רובנו קראנו את הסיפור הזה פעמים רבות וחושבים שיש בו נימה רומנטית. אולי אנחנו גם חושבים שמרים ויוסף התייחסו אל המציאות שלהם כמיוחדת ורומנטית, אבל אלמלא התקווה, היא הייתה נראת אחרת לגמרי.
הזוג הצעיר הזה עוד לא היה נשוי. סביר להניח שהיו להם קרובי משפחה בסביבה, אבל איש לא הציע לארח אותם. הכתוב לא מציין אם הייתה אישה אחרת בסביבה, אֵם או מיילדת. לזוג הצעיר לא היה חדר לשכון בו, לא הייתה להם מיטה, ואיש לא בישל בעבורם. לתינוק לא הייתה עריסה, לא היה לו חדר מוכן עם מובייל וצעצועים רכים. הלידה לאורו העמום של האסם ולריח הבהמות שסביב הייתה עלולה לגרום למרים לפקפק באלוהים. במושגים של העולם, המצב היה אפל. ובכל זאת, כשישוע התינוק נולד, לא היה רגע גדול ממנו בכל ההיסטוריה.
בדרך כלל, כשאנחנו מתמודדים עם מצב קשה נדמה לנו שאנחנו יודעים את הפתרון הטוב ביותר. לעומת זאת, תכניותיו של אלוהים תמיד טובות יותר. לפני זמן מה, התקשתה אחת הבנות שלי למצוא חברה בבית הספר. הבנות שפעם היו החברות שלה השתנו, והיא לא הרגישה בנוח במחיצתן. חשבנו שהפתרון יהיה להעביר אותה לבית ספר אחר. היא התקבלה לבית ספר אחר לשנה הבאה, אבל בסוף לא היה בו מקום. התפללנו, צמנו, כתבנו אין ספור מכתבים וניהלנו שיחות טלפון, אבל לא היה מקום פנוי בבית הספר.
רק אז הבנתי שאלוהים רצה שאתפלל שהיא תמצא ברכה בבית הספר שבו היא לומדת עכשיו. שבועיים בלבד לאחר שהתפללתי שהיא תמצא חברים חדשים, הבחנתי שהיא יוצאת לבית הספר בהתרגשות רבה. שאלתי אותה מה השתנה והיא אמרה: "אימא, יש לי חברים חדשים עכשיו".
"כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם׃ כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן-הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם-הִרְוָה אֶת-הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל" (ישעיה נה 10-9).
כשאנחנו מבקשים לדעת איך מתכוון אלוהים לנהל את המצב ולא קובעים בעצמנו איך לעשות זאת, החיים שלנו מתמלאים באור ובתקווה.
אלוהים הביא את המשיח לעולם בנסיבות הצנועות ביותר, ונתן תקווה לכולנו, בלי שום קשר לאפלה שאנחנו שרויים בה. אנחנו יכולים להפוך את האפלה שלנו לאור שלעולם לא יכבה.