ישוע פעם אמר ש"הַשַּׁבָּת נֶעֶשְׂתָה לְמַעַן הָאָדָם וְלֹא הָאָדָם לְמַעַן הַשַּׁבָּת." (מרקוס ב 27). השבת מסמלת את עבודת אלוהים ואת המסירות למצוותיו. עבודת אלוהים התמקדה במתנת אלוהים לאדם, בדרך שבה הוא עוזר לבני האדם להשליט סדר בחיי האמונה שלהם ובמיוחד במערכת היחסים שלהם אתו וזה עם זה.
מכאן עולה חשיבותו של האדם בעיני אלוהים. במזמור ח' דוד שואל: "מָה-אֱנוֹשׁ כִּי- תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן-אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ, וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ"?. ישוע חיזק את הדברים כשאמר: "הַבִּיטוּ אֶל עוֹף הַשָּׁמַיִם: אֵינָם זוֹרְעִים וְאֵינָם קוֹצְרִים, אַף אֵינָם אוֹסְפִים אֶל אֲסָמִים, וַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם מְכַלְכֵּל אוֹתָם. הֲלֹא אַתֶּם חֲשׁוּבִים יוֹתֵר מֵהֶם?" (מתי ו 26).
המנהג המשיחי לדאוג לנזקקים נובע מפסוקים כאלה. יוחנן השליח שאל: "מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נִכְסֵי הָעוֹלָם וְהוּא רוֹאֶה אֶת אָחִיו בְּמַחְסוֹר וּמוֹנֵעַ אֶת רַחֲמָיו מִמֶּנּוּ, אֵיךְ תַּעֲמֹד בּוֹ אַהֲבַת אֱלֹהִים?" (יוחנן א ג 17).
הקהילה שיקפה את אופיו של ישוע במהלך הדורות באמצעות בשורה חברתית שהייתה כרוכה בצדקה ובנתינה מתוך הקרבה. המשיחיים רצו למחות דמעות, לרפא שבורי לב, להקים מוסדות ליתומים ואלמנות, בתי חולים בעבור החולים, בתי ספר בעבור הדור הצעיר, ובתי אבות שבהם יכולים בני גיל הזהב לבלות את שארית ימיהם בכבוד. "יֵשׁוּעַ מִנָּצְרַת, אֲשֶׁר אֱלֹהִים מָשַׁח אוֹתוֹ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבִגְבוּרָה, הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה חֶסֶד וּמְרַפֵּא אֶת כָּל הַנִּדְכָּאִים תַּחַת יַד הַשָּׂטָן, כִּי אֱלֹהִים הָיָה אִתּוֹ" (מעשי השליחים י 38).
פסוק 9 בפרק האחרון של משלי מצביע על מצווה חשובה: "פְּתַח-פִּיךָ שְׁפָט-צֶדֶק וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן" ופסוק 20 מבהיר לנו שזה בדיוק מה שעושה אשת החיל: כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן" (משלי לא 9), (20). הבשורה שלנו צריכה להפגין את אהבת אלוהים ולא רק הצהרות לגבי עקרונות האמונה.