בן נולד למשפחה שבה נהגו תכופות לשוחח על קרבות ומלחמות. אביו של הילד היה מלך בחבל ארץ קטן ביוון הקדומה. הוא תקף את שכניו ואת המדינות השכנות להם, עד שמלך על חלק נרחב של יוון. כשהגיע בנו לגיל שבע עשרה בערך, החליט האב שהגיע זמנו ללמוד את שדה הקרב, ללמוד דברים שעד אז רק שמע עליהם. בפעם הבאה שיצאו הצבאות למלחמה, הציב האב את בנו בראש כוח צבאי גדול. המהלך היה מסוכן, אבל רק כך למד הבן הצעיר את סודותיו של שדה הקרב.
הנער למד היטב. כשמת אביו הוא המשיך לכבוש שטחים נוספים עד שמלך על ממלכה גדולה יותר מכל ממלכה שהייתה לפניו. שמו היה אלכסנדר.
במשך תקופה ארוכה לא הבנתי איך אלוהים ממשיך לאפשר לשטן לתקוף את המאמינים באופן פעיל. הרי ישוע נחל על הצלב את הניצחון וקם לתחייה בניצחון. אם הוא באמת ניצח, למה המאמינים עדיין נלחמים באויב מובס?
בכתבי הקודש כתוב שאלוהים מתכנן שילדיו ימלכו יחד אתו, אבל סוג המלכות שצפויה לנו דומה יותר לזו של אלכסנדר הגדול מאשר לזו של מלך סמלי כמו בימינו. זוהי מלכות פעילה. כשבני ישראל מצאו מלך שיכול לצעוד בראשם לקרב ולהביס אלפים, הם המליכו אותו למלך, אבל כשהם מצאו מישהו שיכול להרוג רבבות, הם המליכו אותו במקומו.
אלוהים הניח לשטן להמשיך ולפעול כדי שנוכל לבנות את השרירים הרוחניים שלנו תוך כדי המלחמה שאנחנו מנהלים נגדו. אם לא נילחם בשטן, נהיה דומים לאותם בני ישראל בשופטים ג שמתפשרים על הממלכה, ואחר כך הופכים לבנים ממרים שהולכים ונחלשים.
"הֱיוּ עֵרִים וְעִמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר. אוֹיִבְכֶם הַשָּׂטָן מְשׁוֹטֵט כְּאַרְיֵה שׁוֹאֵג וּמְחַפֵּשׂ לוֹ לִטְרֹף מִישֶׁהוּ. עִמְדוּ נֶגְדּוֹ יַצִּיבִים בָּאֱמוּנָה, בִּידִיעָה שֶׁאוֹתָן הַצָּרוֹת עוֹבְרוֹת עַל אֲחֵיכֶם אֲשֶׁר בָּעוֹלָם" (א כיפא ה 9-8).