שיעור 13: הדרכת אלוהים ורצונו

מתוך מבחר פסוקים.

אחת השאלות ששואלים אותי שוב ושוב היא - איך אוכל לדעת את רצון אלוהים עבור חיי? כשהייתי סטודנט עסקתי הרבה בספורט וכיוון שהייתי כבר אז משיחי, הוזמנתי לדבר במפגשים שונים פה ושם. יצא ששאלו אותי הרבה את השאלה הזו ולכן התחלתי לחקור את דבר אלוהים ולחפש בו את התשובה. כמטיף צעיר היה זה אחד הנושאים המרכזיים שחזרתי ולימדתי בקבוצות צעירים ובמשך ארבע שנים לימדתי אותו כ-30 או 40 פעם בחודש. באחת הפעמים הגעתי למכללת מודי ושם פגשתי את פיליפ ג'ונסון שהיה סטודנט שם. כשאמרתי לו שאני מתכנן ללמד על הנושא של ידיעת רצון אלוהים הוא ענה לי בפליאה, "כל מי שמגיע לכאן מלמד על הנושא הזה. כאילו שאין להם שום נושא אחר לדבר עליו". ובינו לבין עצמו הוא תהה מה אני כבר יכול לחדש להם בנושא הנדוש הזה?

למרות שפיליפ ג'ונוסון לא רצה לשמוע עוד מסר בנושא, ולמרות שהוא לא רצה לשמוע אותי מדבר על כך, הוא הגיע רק מכיוון שרצה לשבת ליד דארלין, זו שעתידה להיות אשתו. כתוצאה מאותה החלטה, ולמרות שהיה לו מניע מפוקפק, אלוהים דיבר אליו דרכי ומאז פיליפ עובד איתי שנים. זה אחד הדברים המעניינים לגבי רצון אלוהים: אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת לאן הוא יוביל אותנו.

השאלה מהו רצון אלוהים עבורי חוזרת על עצמה אצל צעירים ומבוגרים, מאמינים חדשים וותיקים גם יחד. היכן ללמוד? עם מי להתחתן? באיזו קריירה לבחור? לקחת את העבודה הזו או את השנייה? לבחור בהזדמנות הזו או באחרת? לקנות את זה? למכור את ההוא? מה לעשות עם הילדים שלי? ללמד אותם בבית או בבית ספר משיחי? אין ספור החלטות שעלינו לקבל לכל אורך חיינו, אפילו עד היציאה לגמלאות ועוד אחרי זה. לא מדובר רק בהחלטות כבדות משקל והרות גורל, אלא גם בהחלטות הקטנות בחיי היום יום. אנחנו רוצים לדעת מהו רצון אלוהים בכל מצב ומקום וזמן, הלא כן?

ישנה חוסר בהירות מסוימת בין אנשי אלוהים בנוגע לשאלה זו וגישתם כלפיה. יש החושבים שאלוהים מסתיר מאיתנו בכוונה את רצונו, כדי שנתאמץ בחיפושינו אחריו. אחרים מתייחסים לתהליך הזה כמו אל הלוטו, שאם רק יבחרו במקרה במספר הנכון, ואם יהיה להם מזל, הם יזכו לדעת את רצונו. אבל גישה זו שגויה בעצם מהותה. ישנם גם החושבים שאלוהים מגלה את רצונו באופן בלתי צפוי, כאילו במסר עליון וחסר היגיון. כמו בדוגמה הזו למשל: אני רץ ברחוב בגשם, מחליק לתעלה בוצית, רגלי נחה על מפה של הודו, ואני מרגיש שאלוהים קורא לי לנסוע להודו ולשרת אותו שם. יש גם כאלה שמחכים לשמוע את קולו של אלוהים ממש. קול פנימי או חיצוני, שיראה להם את רצונו עבורם או שידריך אותם מה לעשות. גישה זו למשל מאד נפוצה בין מאמינים.

קיבלתי אימייל מעניין השבוע, שסיפר לי על מחווה מאד יפה שמישהו עשה עבורי. אותו אדם שלח עותק של ספר הכתובים הלימודי שלנו - The MacArthur Study Bible - לכל אחד משופטי בית המשפט העליון בארה"ב. זה כמובן דבר נהדר ואני מאד הערכתי את המחווה. שולח האימייל גם סיפר לי שהוא מאד מתרגש מהמעשה, כי האדם שהעניק את הספרים לשופטי העליון עשה זאת כי אלוהים אמר לו. וזה מאד מרגש, כי אלוהים הוא זה שאמר לו לעשות זאת ולכן זהו רצון אלוהים. אני אמנם שמחתי על הדבר, אך אינני בטוח כלל שאלוהים הוא זה שיזם את המחווה. היתה פה מחשבה יפה, דחף אולי, אבל אין שום דרך לדעת בוודאות שזהו אכן רצון אלוהים. אלוהים גילה לבני האדם את רצונו במסגרת דברו, וקנון הכתובים נסגר ונחתם. היום, אלוהים מדבר אלינו דרך כתבי הקודש ולא באופן ווקאלי.

האם אלוהים מדריך אותנו? כן, בוודאי. אנחנו עושים את מה שאנו מאמינים שצריך לעשות ולעיתים, לאחר מעשה, אנו מגלים שיד אלוהים היתה בדבר. אבל איך נדע מראש את רצונו אם איננו יכולים לשמוע את קולו בראשנו? אם כן, עלינו להתחיל במקום בו ישוע התחיל, עם ההנחיות לגבי רצון אלוהים. במתי ו' ישוע מסביר לתלמידיו כיצד עליהם להתפלל. וכך הוא אומר בפס' 9, "לָכֵן כָּךְ הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם: 'אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, יִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ, תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ, יֵעָשֶׂה רְצוֹנְךָ כְּבַשָּׁמַיִם כֵּן בָּאָרֶץ". הוא אומר להם במפורש, "כך התפללו אתם". זו הדרך, זוהי שגרת התפילה בחייכם.

התפילה הזו מביעה דפוס חשיבה מסוים שמכריז על מה שחשוב לי. חשוב לי ששם אלוהים יתקדש, חשוב לי שמלכות אלוהים תבוא, וחשוב לי שרצון אלוהים ייעשה. לכן, אם ברצונכם לדעת את רצון אלוהים, זה המקום הנכון להתחיל בו. בתפילה עבור רצון אלוהים. התחילו להתפלל שרצון אלוהים ייעשה בכל רובד ובכל תחום, ולא רק באופן כללי או כל הזמן ובכל מקום. התפללו עבור הקהילה באשר היא, עבור משפחתכם, עבור חבריכם ועבור נישואיכם. זו תפילה עבור רצון אלוהים שייעשה בחייכם באופן אישי. דפוס החשיבה הזה יציב אתכם במקום הנכון בכל הנוגע לידיעת רצונו של האדון. בכדי להגיע לחלק שאומר, "את לחם חוקנו תן לנו היום", עלינו לעבור קודם דרך השער שאומר, "ייעשה רצונך".

עלינו להתייצב תמיד במקום הזה עם דפוס החשיבה שרוצה שרצון אלוהים ייעשה, גם באמצעות החיים שלנו. האדון ישוע נתן לנו כמובן את הדוגמה המופתית ביותר לכך, כשהיה המשרת העניו ביותר אי פעם. כשניצב מול מוות בייסורים על הצלב, מידי אלה שבא כדי להושיעם, ומידי האלוהים אביו. הוא התפלל אל האב ואמר בלוקס כ"ב 42, "אַל יְהֵא כִּרְצוֹנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ". וקודם לכן הוא כרע על ברכיו ואמר, "אָבִי, אִם תִּרְצֶה, הַעֲבֵר נָא מֵעָלַי אֶת הַכּוֹס הַזֹּאת". זהו דפוס החשיבה והתפילה שעלינו לאמץ בבואנו לדעת את רצון אלוהים. אם אתם עדיין מוטרדים בנוגע לרצון שלכם, לדרך שלכם, לתוכניות שלכם, להגשמה שלכם, אין הרבה סיכוי שתצליחו לדעת את רצון אלוהים ובוודאי שלא לעשותו. הרבה לפני שהגיע לגן בגת שמנים, ועוד לפני מותו על הצלב, אמר ישוע לתלמידיו ביוחנן ו' 38, "יָרַדְתִּי מִן הַשָּׁמַיִם לֹא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנִי שֶׁלִּי אֶלָּא אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי". גם שאול השליח, שהלך בעקבות ישוע ולמד מהדוגמה שהשאיר, כאשר ניצב בפני מוות כמעט וודאי, אמר במעשי השליחים כ"א 14, "רְצוֹן אֲדֹנָי יֵעָשֶׂה".

