שיעור 9: הקהילה: התחברות והשתחוויה

ראשונה לקורינתים י"ב 27-12

הבה נפנה אל האיגרת הראשונה לקורינתים פרק י"ב כי נושא הלימוד שלנו היום הוא גוף המשיח. בשנים האחרונות קיים דיון ער סביב נושא זה. בעולם האמונה המשיחית התעוררו גישות המתנגדות לקיומם של זרמים שונים בתוך הקהילה הכלל עולמית ובהתנגדות להתארגנות של הכנסיות. כתוצאה מכך, מושם דגש מוגזם למדי בעד קיום של גוף המשיח ללא כל מסגרת או סדר, גוף המשולל כל ארגון פנימי.

אני כמובן מרגיש שזה מוגזם ביותר, כיוון שרואים כבר בקהילה הראשונה, בתקופת הברית החדשה, מסגרת מוגדרת וברורה מאד, ומבנה ארגוני פנימי של הקהילה. היו זקנים ורועי קהילות, למרות שלא הייתה הירארכיה. היו שמשים ששירתו את הקהילה והיו גם מי שמינו אנשים להיות זקנים בקהילות החדשות שקמו בכל עיר. הזקנים היו אלה שקיבלו אחריות על עדר הצאן, על הקהילה. אם כן, אנו רואים שהיה סדר כלשהו ושזה היה כורח המציאות, כדי שלכל קהילה יהיה רועה ויהיו אלה שישרתו אותה.

כיוון שהארגון של הקהילה באותה תקופה היה מינימלי, הדיון באופן ההתנהלות של גוף המשיח היום הוא לעיתים רב וסוער. לצערי, חלק גדול מהדיון נובע מבורות של רבים בנושא זה. נושא שהוא מפתח מרכזי בהבנה של מערכות יחסים בין המאמינים המשיחיים. אם לא נבין את מהות המושג "גוף המשיח", לא נוכל לדעת למי אנו שייכים ולא נדע מי אנחנו באמת. אך כאשר נבין זאת, נבין לא רק את המחויבות שלנו לאלוהים ואת מערכת היחסים שלנו איתו דרך המשיח ישוע, אלא נבין גם את המחויבות ואת טיב היחסים שלנו עם כל מאמין אחר בעולם ואת מהות השירות שלנו ביחד לעולם. לכן, קיימת חשיבות ממדרגה ראשונה להבנה שלנו את מהותו של גוף המשיח.

היום בקהילה יש דגש כה רב על ארגון, מבנה ומערכת, עד שלעיתים הקהילה האמיתית הולכת לאיבוד בתוך כל הערפל הזה. הרבה מהזרמים באמונה המשיחית, הם לא יותר מאשר קבוצות ענק של אנשים שרוצים להתמקד בנקודה כזו או אחרת באמונה, במקום להתמקד בישוע המשיח, וזה מצב טרגי ביותר. זרמים אלה מתקיימים במסגרות ארגוניות שאין בהן חיים, שהן ללא תפקוד אורגני חי וללא מערכת יחסים ישירה עם האדון ישוע המשיח. מהי הקהילה, ומה אנחנו בה? מהו גוף המשיח? מה המשמעות של כל הדברים האלה?

ובכן, לפני שנתבונן באופן ממוקד בגוף המשיח, ברצוני שנראה בדיוק מי אנחנו כקהילה. נעשה זאת בעזרת מטאפורות שונות שניתנו לנו בברית החדשה ואשר חלקן מופיע כבר בתנ"ך. שלוש מהמטאפורות האלה מופיעות בברית החדשה ומתארות את הקהילה, ואילו בתנ"ך הן מתארות את עם ישראל. שלוש מטאפורות אלה הן הכלה, הכרם והצאן.

שלוש המטאפורות האלה בתנ"ך נועדו לתאר את עם ישראל כך - הכלה של אלוהים, הכרם של אלוהים והצאן של אלוהים. שלושתן חוזרות ומופיעות בברית החדשה - הקהילה היא כלת המשיח וישוע הוא החתן, הקהילה היא השריגים וישוע הוא הגפן, והקהילה היא הצאן וישוע הוא הרועה.

