רות הפתיעה כאשר בחרה לדבוק בנעמי (א 14). ראוי לציין שבשיחה הקצרה בין נעמי לרות, לא נעלבה רות מניסיונה של נעמי לדחות אותה. נעמי נמצאת במצב נורא; היא איבדה את כל מי וכל מה שהיה לה והייתה מיואשת ומרירה.
רות החליטה לא לעזוב את נעמי ובחרה להישאר אתה. הסיפור איננו מציין את הסיבה להחלטתה של רות, אבל אין ספק שברמה הרגשית שיחקו האמפתיה והחמלה על מצבה של חמותה תפקיד חשוב. החלטתה להישאר עם נעמי לא הייתה דבר פעוט. היא בחרה לעשות צעד קשה, אולי אפילו מסוכן, מכיוון שהיא הייתה ממוצא מואבי. לעומת זאת, היא האמינה שזהו הצעד הנכון, ולכן התחייבה להישאר עם נעמי.
אהבתה הבלתי מעורערת של רות לחמותה הפכה אותה לטובה יותר משבעה בנים (רות ד 15). חמלתה של רות כלפי הסובלים מעידה על כך שלרגש יש מקום חשוב בחיים מוסריים מאוזנים. סביר להניח שזה מה שייחד אותה בעיני אלוהים כאישה יקרת ערך ששימשה מופת לאחרים. הסיפור מראה בבירור שאלוהים יכול לבחור במישהו מחוץ לעם הברית כדי לשנות את ההיסטוריה לעד. אלוהים כלל בתכנית הישועה אישה מואבייה, דבר המלמד רבות על אלוהים ועל אהבתו לבריאתו, לזכר וגם לנקבה, ליהודי וגם לגוי.
אם כן, מהו תפקידנו? עלינו להראות אהבה, טוב לב ודאגה זה כלפי זה, בלי שום קשר למין, גזע, גיל או מראה חיצוני. אלמלא החליטה רות להפגין טוב לב ואכפתיות כלפי חמותה, היא הייתה מחמיצה דברים גדולים! אל לנו לברוח מעשיית הטוב. עלינו לחמול תמיד על החלשים והנזקקים, גם אם הדבר כרוך בסיכונים גדולים.
"וְאַל תִּשְׁכְּחוּ לִגְמֹל חֶסֶד וּלְשַׁתֵּף אֶת הַזּוּלַת בַּאֲשֶׁר לָכֶם, כִּי זְבָחִים כָּאֵלֶּה יֶעֶרְבוּ לֵאלֹהִים" (אל העברים יג 16).