פעם שאלו את ישוע מהי המצווה הגדולה ביותר, והוא הוסיף עליה, באותו מחיר, את המצווה השנייה: "ואהבת לרעך כמוך". באותם ימים התנהלה מחלוקת סוערת במנהיגות הדתית לגבי השאלה "מי רעי?". אחד מגדולי התורה שאל את ישוע את אותה שאלה, וישוע סיפר לו את משל השומרוני הטוב (ראה לוקס י).
למעשה, דבריו של ישוע במשל הופכים את השאלה כולה למיותרת. המצווה "ואהבת לרעך כמוך" איננה מתייחסת לבני עמנו בלבד, כי אם גם לאנשים שאינם בני עמנו (שאלה שהייתה נעוצה בלב המחלוקת), שכן ישוע אמר שעלינו לאהוב גם את אויבינו. לכן, מבחינתו של ישוע, המצווה לאהוב את רעינו כוללת גם את אלה שאינם כמונו. למעשה, גיבור המשל היה שומרוני, בן לעם שנמנה באותם ימים עם אויבי ישראל. ישוע התייחס גם אל העם השומרוני כאל "רעך".
המשמעות של המצווה עולה מהכתוב (במשלי יד 21), שם כתוב שגם אם אנחנו בזים לרעינו או שונאים אותם, אנחנו חוטאים: "בָּז-לְרֵעֵהוּ חוֹטֵא". מכאן בשל דבריו של ישוע, אסור לנו לבוז לאנשים שאנחנו רואים בהם אויבים או לשנוא אותם.
די לפתוח עיתון או להפעיל את מכשיר הרדיו או הטלוויזיה כדי לראות כמה אנשים אומרים לנו מי הם האויבים שלנו. אני עייף מזה. למען האמת, אני חושב שהייתי מעדיף לבחור את האויבים שלי בעצמי.
בסופו של דבר, הדבר החשוב ביותר איננו השאלה מיהו אויבי (או רעי), שהרי "בִּרְצוֹת יהוה דַּרְכֵי-אִישׁ גַּם-אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ." (משלי טז 7). עליי להתמקד בקשר שלי עם אלוהים.