הלילה והחושך מאפשרים לגופנו לנוח ולישון, ולהתעורר ליום חדש. השאלה היא: האם הנפש והמחשבות שלנו התעוררו גם הן מהחושך? שאול השליח מייחס לחושך שני היבטים: האחד הוא התרחקות מישוע המשיח וחיים במוות רוחני כאדם לא מאמין; והשני הוא חיים במוות רוחני למרות האמונה בישוע המשיח.
שאלתי את עצמי מה יותר גרוע: תלמיד של ישוע המשיח ששר מזמורים בקהילה ושונא את אחיו, או אדם שהוא רחוק מהמשיח ושונא את הזולת. מפסוקים אלה אנחנו מבינים שמאמין ששונא את אחיו חי בחושך ומתהלך בו. זאת ועוד, הוא אומר שהחושך עיוור את עיניו ושכבר לא ניתן להבדיל בין מאמין ששנאה בלבו לבין הלא מאמין: "בָּזֹאת יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁתַּלְמִידַי אַתֶּם: אִם תִּהְיֶה אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם" (יוחנן יג 35). אהבתנו לאחינו איננה מסתכמת רק ברגשות או בביטוי מילולי של רגשות, אלא צריכה לכלול נכונות להקרבה בשעת הצורך.
עכשיו שאנחנו מתקרבים לסופה של השנה האזרחית, עלינו לבחון מה היו ההישגים והכישלונות שלנו. עלינו לצאת מהעולם הזה עם הישג יקר ערך שמוצא חן בעיני אלוהים. עלינו למלא בחיינו את מצוותו הגדולה ביותר: אהבה! הלוואי שחודש זה יסמן את הקץ למריבות ולמחלוקות שלנו עם אחינו המאמינים. עלינו להפגין את אהבת אלוהים דרך האהבה שאנחנו רוחשים לאחינו.