בארץ שלנו, ארץ שופעת פרדוכסים, אנחנו יכולים להיות אחים ואחיות במשיח ובה בעת גם אויבים בגלל הבדלים בלאום ובמדיניות. יש לנו שלום המשיח, אבל אנחנו מפולגים בגלל עימותים ומלחמות.
אני נאבק רבות בפיצול הזה, בעיקר כשאני חושב יותר מדיי על העימות ומאפשר לו לעצב את דעתי. תודה לאל, אינני חייב להישאר בבור הזה. גיליתי שתי דרכים שעוזרות לי לחזור למציאות הנעלה ביותר שבמשיח: הכרזת הבשורה ובניית קשר עם אחים במשיח.
הכרזת הבשורה של ישוע לאויבי הלאום שלי, פותחת בפניי את ארובות האהבה השמימיות שאין אליהן שום גישה אחרת, ועם האהבה הזאת זורם כוח מרפא שמהמם אותי מאהבה.
הדרך השנייה היא בניית קשר עם אחים ואחיות במשיח. אני מחפש אתכם – אחיי ואחותי: אני זקוק לכם, אני רוצה לראות אתכם בכל אחד מבני עמכם – אפילו בפניהם של אלה שקשה לאהוב אותם – ולאהוב אותם בגללכם, אחי במשיח.
המצווה "אהבו את אויביכם" מתאפשרת רק כשאנחנו מיישמים בחיינו את המצווה לאהוב זה את זה. גוף המשיח איננו מקום מפלט; הוא איננו מדבר של חול; ואנחנו איננו בנות יענה. הקהילה היא הסביבה שבה אנחנו מקבלים את חייו של המשיח באמצעות הקשר עם האחים והאחיות שלנו עם כל הכאב והשמחה, השלום והעימותים, הספק והוודאות, הכול תחת אדנותו של המלך וכוחו המרפא. גוף המשיח הוא בית הספר הטוב ביותר שבו אהבה כלפי אחים ואחיות במשיח עוזרת לי לאהוב את אויביי. אל תוותרו עליי. אל תסתירו את פניכם.