דפוס החשיבה הזה אמור להיות בבסיס החשיבה של כל מאמין לדעתי. ראו כיצד שאול מתאר אותנו באפסים ו' 6, "הָעוֹשִׂים אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים בְּכָל נַפְשָׁם". דפוס החשיבה הזה מאד מועיל, כי ניתן ליישם אותו בתחומים רבים ושונים בחיינו. זהו דפוס חשיבה שמבטא את הלך הרוח שבתפילת האדון. עשיית רצון אלוהים בכל לבנו, מבלי להתמהמה, מבלי לחשוש, מבלי לחרוק שיניים ועם כל הלב. גישה זו היא נקודת ההתחלה. אם ברצונכם לדעת מהו רצון אלוהים, עליכם לרצות את רצונו יותר מכל דבר אחר, כמו שהוא, על כל דרישותיו. לשם כך, עליכם לנטוש את הרצון שלכם, את העדיפויות שלכם, את השאיפות והכמיהות שלכם, את החלומות והתוכניות. מאחר וזו נקודת ההתחלה, אני מבטיח לכם שאם לא תהיו מחויבים לרצון אלוהים בכל ליבכם, לא תוכלו לדעת מהו רצונו במלואו ובשלמותו.

השליח שאול מדבר על רצון אלוהים בכמה מאיגרותיו והנה כמה דוגמאות: רומים א' 10, "אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים", ברומים ט"ו 32, "כִּרְצוֹן אֱלֹהִים", ובקולוסים ד' 12 הוא אומר, "בְּכָל אֲשֶׁר לִרְצוֹן אֱלֹהִים". גם שמעון כיפא כותב בראשונה לכיפא ד' 2 שעל המאמין לחיות "לֹא עוֹד לְפִי תַּאֲווֹת בְּנֵי אָדָם... אֶלָּא לְפִי רְצוֹן אֱלֹהִים". ישנם שני רצונות בחייכם שנאבקים זה בזה, האחד הוא תאוות הבשר, מה שאתם רוצים ומתאווים לו, הדרך שבה אתם אוהבים לעשות דברים, ואילו השני הוא רצון האלוהים עבורכם. עליכם לחיות או לפי רצון אלוהים או לפי רצון הבשר שלכם. אם כן, עלינו להתחיל בנקודה הזו אם ברצוננו לדעת מהו רצון אלוהים. אם אתם מוכנים לעשות את רצון אלוהים, בכל הלב ובכל מחיר, זהו הצעד הראשון שעליכם לעשות כדי לדעת את רצון אלוהים ולחוות אותו. כל עוד הוא נמצא בקונפליקט עם הרצון שלכם, התוכניות והשאיפות, לא תוכלו באמת לגלות את רצון אלוהים.

את רצון אלוהים יש להגדיר מתוך הכתובים ושם אנו מוצאים שלושה תחומים שבהם רצון אלוהים בא לידי ביטוי. התחום הראשון של רצון אלוהים הוא בכוונה שלו, במחשבה שלו ובתוכנית הנצחית שלו. לדוגמה, נראה בירמיה נ"א 29 שם כתוב, "... מַחְשְׁב֣וֹת יְהוָ֔ה …". מדובר כאן על רצון אלוהים שהוא המחשבה שלו, הרצון שלו, התוכנית שלו, אותם הוא מבצע. אלה הם דברים שהוא מתכנן והם קורים. על הרצון הזה של אלוהים אנו קוראים ברומים ח' 28, "אָנוּ יוֹדְעִים כִּי אֱלֹהִים גּוֹרֵם לְכָךְ שֶׁכָּל הַדְּבָרִים חוֹבְרִים יַחַד לְטוֹבַת אוֹהֲבָיו, הַקְּרוּאִים עַל-פִּי תָּכְנִיתוֹ". רצון אלוהים הוא זה שעומד מאחורי כל התוכנית האלוהית. הוא תכנן לברוא את האדם. הוא תכנן לגאול את האדם. הוא תכנן להושיע את הנבחרים והמיועדים. הוא תכנן לבחור את עם ישראל כדי להודיע לעמים את תורתו ואת בשורתו. הוא תכנן שעם ישראל יישאר בחוסר אמונה ובבוא היום הוא ישקם אותם ויושיעם. הוא תכנן לשלוח את בנו ישוע אל העולם, לחיות ולמות בו, לקום מן המוות ולהילקח לימינו של האב במרומים, לשלוח את רוח הקודש ולהקים את הקהילה. הוא תכנן שהקהילה תצא אל כל העולם ותפיץ את הבשורה.

אלוהים ברצונו, תכנן שהקהילה תכלול את כל הגאולים כולם אשר יילקחו באוויר ויפגשו את אדון. הוא תכנן שיבוא זמן שייקרא הצרה הגדולה ואשר בסופו ישוב המשיח ויקים את מלכות אלף השנים, ובה יתגשמו כל ההבטחות שאלוהים נתן לאברהם ולדוד. הוא תכנן שבסופה של מלכות זו יושמדו השטן וכל השדים, יושמדו כל הרשעים, ויהיו ארץ ושמיים חדשים, שהם מלכות אלוהים הנצחית. תוכנית הגאולה השלמה של אלוהים היא רצונו, ויש חלקים בה שכבר התקיימו בעבר ויש חלקים שיתקיימו ויתרחשו בעתיד.

על מנת לראות זאת שוב, נפנה אל האפסים א' 11-9, שם כתוב, "וְהוֹדִיעַ לָנוּ אֶת סוֹד רְצוֹנוֹ כְּפִי חֶפְצו". יש לאלוהים רצון והוא הודיע לנו אותו בהתאם לחפצו. תוכניתו היתה סוד, עד שהוא גילה לנו אותה במשיח. שאול ממשיך לתאר את התוכנית הזאת ואומר, "אֶת הַתָּכְנִית שֶׁהִקְדִּים וְעָרַךְ בּוֹ. הַתָּכְנִית לְקַבֵּץ אֶת הַכֹּל בַּמָּשִׁיחַ בִּמְלֹאת הָעִתִּים, אֶת מַה שֶּׁבַּשָּׁמַיִם וְאֶת מַה שֶּׁבָּאָרֶץ". בפס' 10 מופיע הביטוי "במלאת העיתים" שמדבר על הזמן שבו אלוהים יקבץ את הכל במשיח ישוע, את מה שבשמים ואת מה שבארץ. חישבו על כך, את התוכנית השלמה הזו אלוהים רצה וחשב ותכנן עוד לפני שהוא ברא את הזמן, עוד לפני בוא המשיח. וכל תוכנית הגאולה הזו מתגשמת ויוצאת לפועל במשיח, ומגיעה להתמלאות ושלמות בבוא מלכותו עלי אדמות ולבסוף, בשמיים ובארץ החדשים. זוהי תוכניתו השלמה והמלאה והנצחית של אלוהים על פי רצונו.

שאול ממשיך ומסביר שיש לי ולכם חלק בכל התוכנית הזו. פס' 11, "וּבוֹ נוֹעֲדָה לָנוּ נַחֲלָה, כִּי נִבְחַרְנוּ מֵרֹאשׁ לְפִי תָּכְנִיתוֹ שֶׁל הַפּוֹעֵל בַּכֹּל בְּהֶתְאֵם לְמַחֲשֶׁבֶת רְצוֹנוֹ". מן ההתחלה הוא תכנן שתהיה לנו נחלה בו וכך הוא גם פעל, בהתאם לרצונו. לסיכום, אנו רואים שלאלוהים יש רצון לתוכנית נצחית, והוא פועל לפי רצונו ומגשים את תוכניתו בהתאם למחשבת רצונו.

