כמעט בכל יום אני מוצא את עצמי במעין משבר זהות. אני אוהב את עמי, אני מזדהה
עם העם שלי, אני מקפיד להיות חלק מהחברה שסביבי, חשוב לי להיות מחובר ולהרגיש את האנשים וגם להיות אור בעולם. לא רק שאני רוצה להשפיע על בני עמי ולהגיע אליהם, אני פשוט רוצה להיות אחד מהם. אך עם הזמן אני מגלה שבסופו של דבר, קבוצת הזהות שלי היא המאמינים, הקהילה.
אני ממשיך לתור בכתובים כדי למצוא בסיס לטענה שבה אני חפץ - להיות אחד מהעם, אך אינני מצליח למצוא. למרות שאני רוצה להזדהות לחלוטין עם בני עמי, וזאת
מתוקף אהבתי אליו - העם שלי הוא המשפחה שלי במשיח, הקהילה. הכתובים מורים על קו דק אך מהותי: אנחנו חיים בקרב העם, נשלחנו אל העם, אנו אוהבים את העם,
עלינו לעשות פרי בעם ולעזור לעם. אבל, קבוצת הזהות שלנו היא המאמינים בישוע. ישוע בנו ואנחנו באלוהים כמו שישוע הוא באלוהים. אם ננתק את עצמנו מהחברה, אזי חרגנו ממצוותו של ישוע. אם אין לנו מגע עם החברה, איננו אוהבים את החברה או מסלקים את ידינו מהחברה, אזי חרגנו מדברו. האם אתה מנותק מהחברה, מרגיש מנוכר? האם אתה חי בבועה? אלוהים לא קורא לנו
להיטמע בחברה. אבל הוא כן קורא לנו להכניס רגל ויד לחברה. הוא קורא לנו לאהוב את החברה. כאשר אנו נמצאים שם, הוא מבטיח לשמור עלינו. אלוהים, תן לי חכמה, חסד וגבורה. תן לי חן בעיני בני עמי. לא כרצוני, אלא כרצונך. אני מתפלל שתשתמש בי לפאר את שמך. אני מתפלל גם בעבור הקהילה. אני
מודה לך בעבור משפחת המאמינים, בעבור חברים ושותפים. עזור לי למצוא את מקומי בקהילה ובחברה.