השעה הייתה שש בבוקר ונסעתי לעבודה. אהבתי להתחיל לעבוד מוקדם. הייתי לבד במשרד לפני שהשאר הגיעו, וכך יכולתי גם לסיים מוקדם ולבלות זמן רב יותר עם משפחתי בסוף היום. לא היו פקקים בדרך לעיר ובדרך כלל – בונוס מיוחד – היה קל למצוא מקומות חנייה חינם במרחק של עשר דקות הליכה מהמשרד.
הפעלתי את הרדיו באוטו כדי להקשיב לחדשות, ושמעתי הודעה: "עובדי הרשויות המקומיות בשביתה... לא יירשמו דוחות חנייה". שמחתי מאוד. כך אוכל לחנות ממש ליד המשרד ולחסוך לעצמי עשרים דקות נוספות של הליכה ברגל הלוך ושוב.
התחלתי לשנות כיוון ובמקום לנסוע למקומות החנייה המרוחקים נסעתי לכיוון החנייה ליד המשרד. פתאום עלתה בראשי מחשבה ברורה מאוד: "האם עובדי הרשויות שינו גם את חוקי החנייה?". אני חייב להודות שזה לא משהו שרציתי לחשוב עליו באותו רגע, אבל השאלה עזרה לי להבין שלא משנה אם יש שביתה; עליי לשלם על חנייה מכיוון שכך קבוע בחוק, לא מפני שלא איענש אם לא אשלם. השלטון המקומי מעסיק עובדים כדי לבדוק את המדחנים רק מפני ש"אזרחים טובים" רבים מפרים את החוק ואינם משלמים אלא אם אוכפים זאת עליהם.
למה אלוהים מצפה מאתנו המשיחיים להיות אזרחים טובים? האם מפני שאנחנו מפחדים מעונש אם ניתפס? או האם מפני שהסמכות מונתה על ידי אלוהים, וציות לסמכות כמותו כציות לאלוהים? אלוהים רואה כל דבר שאנחנו עושים, גם כשגורמי האכיפה אינם רואים אותנו.