התחום השני ברצון אלוהים מדבר על הדברים בהם הוא חפץ, הדברים שהוא רוצה ומשתוקק שיקרו. בתחום הרצון הראשון, כל מה שאלוהים רוצה ומתכנן, קורה בדיוק כפי שהוא רצה ותכנן. בתחום השני של רצון אלוהים, קיימים דברים שאלוהים חפץ בהם, אך הם לא תמיד יוצאים לפועל. זהו מסתורין עבורנו וכתבי הקודש לא מספקים לנו הסברים מספקים בתחום הזה. יש דברים שמעציבים את אלוהים למשל, ביחזקאל ל"ג 11 כתוב, "חי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע, כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ, וְחָיָה". אלוהים אינו חפץ במות הרשע אלא בחזרתו בתשובה מדרכו הרעה, על מנת שיחיה. או בלוקס י"ג 34 כתוב, "יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם... כַּמָּה פְּעָמִים חָפַצְתִּי לְקַבֵּץ אֶת בָּנַיִךְ כְּתַרְנְגֹלֶת הַמְקַבֶּצֶת אֶת אֶפְרוֹחֶיהָ תַּחַת כְּנָפֶיהָ וְלֹא רְצִיתֶם". אלוהים רצה לרחם על ירושלים ולהושיע אותה, אך היא לא רצתה בו. הוא אינו חפץ שאף אחד יאבד, אלא שכולם יחזרו בתשובה כדי שיחיו, אבל זה לא קרה.

לאלוהים יש רצון שדברים מסוימים יקרו, אבל הם לא קורים. ישוע אומר במתי י"א 28, "בּוֹאוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהָעֲמוּסִים וַאֲנִי אַמְצִיא לָכֶם מְנוּחָה". האם כולם באים אליו ומוצאים בו מנוחה? לא. בתנ"ך אלוהים מדבר דרך הנביאים וקורא לעם לחזור בתשובה, אבל האם הם חוזרים? לא. כשירושלים לא חזרה בתשובה, וישוע ידע שאויביה יהרסו אותה, כתוב בלוקס י"ט 41, שהוא "הִתְקָרֵב וְרָאָה אֶת הָעִיר, ובָכָה עָלֶיהָ". מכאן, אנו מבינים שישנם דברים שאלוהים רוצה, אבל הם לא יוצאים לפועל. אלוהים אינו שמח עם חטא, עם חטאים, עם חיי חטא ועם חטא נצחי. החטא הנצחי הוא הגיהינום. שם יימצאו לנצח כל החוטאים, בני אדם ומלאכים, במצב של חטא מתמשך ושנאה לאלוהים. אלוהים לא שמח בזה כלל, אך הוא מרשה זאת. זה המסתורין, מדוע הוא מרשה זאת? התשובה לכך טמונה באופיו של אלוהים ובטבעו. אלוהים הוא שופט באופיו וזועם על החטא בטבעו. לכן, כל מי ששונא אותו ודוחה את רצונו ואת בשורתו, חוטא נגדו, ולכן, אלוהים שופט אותו ושופך את זעמו עליו לנצח.

ראינו עד כה שמצד אחד, לאלוהים יש רצון עם מטרה ותוכנית שאותם הוא מקיים ומבצע, ומצד שני, יש לו רצון שדברים מסוימים יקרו, אבל הם לא קורים. במצב זה, אלוהים יוצא נגד הדברים שפועלים נגדו. וישנו תחום שלישי ברצונו של אלוהים, ובו נתמקד היום והוא, הרצון שיצייתו לו. אלוהים נותן לאדם חופש בחירה. האדם יכול לבחור אם לציית למצוות אלוהים או לא, ועל כך נדבר עכשיו. מהו רצון אלוהים עבור חיי? ולא במובן של תוכניתו הנצחית. מה רצונו עבורי אם אני באמת שייך לו? מהן מצוותיו עבור חיי כאן עלי אדמות? מה הוא רוצה ממני?

קודם כל, חשוב לומר שאלוהים אכן רוצה משהו ממני ומכם. יש לו רצון עבור חייכם וברור שהוא היה רוצה שתהיו מודעים לרצון זה. יש לו מטרה וכיוון עבורכם וחשוב לו שאתם תדעו מהם. ואם אלוהים רוצה שאתם תדעו את רצונו ואת תוכניתו עבור חייכם, סביר להניח שהוא היה מבהיר לכם זאת בצורה הברורה ביותר. והוא היה מראה לכם זאת במקום הברור ביותר, היכן? בדברו כמובן, בכתבי הקודש.

אם אתם חושבים שכתבי הקודש לא מדברים אליכם, ולא מדריכים אתכם בשאלות כמו עם מי להתחתן או היכן לגור או מה לעשות, אז תופתעו לגלות שאתם טועים. הכתובים מדברים אליכם. דבר אלוהים מכוון אליכם. השאלה הראשונה שעלינו לדון בה היא, האם אלוהים גילה את רצונו בדברו? והתשובה עליה היא, כן ואמן! עכשיו, הקשיבו היטב, אם אלוהים באמת גילה לנו את רצונו בדברו, אבל אנחנו לא מצייתים לו, איזו זכות יש לנו לבוא אליו בטענות על כך שהוא לא מראה לנו את רצונו באופן ספציפי?! וזהו שורש העניין. עלינו להבין את רצונו עבורנו בדיוק כפי שהוא גילה לנו אותו בכתבי הקודש.

הדבר הראשון שאנו יודעים על רצון אלוהים עבורנו הוא - שניוושע. אלוהים רוצה שאתם תיוושעו. רואים זאת בבירור בשנייה לכיפא ג' 9, "אֵין אַדֹנָי מְאַחֵר בַּדָּבָר אֲשֶׁר הִבְטִיחַ, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הַחוֹשְׁבִים זֹאת לאִחוּר, אֶלָּא שֶׁהוּא נוֹהֵג בָּכֶם בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם; אֵין הוּא רוֹצֶה שֶׁיֹּאבַד אִישׁ, אֶלָּא שֶׁהַכֹּל יָבוֹאוּ לִידֵי תְּשׁוּבָה". אלוהים לא רוצה שתאבדו, אלא שתחזרו בתשובה, שתיוושעו, שתחיו לעד. ההקשר של הפסוק הזה הוא משפט אלוהים, יום ה', יום הדין. כך כתוב בפס' 7, "וְאוּלָם הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הַנּוֹכְחִיִּים אֲצוּרִים עַל-יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר לָאֵשׁ, שְׁמוּרִים לְיוֹם הַדִּין, לְאָבְדָן אַנְשֵׁי הָרֶשַׁע". ולאחר מכן בפס' 10 כתוב, "יוֹם יהוה כְּגַנָּב יָבוֹא. אָז הַשָּׁמַיִם בְּשָׁאוֹן יַחְלְפוּ וְהַיְסוֹדוֹת יִבְעֲרוּ וְיִתְפָּרְקוּ, וְהָאָרֶץ וְהַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָלֶיהָ". שמעון כיפא מדבר כאן על המשפט של אלוהים על העולם ביום האחרון, יום הדין. כיפא יודע שהיום הזה אכן יבוא, אבל הוא שואל, מדוע אלוהים לא מביא את המשפט כבר עכשיו? מדוע הוא לא שופט את הרשעים? מדוע הוא נותן לדברים להידרדר עוד יותר? מדוע אלוהים לא מפסיק את הכל עכשיו ושם קץ לכל הסבל, השחיתות והחטא בעולם? האם האדון מאחר, מתמהמה, או אולי הוא איטי או מבזבז זמן?

