשְׁפֹּט אֶת עַבְדּוֹ שֶׁל אַחֵר?" (אל הרומים יד 4).
כתבי הקודש מלמדים לא פעם שאלוהים לבדו הוא השופט. רק הוא ראוי לשפוט כל מצב, מכיוון שהוא יודע הכול. הוא איננו מאציל את סמכותו כשופט על בני אדם. אם אנחנו מתיימרים לקחת את מקומו כשופט, אנחנו מרוממים את עצמנו מעל אלוהים, כאילו אנחנו יודעים טוב ממנו.
כשאנחנו מאפשרים לאלוהים לשפוט מצב מסוים, אנחנו מאמינים בו, וכמובן שגם ההפך הוא נכון: כשאנחנו מנסים לתפוס את מקומו כשופט ולשפוט בעצמנו, אנחנו מפגינים חוסר אמונה. כשאנחנו משאירים את המשפט בידיו, אנחנו מכריזים שאנחנו נכנעים לו ובוטחים בו שיעשה את ההחלטה הנכונה.
כל הזדמנות שבה אנחנו מתפתים לשפוט בני אדם אחרים היא בעצם הזדמנות שאלוהים נותן לנו כדי לבחון את חיינו וליטול בעזרתו את הקורה מעינינו.