איזו משמעות יש לציון לידתו של המשיח? האם מדובר רק בקישוט עצים ובתים, חלוקת מתנות יפות, בגדים חדשים, מסיבות חגיגיות או שירים יפים? אולי חלקנו נהנים מכל אלה, אבל ללידתו של המשיח יש משמעות גדולה בהרבה.
איננו חוגגים את לידתו של אדם רגיל אלא את לידת האדון. החגיגה האמתית היא כשהאדון באמת נולד בלבנו.
המשיח אמנם נולד באסם מלוכלך, מסריח והומה בהמות, אבל לידתו הפכה את המקום למיוחד וקדוש. מקום שאליו מגיעים מאמינים מרחבי העולם, מקום ששינה את חייהם.
המשיח לבש על עצמו טבע אנושי כמו שלנו והתנסה בחטא כמונו כדי שיוכל לחוש עמנו את חולשותינו (אל העברים ב 18; ד 15).
איש בבית לחם לא פתח את דלתו למשיח. האדון מצווה עלינו להתנהג אחרת מאלה שלא קיבלו אותו אל בתיהם: "אינני זקוק לבתיכם. אני רוצה להיוולד בלבכם. זוהי הדרך היחידה שבה לבכם ימצא שמחה ושלום אמתיים".
צבא השמים שר "כבוד לאלוהים במרומים ובארץ שלום על בני אדם". כן, סוף סוף בא שלום לעולם! העולם היה נתון תחת קללה ולא נהנה משלום אלוהים, אבל לידת המשיח תשיב את השלום לעולם. לא את שלום הכזב של העולם, אלא את השלום האמתי, העמוק ומאריך הימים של אלוהים. האם אנחנו מוכנים לקבל את שר השלום ולחיות למען מי שנתן לנו את שלומו (יוחנן יד 27)?
מי ייתן ו"שְׁלוֹם אֱלֹהִים הַנִּשְׂגָּב מִכָּל שֵׂכֶל יִנְצֹר אֶת לְבַבְכֶם וְאֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ." (אל הפיליפים ד 7).