התשובה מופיעה בפס' 8, שאומר לנו שאלוהים אינו פועל תחת לחץ של זמן, "אַךְ אַל יֵעָלֵם מִכֶּם הַדָּבָר הַזֶּה, אֲהוּבַי: יוֹם אֶחָד כְּאֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֵי אֲדֹנָי, וְאֶלֶף שָׁנִים כְּיוֹם אֶחָד". כלומר, מה שנראה שנמשך אלף שנים, עבורו זה כמו יום אחד. זיכרו זאת, אלוהים לא פועל לפי הלו"ז שלנו, השעונים שלנו, היומנים שלנו, לא ולא! הוא פועל מתוך השיקולים שלו. והסיבה שהוא עדיין לא שפט את העולם, את החטא ואת החוטאים היא מכיוון שהוא סבלני, מאריך את אפו ומחכה, כי הוא לא רוצה שיאבד איש. הוא מחכה בסבלנות עבור כל אלה שאמורים להגיע לישועה והוא מאריך אפו. הוא רוצה שהם יחזרו בתשובה כדי שהם יחיו ולא ימותו.

אם כן, הסיבה לכך שאלוהים לא השמיד עד עכשיו את כל העולם היא הסבלנות שלו והרצון שלו לראות את כל אלה שאמורים להיוושע, נושעים. ונאמן הוא המבטיח. הוא ימלא את הבטחתו לשפוט את הרשעים והוא אכן יביא את יום הדין, אבל עד אז הוא סבלני ומחכה שכל מי שאמור להיוושע, יחזור בתשובה. האיחור בבואו של המשפט הזה נובע מהסבלנות שלו. רצון אלוהים הוא שאתם כולכם תיוושעו, ואין סיכוי שתתחילו להבין את רצון אלוהים עבור חייכם האישיים, אם לא תחזרו בתשובה ותיוושעו.

חשוב מאד שתבינו זאת, לכן אומר זאת שוב - אם לא נושעתם, אם לא קיבלתם את ישוע המשיח כמושיעכם ואם לא חזרתם בתשובה על חטאיכם, הדבר היחיד שעליכם לדעת אודות רצון אלוהים עבור חייכם הוא זה, שאתם תאבדו לנצח בגיהינום. כל השאר כבר לא משנה. אם לא נושעתם, אין לכם מה לשאול את אלוהים מה הוא רוצה עבור חייכם. כי בלי ישוע אינכם מסוגלים לדעת, להבין או לחוות את רצון אלוהים.

כעת נפנה אל הראשונה לטימותיאוס ב' 4-3, שם שאול מתאר את אלוהים כ"מוֹשִׁיעֵנוּ, הֶחָפֵץ שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָם יִוָּשְׁעוּ וְיַגִּיעוּ לְהַכָּרַת הָאֱמֶת". כל בני האדם שנושעים ומגיעים להכרת האמת הם אנשיו, ושייכים לו. כפי שאמרנו קודם, אלוהים אינו חפץ שאיש יאבד. הוא שונא את החטא ואת השלכות החטא, שהן מוות ומוות נצחי. אלוהים אינו רוצה שהחוטאים יישארו כך לנצח, אבל אם הם בוחרים בזה, הוא מרשה להם להישאר בגיהינום הנצחי בו הם בחרו. ברומים ט' 22 כתוב שאלוהים "סָבַל בְּאֹרֶךְ רוּחַ רַב כְּלֵי זַעַם מוּכָנִים לְהֶרֶס". והוא מחכה להגשים את רצונו באלה שנושעו כדי שיגיעו להכרת האמת.

רק אלה שנושעו, שבחרו ללכת אחרי האדון, שעושים את רצון אלוהים, כפי שישוע מתאר אותם במרקוס ג' 35, "כָּל הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים הוּא אָחִי וַאֲחוֹתִי וְאִמִּי", (ובמתי י"ב 50), רק הם מסוגלים לדעת באמת את רצון האב שבשמים. כפי שכותב יוחנן בראשונה ליוחנן ב' 17, "הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים עוֹמֵד לָעַד", רק להם יש חיי נצח. ולסיכום, זה המרכיב הראשון ברצון האלוהים עבורכם. עליכם להיוושע כדי לדעת את רצונו.

את המרכיב השני אנו מוצאים באפסים ה' 17, "לָכֵן אַל תִּהְיוּ חַסְרֵי דַעַת, אֶלָּא הַשְׂכִּילוּ לָדַעַת מָה רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָדוֹן". אם אתם לא מבינים את רצונו של האדון, מה זה עושה אתכם? נכון, חסרי דעת. ומהו רצונו של האדון? נמשיך לפס' 18, "אַל תִּשְׁתַּכְּרוּ מִיַּיִן, שֶׁכֵּן זֶה מֵבִיא לִידֵי פְּרִיצוּת, אֶלָּא הִמָּלְאוּ בְּרוּחַ". שאול מדבר כאן אל מאמינים גויים שבאו מרקע פגאני, ובפולחנים שלהם הם היו משתכרים כדי לחוות אקסטזה רוחנית עם רוח האלילים שלהם. זה מאד דומה למחשבה בעידן המודרני, שאפשר להגיע לאקסטזה רוחנית באמצעות סמים משכרים. הפולחנים האלה כללו שכרות, הסתאבות, פריצות מינית ולקיחת סמים. שאול מדבר אל הקהל הזה ואומר, לא! אל תשתכרו מיין, שכן זה מביא לידי פריצות. אם אתם רוצים לחוות קשר עם אלוהים ולהיות בהתחברות איתו, להכיר אותו לדעת את רצונו, הימלאו ברוח.

ההימלאות ברוח היא זו שיוצרת קשר עם אלוהים, התחברות איתו, הכרת מחשבתו ורצונו. רוח הקודש שוכנת בכל המאמינים לפי הכתוב ברומים ח' 9, "רוּחַ אֱלֹהִים שׁוֹכֶנֶת בָּכֶם. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ רוּחַ הַמָּשִׁיחַ אֵינוֹ שַׁיָּךְ לַמָּשִׁיחַ". בראשונה לקורינתים ו' 19 כתוב, "הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי גּוּפְכֶם הוּא הֵיכָל שֶׁל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַשּׁוֹכֶנֶת בְּתוֹכְכֶם, אֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם אוֹתָהּ מֵאֵת אֱלֹהִים". ושם בפרק י"ב 13 נאמר, "בְּרוּחַ אַחַת הֻטְבַּלְנוּ כֻּלָּנוּ לְגוּף אֶחָד.. וְכֻלָּנוּ הֻשְׁקֵינוּ רוּחַ אַחַת". ולאור כל זאת, מה שעלינו לעשות זה, להימלא ברוח כל הזמן, ולתת לרוח שליטה מלאה בחיינו. הזמן של הפועל "הימלאו" וביוונית 'pleroo' הוא הווה מתמשך, כלומר הימלאו כל הזמן. זה לא דבר שקורה פעם אחת וזהו, כמו שממלאים כוס במים ואז היא מלאה. ההימלאות ברוח זו פעולה שצריכה להיעשות כל הזמן, ברצף מתמשך, כאורח חיים.

הנה כמה דוגמאות שמסבירות לנו את משמעות המילה הימלאות בכתובים: ביוחנן ט"ז 6 ישוע אומר, "וּמִפְּנֵי שֶׁדִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִתְמַלֵּא לְבַבְכֶם עֶצֶב". העצב שהתלמידים הרגישו כשישוע סיפר להם שהוא עומד לחזור אל שולחו, מילא את ליבם וכאילו השתלט עליהם. בלוקס ו' 11, מסופר על הסופרים והפרושים שהם "נִתְמַלְּאוּ חֵמָה וְהִתְיָעֲצוּ בֵּינֵיהֶם מַה לַּעֲשׂוֹת לְיֵשׁוּעַ". זאת לאחר שישוע ריפא את ידו היבשה של איש אחד בשבת. הם התמלאו כעס והכעס הזה השתלט עליהם. כך גם בלוקס ד' 28 "כָּל הַנּוֹכְחִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת נִתְמַלְּאוּ כַּעַס". ובלוקס ה' 26 כתוב, "תַּדְהֵמָה אָחֲזָה אֶת כֻּלָּם, וּבְלֵב מָלֵא יִרְאָה הִלְּלוּ אֶת אֱלֹהִים". בדוגמה הזו מדובר בהתמלאות ביראה. בכל אחד מהמקרים האלה, המילה הימלאות מעידה על השתלטות של רגש מסוים על האנשים שגרם להם לצאת מאיזון רגשי. כשכעס או פחד או עצב ממלאים את ליבנו, הם מקבלים משקל גדול וכבד יותר מהרגשות האחרים כמו שמחה או שלווה. רגשות אלו יכלו לאזן אותנו מבחינה רגשית ולעזור לנו להתמודד עם הפחד או העצב, אבל האיזון מופר.

כשמישהו מתפרץ בכעס, אנחנו אומרים שהוא איבד שליטה. אם מישהו מתמלא בפחד, אנחנו אומרים שהוא בפאניקה, שזה גם סוג של חוסר שליטה. בחיים, אנחנו חווים דברים שגורמים לנו שמחה ודברים אחרים שגורמים לנו עצב. הם נמצאים שם כל הזמן ומתקיימים באיזון כלשהו. כך קורה גם עם המחשבות שלנו. אם נתמקד בדברים המעציבים שקורים סביבנו, נתחיל להרגיש עצובים ואפילו מדוכאים. אבל כשאנו מנסים לעודד את רוחנו, נתמקד בדברים המשמחים, המצחיקים, המהנים בחיים, וכך נחזיר את האיזון הבריא להתנהלות הרגשית שלנו. כך קורה גם עם כעס. אפשר לכעוס על המון דברים, אבל אפשר גם לאזן אותם עם המחשבה שאפשר להודות עליהם, ולהחזיר את עצמנו לאיזון רגשי. אותו הדבר עם הפחד. אפשר להיכנס לפחדים איומים אם חושבים על תאונות דרכים, אסונות, שריפות, פיגועים, ועוד. אבל הרי לא נוכל להמשיך לחיות כך לאורך זמן, אז אנחנו חושבים על ילדינו היקרים, על הנכדים, על הגינה היפה בחוץ או על ארוחה טעימה וחברים שאנחנו אוהבים. וזה מחזיר אותנו לאיזון.

אבל כל האיזון הזה עף דרך החלון ברגע שאנחנו מתמודדים עם מוות של אדם קרוב ויקר לנו, או כשאנו באמצע אירועי ירי עם חמושים, עבריינים או מחבלים, והמוות מסתכל לנו בעיניים. או כשאנחנו בעיצומה של תאונת דרכים. כאן האיזון לא עובד, כי הפחד משתלט עלינו, משתק את גופנו וממלא את ליבנו. זו המשמעות של המילה "הימלאות". לכן, כשמדובר בהימלאות ברוח הקודש, זוהי השתלטות מוחלטת של הרוח על הלב, על המחשבות ועל הגוף. כבר לא מדובר כאן על איזון שעלי לשמור עליו.

לצערי הרב, מרבית המאמינים חיים את אמונתם במצב שבו הם שומרים על האיזון בכוחות עצמם ולא נותנים לרוח הקודש למלא אותם באופן מתמשך ולהוציא אותם מהאיזון הנוח. הם כמו אומרים, "טוב לי עם האיזון שלי. אני הולך לאסיפות פעמיים בחודש, משתתף בלימוד הכתובים מידי פעם, קורא בכתובים מידי פעם, עוזר לנזקקים פה ושם. ורוח הקודש? היא שם בצד השני, היא בוודאי מאד מרוּצָה ממני, כי אנחנו נמצאים במין איזון שכזה. לפעמים אני נותן ולפעמים מקבל".

אבל מה שעליכם להבין הוא זה, כשאתם נמלאים ברוח, אתם כבר לא בשליטה על חייכם, כי הרוח היא השולטת בכם. את הרצון שלכם, את המטרות שלכם, את השאיפות שלכם, את כל אלה אתם אמורים למסור לרוח הקודש ולשליטתה המלאה בחייכם. רק כך תוכלו להימלא בה, בשעה שאתם מתרוקנים מעצמכם.

כשאנו נמצאים תחת השליטה המלאה של רוח האלוהים, אנו נותנים למחשבת אלוהים לשלוט במחשבתנו. אבל איך זה עובד? בפועל, זה קורה כשאנו נותנים לדבר אלוהים, לכתוב בכתבי הקודש, לשלוט במחשבתנו ובליבנו. לא מדובר כאן על חוויית אקסטזה רוחנית ומיסטית. לא ולא. הכניעה שלנו לרוח הקודש היא הכניעה שלנו לדבר אלוהים. זו הצייתנות שלנו למה שכתוב בכתובים. ומי כתב את הכתובים? את זאת אנחנו כבר יודעים, כי "כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים" – שנייה לטימותיאוס ג' 16.

נחזור לאפסים ה' 18, שם נאמר לנו, "הִמָּלְאוּ בְּרוּחַ", ואז שאול מסביר מה קורה שכנמלאים ברוח. פס' 19, "הַשְׁמִיעוּ בֵּינֵיכֶם תְּהִלּוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְשִׁירוֹת רוּחָנִיּוֹת. שִׁירוּ וְזַמְּרוּ לַאדֹנָי בִּלְבַבְכֶם". כשאנו מלאים ברוח, אנחנו מתחילים להלל ולשבח את אלוהים ולזמר לו בלבנו. ואנחנו ממשיכים להלל אותו ולהלל, ולהלל, ולהלל. ושאול ממשיך בפס' 20, "וּבְכָל עֵת הוֹדוּ עַל הַכֹּל לֵאלֹהִים אָבִינוּ בְּשֵׁם אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ". ביחד עם ההלל הבלתי נגמר, יש הודיה בלתי נגמרת על הכל, בכל זמן, בשם האדון ישוע.

ואז באה הכניעה שלנו איש לרעהו, בפס' 21, "הִכָּנְעוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ מִתּוֹךְ יִרְאַת הַמָּשִׁיחַ". בפסוקים הבאים הוא מפרט על מי להיכנע למי. אם את אישה נשואה, עלייך להיכנע לבעלך. אם אתה איש נשוי, עליך לאהוב את אשתך. אם אתם ילדים, עליכם להיכנע להוריכם. והוא ממשיך לפרט באפסים ו' 1, "הַבָּנִים, שִׁמְעוּ בְּקוֹל הוֹרֵיכֶם עַל-פִּי הָאָדוֹן, כִּי כָּךְ רָאוּי". בפס' 4 הוא מדבר אל ההורים, "וְאַתֶּם הָאָבוֹת, אַל תַּכְעִיסוּ אֶת בְּנֵיכֶם, אֶלָּא גַּדְּלוּ אוֹתָם בְּמוּסַר הָאָדוֹן וּבְתוֹכַחְתּוֹ". בפס' 5 הוא מדבר על הכניעה זה לזה בעולם העבודה, "הָעֲבָדִים, הִשָּׁמְעוּ לַאֲדוֹנֵיכֶם שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּיִרְאָה וּבִרְתֵת וּבְתֹם לֵב, כְּמוֹ לַמָּשִׁיחַ". ואל המעסיקים הוא מדבר בפס' 9, "אַתֶּם הָאֲדוֹנִים, בְּאוֹתוֹ אֹפֶן הִתְנַהֲגוּ עִמָּהֶם. חִדְלוּ לְאַיֵּם עֲלֵיהֶם, שֶׁכֵּן יוֹדְעִים אַתֶּם כִּי גַּם לָהֶם וְגַם לָכֶם הָאָדוֹן בַּשָּׁמַיִם, וְאֵין עִמּוֹ מַשּׂוֹא פָּנִים". מכאן, אנו מבינים שכל מערכות היחסים שלנו, בכל תחום שהוא, מושפעות מהעובדה שאנו נמלאים ברוח הקודש.

עד כה ראינו שאלוהים אומר לנו להימלא ברוחו, כלומר זהו רצונו. כתוצאה מכך, אנו נהלל אותו, אנו נודה לו, אנו ניכנע איש לרעהו, אנו נהיה מי שאלוהים רוצה שנהיה כרעיה, כבעל, כילד, כהורה, כעובד וכמעסיק. כך אפסים ה' מסכם לנו את ההשלכות מההימלאות שלנו ברוח הקודש.

נפנה כעת אל קטע בקולוסים ג', כי ברצוני להראות לכם קטע שמקביל למה שקראנו באפסים ה' 18 - ו' 9. בקולוסים ג' 16 כתוב, "דְּבַר הַמָּשִׁיחַ יִשְׁכֹּן נָא בְּקִרְבְּכֶם בְּשֶׁפַע; לַמְּדוּ וְהוֹכִיחוּ זֶה אֶת זֶה בִּמְלוֹא חָכְמָה; שִׁירוּ לֵאלֹהִים בְּתוֹדָה וְנֹעַם בִּלְבַבְכֶם, בְּמִזְמוֹרִים וְתִשְׁבָּחוֹת וְשִׁירִים רוּחָנִיִּים". שוב אנו רואים לימוד ותוכחה, שירה לאלוהים בהלל ותודה, עם מזמורים ותשבחות ושירים רוחניים. בדומה למה שפגשנו באפסים ה'. ובפס' 18 הוא מדבר אל הנשים שיכנעו לבעליהן, בפס' 19 אל הבעלים שיאהבו את נשותיהם, בפס' 20 הבנים ישמעו בקול הוריהם ובפס' 21 ההורים לא יכעיסו את בניהם. בפס' 25-22 הוא מדבר שוב אל האופן בו העובדים יתייחסו אל מעסיקיהם ובפרק ד' 1, הוא פונה אל האדונים ואל יחסם הראוי אל עובדיהם.

בין שני הקטעים האלה קיימת הקבלה כמעט שלמה בנוגע לתוצאות הנראות לעין מן ההימלאות ברוח, אך קיים הבדל אחד. נחזור לתחילת הפסוק בקולוסים ג' 16 ונראה שלא מדובר כאן על הימלאות ברוח ועל ההשלכות ממנה אלא מה כתוב? "דְּבַר הַמָּשִׁיחַ יִשְׁכֹּן נָא בְּקִרְבְּכֶם בְּשֶׁפַע", ואז כל הדברים האלה יקרו בדיוק באותו האופן. עליכם להבין שאם התוצאות הן אותו הדבר בדיוק, גם באפסים ה' וגם בקולוסים ג', אז הגורם להן הוא אותו הגורם בדיוק. הגורם בקטע הראשון הוא הימלאות ברוח הקודש והגורם בקטע השני הוא דבר המשיח שוכן בקרבכם בשפע. המסקנה היא אם כן, ששני הגורמים שווים, הם אותו הדבר. להימלא ברוח אלוהים ולתת לה שליטה מלאה בחיי זה אותו הדבר כמו לתת לדבר אלוהים ולמחשבתו שליטה מלאה על חיי. אם כן, מהו רצון אלוהים עבור חייכם באופן אישי? אלוהים רוצה שתיוושעו ואלוהים רוצה שתימלאו ברוח, כלומר, שתהיו תחת השליטה המתמשכת של מחשבת הרוח כפי שהיא מתגלה בדבר אלוהים.

אמרנו שרצון אלוהים הוא קודם כל שתיוושעו, שנית שתימלאו ברוח, וכעת אנו מוצאים את הדבר השלישי. הבה נפנה אל הראשונה לתסלוניקים פרק ד' 8-3. אנו קוראים שם שרצונו עבורכם הוא מעשי ביותר. שימו לב למילים הראשונות של הקטע בראשונה לתסלוניקים ד' 3, "זֶהוּ רְצוֹן הָאֱלֹהִים". רצון האלוהים הוא פשוט ולעניין ולא צריך לחפש אותו יותר מידי. הוא כתוב כאן שחור על גבי לבן. "זֶהוּ רְצוֹן הָאֱלֹהִים: שֶׁתִּתְקַדְּשׁוּ". מה זאת אומרת שתתקדשו? שתהיו קדושים, שתהיו טהורים, שתפרידו ותבדילו את עצמכם מהחטא, זהו רצון אלוהים עבורכם. שאול מסביר את משמעות הדבר בהמשך הפסוק ואומר, "שֶׁתִּתְרַחֲקוּ מִן הַזְּנוּת". אלוהים רוצה שתתקדשו ושתתרחקו מהזנות. אלוהים רוצה שתתרחקו מחטאים מיניים. אתם מקשיבים למה שהוא אומר לנו כאן? התרחקו מכל חטא מיני מכל סוג שהוא! התרחקו מן הזנות!

עד כמה רחוק עלינו להתרחק מכל חטא מיני? רחוק מספיק כדי שנישאר טהורים וקדושים לפני אלוהים. רחוק מספיק כדי שלא ידבק בנו כתם, לכלוך או פגם. רחוק מספיק כדי שמחשבותינו לא יזדהמו. ההוראה היא ברורה. התרחקו מן הזנות, מכל סוג שהוא! זו הוראה על דרך השלילה. בפסוק הבא ניתנת לנו הוראה על דרך החיוב, בפס' 4, "כָּל אֶחָד מִכֶּם יֵדַע לָקַחַת אִשָּׁה בִּקְדֻשָּׁה וּבְכָבוֹד".

העיקרון הראשון בהתקדשות אומר לנו להתרחק מכל זנות, רחוק מספיק כדי לא להיות מושפעים ממנה. העיקרון השני אומר לנו להשתמש בגוף שלנו בקדושה ובכבוד. הראשון שולל מאיתנו כל קרבה לחטאים המיניים והשני מחייב אותנו לנהוג בקדושה בגופנו, כדי להביא באמצעותו כבוד לאלוהים. אל תעשו את מה שיחלל את שמו וכן תעשו את מה שיכבד אותו. העיקרון השלישי בהתקדשות נמצא בפס' 5, "לֹא בְּתַאֲוַת זִמָּה כְּדֶרֶךְ הַגּוֹיִים אֲשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים אֶת אֱלֹהִים". אל תנהגו כמו שהעולם סביבכם נוהג. אל תעשו את מה שעושים אנשים בעולם אשר אינם מכירים את אלוהים. אל תעשו כך, כי זה איננו רצון אלוהים.

כיצד נוהג העולם? כיצד אנשים חסרי אלוהים מתנהגים? מה שמנחה אותם זה התאווה. הם רוצים תאווה, אוהבים אותה, ומצדיקים אותה. אבל אתם, אינכם יכולים להתנהג כך. אל תתנהגו על בסיס תאוות זימה כמו שעושים בעולם. והעיקרון הרביעי בהתקדשות אומר לנו, לא לעבור את הגבול. פס' 6, "וְאִישׁ אַל יֶחֱטָא וְאַל יַעֲשֶׂה עָוֶל לְאָחִיו בְּעִנְיָן הַזֶּה". כשאנו עוברים את הגבול אנחנו עושים עוול לאחינו, כי אנחנו מנצלים מינית אדם אחר. כך אנו גוזלים ממנו את קדושתו, את טהרתו, את שלמותו. אל תעשו זאת ואל תגרמו עוול לאחיכם ולאחיותיכם בעניין זה.

כשזוג צעיר מגיע אלי בבקשה לקבל ייעוץ לפני הנישואין, השאלה הראשונה שאני שואל אותם היא, אם הם מקיימים יחסי מין. מדוע? כי אם התשובה היא כן, אז איך הם יודעים אם הם נועדו להינשא זה לזו? הרי אם לא מצייתים לרצון אלוהים המופיע באופן גלוי וברור בדברו, איך אפשר לדעת מהו רצון אלוהים עבורם אישית, זה שעדיין לא התגלה להם? וזה חשוב! אלוהים לא יגלה לכם את רצונו בממד האישי אם אינכם מצייתים לרצונו בממד הכללי. כלומר, אם אינכם עושים את מה שהוא כבר גילה לכם דרך דברו שהוא רוצה שתעשו. וזה ידידיי עניין רציני ביותר. לכן שאול ממשיך בפס' 6 ואומר, "כִּי נוֹקֵם יהוה עַל כָּל אֵלֶּה, כְּפִי שֶׁכְּבָר אָמַרְנוּ לָכֶם וְהִזְהַרְנוּ אֶתְכֶם". בגלל חומרת הדבר, שאול אמר להם זאת יותר מפעם אחת ואף הזהיר אותם בעבר, והנה הוא אומר זאת שוב. אל תחיו בצורה כזאת! כי אלוהים ינקום בכם על זאת. מדוע הוא ינקום בנו? הוא חוזר שוב על מה שאמר בפס' 3, בפס' 7, ואומר: "הֵן אֱלֹהִים לֹא קָרָא אוֹתָנוּ לְטֻמְאָה, כִּי אִם לִקְדֻשָּׁה". זה הרצון של אלוהים. זוהי קריאתו לנו וכך הוא רוצה שנחיה את חיינו. ואם מישהו לא רוצה לציית לאלוהים ודוחה את רצונו, שאול מדגיש ואומר בפס' 8, "עַל כֵּן הַדּוֹחֶה זֹאת, לֹא אָדָם הוּא דּוֹחֶה, אֶלָּא אֶת אֱלֹהִים הַנּוֹתֵן לָכֶם אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ".

אם כן, מה ראינו עד כה על רצון אלוהים עבורכם? שאלוהים רוצה שתיוושעו. ואם נושעתם, הוא נותן לכם את רוחו. ואם נמלאתם ברוחו, הוא רוצה שתחיו בקדושה. אתם בהחלט מסוגלים לחיות בקדושה, כי יש לכם יכולת לעשות זאת בכוחה של רוח הקודש השוכנת בקרבכם והשולטת בליבכם ובמחשבותיכם. רוח הקודש מנהיגה אתכם באמצעות דבר אלוהים המביא לכם את אמת האלוהים. בקהילה שלנו אנו מלמדים את האמת וחוזרים ומלמדים אותה שוב ושוב, כדי שתהיה בכם מחשבת הרוח וכדי שרוח האלוהים תוכל לשלוט בחייכם. והאלוהים אשר נתן לכם את רוחו הקדושה, מצפה מכם שתתקדשו ותהיו קדושים כמו שהוא קדוש.

אלוהים רוצה שניוושע, שנימלא ברוח ושנתקדש. כך הוא אומר במפורש בדברו. אתם יכולים לשאול אותו עם מי להתחתן, איזו עבודה לקחת, היכן ללמוד וכו'. אבל רק לאחר שתצייתו לו בדברים שהוא כבר גילה לכם מפורשות בדברו, תוכלו להתחיל לשאול אותו את רצונו בדברים שעדיין לא גילה לכם. ויש דבר רביעי, נוסף, שאלוהים רוצה מכל אחד מאיתנו. הוא רוצה שניכנע והוא רוצה שניכנע למענו. באיגרת כיפא הראשונה ב' 14-13 כיפא כותב, "הִכָּנְעוּ לְכָל מוֹסָד אֱנוֹשִׁי לְמַעַן הָאָדוֹן: אִם לַמֶּלֶךְ, בִּהְיוֹתוֹ הָרֹאשׁ; אִם לַמּוֹשְׁלִים, בִּהְיוֹתָם שְׁלוּחִים מִטַּעְמוֹ לִנְקָמָה בְּעוֹשֵׂי הָרַע, אַךְ לְמַתַּן שֶׁבַח לְעוֹשֵׂי הַטּוֹב".

דרך אגב, המושג שלטון, מוסד אנושי, מושל או מלך בכתבי הקודש מדבר על מי שיש לו סמכות אחת ויחידה והיא, להעניש את עושי הרע ולתת שכר לעושי הטוב. ממשלות שאנו מכירים כיום באמריקה ובשאר חלקי העולם, מתנהלות עם סמכויות נרחבות הרבה יותר ממה שאלוהים התכוון שיהיה להן. השלטון בכתבי הקודש נועד להגן על האנשים, כדי שהם לא יצטרכו לחיות בחברה שבה רק החזק שורד. לכן שאול אומר לנו שעלינו להיכנע לרשויות השלטון למען האדון, כי הם נשלחו מטעם אלוהים לעשות את עבודתם נאמנה. וכך כתוב גם ברומים י"ג 1, "כָּל אָדָם יִכָּנַע לְרָשֻׁיּוֹת הַשִּׁלְטוֹן, שֶׁהֲרֵי אֵין שִׁלְטוֹן אֶלָּא מִטַּעַם אֱלֹהִים, וְהַשִּׁלְטוֹנוֹת הַנּוֹכְחִיִּים נִקְבְּעוּ מִטַּעַם אֱלֹהִים". ובאיגרת כיפא הראשונה ב' 15 כתוב, "הֵן זֶהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, שֶׁתַּעֲשׂוּ הַטּוֹב, וְכָךְ תָּשִׂימוּ מַחְסוֹם לְאִוֶּלֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם דַּעַת".

איננו נקראים להיכנע לחברה סביבנו, כפי שגם בתקופתו של שמעון כיפא המאמינים לא נקראו להיכנע לחברה סביבם. עלינו להיכנע לרשויות השלטון ולשים מחסום לאיוולת האנשים שיוצאים נגד האמונה המשיחית משום שאין בהם דעת. עצוב מאד לראות היום מאמינים רבים שמזוהים עם מפלגה פוליטית כזו או אחרת, כאילו זהו מקומנו ותפקדינו. אבל המסר שלנו הוא מסר הגאולה, ואם ברצוננו לשים מחסום לאיוולת של האנשים, עלינו לחיות חיי קדושה שמכבדים את האלוהים. ואחד המאפיינים של חיי קדושה הוא הכניעה. רצונו של אלוהים הוא, שנחיה חיי קדושה בליבה של חברה חסרת אלוהים ולכן, עלינו להיכנע לרשויות, כשאלה מחזיקות באמות מידה של נכון ולא נכון. במילים אחרות, עלינו לעשות את הדבר הנכון בחברה שלנו.

עד כה ראינו שאלוהים רוצה שניוושע, שנתמלא ברוח, שנתקדש ושנעשה את הדבר הנכון כאזרחים בחברה וניכנע לרשויות. הדבר החמישי שהוא רוצה שנעשה מופיע באיגרת כיפא הראשונה ג' 17, שם כתוב, "מוּטָב שֶׁתִּסְבְּלוּ, אִם זֶהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, בַּעֲשׂוֹתְכֶם אֶת הַטּוֹב מִשֶּׁתִּסְבְּלוּ בַּעֲשׂוֹתְכֶם רַע". כיפא מדבר כאן על סבל. אבל הוא מבדיל בין סבל שיבוא עלינו כתוצאה מעשיית הטוב לבין סבל שיבוא עלינו כתוצאה מעשיית הרע. ואת זה עלינו להבין היטב. הרי מה יקרה אם נעשה את רצון אלוהים במלואו, בהיותנו נושעים, מלאים ברוח, מקודשים וכנועים? בשלב מסוים תהיה התנגשות ביננו לבין האנשים סביבנו שלא מנהלים את חייהם כך. מה שיוביל לרדיפות שלהם כנגדנו ולסבל. מכאן אפשר לומר, שהדבר החמישי שאלוהים רוצה עבורנו הוא, שנסבול למענו. רואים זאת בהמשך, באיגרת כיפא הראשונה ד' 13-12, "אֲהוּבַי, בְּבוֹא עֲלֵיכֶם צְרִיפַת אֵשׁ כְּדֵי לִבְחֹן אֶתְכֶם, אַל תִּתְמְהוּ כְּאִלּוּ מִקְרֶה מוּזָר קָרָה לָכֶם, אֶלָּא שִׂמְחוּ כְּכָל שֶׁחֵלֶק לָכֶם בְּסִבְלוֹת הַמָּשִׁיחַ". הסבל הזה יבוא כתוצאה מהצייתנות שלנו לאדון, ולכן עלינו לקבל אותו בשמחה.

הסבל הזה הוא זמני, בחיים האלה, והוא בהתאם לרצון אלוהים ולתוכניתו עבור חיינו. כך כיפא ממשיך ומסביר בפרק ה' 10, "אלֹהֵי כָּל חֶסֶד, אֲשֶׁר קָרָא אֶתְכֶם אֶל כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָמִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אַחֲרֵי סִבְלְכֶם הַמְּעַט הוּא יַשְׁלִים אֶתְכֶם וְגַם יְיַצֵּב וִיחַזֵּק וִיכוֹנֵן אֶתְכֶם". לסבל הזה יש מטרה והיא, לעשות אתכם יציבים, חזקים ושלמים. מהניסיון שלנו אנו יודעים שבזכות הסבל אנחנו ענווים יותר, מתפללים יותר, בעלי אופי חזק יותר, בוטחים יותר באלוהים ומכירים טוב יותר את חסדו עלינו. אבל האתגר, שכיפא מציב לפנינו לנוכח הסבל בחיינו הוא שלא נתפשר. לא במילים, לא במעשים, לא בהתנהגות. לא בבית, לא במשפחה, לא בבית הספר, לא בעבודה, לא עם חברים. הנטייה שלנו בזמנים קשים של רדיפות היא להתפשר. רצון אלוהים עבורכם הוא שלא תתפשרו, אלא שתעמדו בסבל שבא בדרככם, ושתמשיכו לעשות את מה שנכון לעשות, גם במחיר הסבל.

קשה להעביר את המסר הזה בקהילת המשיח היום ועוד יותר קשה לקבל אותו. זאת, עקב שינויים והשפעות שהקהילה עוברת בעידן שלנו. קיימת הידרדרות מסוכנת בדרך בה מלמדים את הכתובים בקהילות רבות היום. אלוהים גילה לנו את האמת שלו בדברו, בכתבי הקודש, והאמת שלו מופיעה בכתבי הקודש באמצעות מילים, פסוקים ותיעוד אירועים. אלוהים כלל בדברו את התורה והנביאים, את הכתובים והברית החדשה, את הבשורות והאיגרות ולבסוף את ספר ההתגלות. כל האמת וכל המצוות וכל העקרונות וכל המסרים של אלוהים אלינו, מופיעים בכתבי הקודש. אבל היום קשה למצוא דרשות ולימוד של הכתוב ממש. גל עכור עובר על הקהילה, שטוען שאנשים לא אוהבים לשמוע את הכתובים, הם לא אוהבים תנ"ך, הם לא מתחברים לתכנים, הם חושבים אחרת. וכתוצאה מכך, מחפשים המורים דרכים חדשות להעביר את המסר המקראי. מחפשים מעטפת "ידידותית ונגישה" יותר, כדי שאנשים ירצו לשמוע את המסר. כך אנו מוצאים מסרים שנלקחו מסיפורי כדורגל ושחקני כדורסל. סיפורים ומשלים שהוציאו מהראש. מסרים מסרטי הארי פוטר, שירים, סרטי מרוול, דיסני, ועוד.

כתוצאה מהתהליך הזה, המסר נהיה יותר רדוד ומתפשר, המעדיף את המעטפת התרבותית מאשר את האמת הנצחית. המפשיט את האמת מהמקור שלה, שהוא דבר אלוהים. ההידרדרות הזו תוביל בסופו של דבר להתפשרות רוחנית מזיקה ביותר ולנטישת האמת לחלוטין. אבל מה שאלוהים רוצה זה חוסר התפשרות עם האמת ועם הדרך שהיא מוצגת בדברו. ואם אנו נחזיק באמת שלו בכל מאודנו, זה יוביל בסופו של דבר להתנגשות עם העולם, לרדיפות ולסבל.

אם כן, מהו רצון אלוהים עבור חייכם? שתיוושעו, שתימלאו ברוח, שתחיו חיי קדושה, שתהיו כנועים, שתחיו חיי צדקה ואזרחות טובה בחברה חסרת מוסר ואלוהים, ושתהיו מוכנים לסבול בשל חוסר ההתפשרות שלכם עם האמת. זהו רצון אלוהים עבורכם.

ודבר נוסף שאלוהים רוצה לראות בחייכם הוא הודיה. בראשונה לתסלוניקים ה' 18 כתוב, "הוֹדוּ עַל כָּל דָּבָר; כִּי זֶהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים לְגַבֵּיכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ". הוא לא רוצה לראות מרירות או התלוננות. לא חוסר תודה ולא תסכול. אלא קבלה של כל דבר, כאילו הוא בא מידו האוהבת כדי לעשות לכם רק טוב, כדי להביא לו כבוד וכדי לעורר הודיה בלבכם. עד כאן הדברים שאלוהים רוצה עבורכם – להיוושע, להימלא ברוח, להתקדש, להיכנע, לחיות חיי צדקה, להיות מוכנים לסבול למענו ולתת לו תודה על כל דבר.

ייתכן שבשלב הזה של המסר אתם אומרים לעצמכם, "כל זה טוב ויפה אבל מה איתי? איך אדע את רצונו לגבי ההחלטות שעלי לקבל מחר בבוקר?". והתשובה לכך היא די מפתיעה. אם אתם עושים את כל מה שאמרנו עד כה וחיים כך את חייכם כמאמינים, אז אלוהים אומר לכם בפשטות – עשו מה שאתם רוצים. פשוט מאד, עשו מה שאתם רוצים. גורו איפה שאתם רוצים לגור והינשאו למי שאתם רוצים להינשא. ואם אתם תוהים איך זה יכול להיות שאלוהים נותן לי לעשות מה שאני רוצה, התשובה היא ברורה. כאשר אתם חיים כמו שאלוהים רוצה שתחיו, אזי רוחו שוכנת בכם, ממלאת אתכם, שולטת בחייכם וגם מדריכה אתכם. זה מה שמשתמע מהכתוב בתהילים ל"ז 4, "וְהִתְעַנַּג עַל יְהוָה, וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ". כשאתם רוצים את רצונו באמת, הוא ייתן לכם את רצונכם באמת. למה? כי הוא נמצא בשליטה בחייכם באמצעות רוח הקודש, ולכן מה שאתם רוצים זה מה שהוא רוצה עבורכם. אני בא לקהילה הזו כי אני רוצה. לא כי שמעתי קולות כלשהם. כשאני רוצה לעשות משהו, אני מאמין שאני עושה את רצונו של אלוהים, כי אני בוחר לנהל את חיי בהתאם לרצונו. אם לבכם נמצא במקום הנכון לפני אלוהים, לכו ועשו את מה שלבכם חפץ. פשוט מאד. האין אלה חדשות טובות? האין זה חופש מדהים עבורנו?

הבה נתפלל. אבינו שבשמים, אנו מודים לך שכאשר אנו מתחילים לצעוד בדרך שלך, אנחנו יכולים להשתמש בדבריו של אליעזר משרת אברהם, אשר יצא בשליחות אדונו לחרן. והוא אמר בבראשית כ"ד 27, "אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ, נָחַנִי יְהוָה, בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי". כלומר, אני יצאתי לדרך, ואתה ה' הנחית אותי עד שהגעתי אל בית אחי אדוני. אתה אלוהים מנחה אותנו בדרכנו לפי רצונך ומביא אותנו למקום המדויק שאתה רוצה עבורנו. עזור לנו בבקשה לעשות את רצונך, כפי שגילית לנו אותו בדברך, כדי שנוכל לשמוח בחופש ובחירות שיש לנו בך ולעשות את הדברים שנועדנו לעשות בחיינו. וכשאנו יוצאים לדרך בעקבות הרצונות שאתה נטעת בליבנו, אנא הנחה אותנו אל המקום המדויק שאתה חפץ בו עבורנו. ואנו נהלל אותך בשם המשיח ישוע. אמן.

זמין באינטרנט בכתובת:

https://www.gty.org/library/sermons-library/80-220

אתה רשאי לשחזר את התוכן הזה של Grace to You למטרות לא מסחריות בהתאם למדיניות זכויות היוצרים של: Grace to You.