בתנ"ך, המטאפורה הראשונה מתייחסת לדרך בה אלוהים מסתכל על ישראל - כעל עלמה מאורסת. כך מתאר זאת הושע בפרק ב' 21, "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם". אלוהים בחר בישראל להיות כלתו וכרת איתה ברית נישואין. באופן רוחני עם ישראל נהיה הכלה של אלוהים. מאותה נקודה ואילך, אלוהים היה צריך להתמודד עם חוסר הנאמנות המתמשך של ישראל, עם הזנות הרוחנית שלה, עם הליכתה אחרי אלוהים אחרים. לכן ישראל נהיתה לאישה נואפת שבגדה בבעלה, זאת לפי דברי הנביא הושע.

הקהילה מתוארת בברית החדשה כגפן, ובתנ"ך עם ישראל מתואר ככרם, והמטאפורה כאן דומה. בישעיה ה' יש לנו את משל הכרם, ובפס' 2-1 כתוב, "כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן. וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ". בפס' 7 ישעיהו מסביר את הנמשל ואומר, "כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל". אלוהים הוציא את ישראל ממצרים והביא אותם לארץ כנען, ארץ ההבטחה, ולכך הוא מתכוון כשהוא אומר "קרן בן שמן". אלוהים בנה מגדל בתוך הכרם כדי לשמור עליו, וגם חצב בו יקב כדי לעשות יין. אלוהים קיווה לעשות פרי טוב, של צדקה ומשפט, אך הכרם הניב פרי באושים של עוול, של חטא ושל צעקות העשוקים. לכן, אלוהים אומר שהוא יעשה מהכרם שממה, ואכן כך הוא עשה.

המטאפורה השלישית שאלוהים נתן לישראל היא של עדר צאן, כשהוא הרועה שלהם. הוא הנהיג אותם ממצרים ונשא אותם כמו כבשים בזרועותיו. גם אחרי גלות בבל, ישעיהו כותב בפרק מ' 11, "כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים". כך אלוהים מתאר את מערכת היחסים שלו עם ישראל, כמו רועה עם עדרו.

אם כן, יש לנו שלוש תמונות שאלוהים בחר להשתמש בהן כדי להמחיש את מערכת היחסים שלו עם ישראל לאורך התנ"ך. כל אחת משלוש המטאפורות האלה מתארת את מערכת היחסים בין אלוהים לבין ישראל. ושימו לב שהתמונות מדגישות את האופן הישיר והאישי שבו אלוהים מתייחס לישראל - כריבון, כמנהיג, כשומר וכמושיע. בתנ"ך, אלוהים בחר בישראל ככלתו, נטע את ישראל ככרמו, ורעה את ישראל כעדרו.

כעת, בבואנו לברית החדשה, אנו רואים שישוע משתמש בשלוש המטאפורות האלה בדיוק כדי לתאר את הקהילה. בכך הוא מדגיש עוד יותר את מערכת היחסים האישית והישירה שמתוארת בהן. הבה נראה כיצד הוא עושה זאת. ישוע מדבר על המטאפורה של הנישואין במספר מקומות בברית החדשה, כשהוא מדבר על עצמו כחתן ועל הקהילה ככלה. דוגמה לכך רואים במשל במתי כ"ה 13-1.

שאול השליח מדבר על מטאפורה זו בצורה מפורטת יותר, כשהוא מתאר את האהבה המקריבה שיש לישוע עבור קהילתו. באפסים ה' 25 כתוב, "הָאֲנָשִׁים, אֶהֱבוּ אֶת נְשֵׁיכֶם כְּשֵׁם שֶׁגַּם הַמָּשִׁיחַ אָהַב אֶת הַקְּהִלָּה וּמָסַר אֶת עַצְמוֹ בַּעֲדָהּ". ובפס' 27, "לְמַעַן יַעֲמִיד לְפָנָיו אֶת הַקְּהִלָּה כְּשֶׁהִיא מְפֹאֶרֶת בְּכָבוֹד". הסיבה לכך שהמשיח לקח את הקהילה להיות כלתו, היא כדי להעמיד אותה לפניו בפאר ובכבוד. המשיח בחר בנו כדי להעמיד אותנו לפניו במלוא הדר, תפארת וכבוד, "לְלֹא כֶּתֶם וְקֶמֶט וְכַדּוֹמֶה", למען נהיה קדושים וללא דופי.

במילים אחרות, ישוע אסף אותנו אליו ככלה טהורה, קדושה ובתולה, ולכן אנחנו כקהילה מתייחסים אל המשיח כמו שכלה מתייחסת אל החתן שלה. למעשה, בסוף ספר ההתגלות, מסופר שאנו נהיה עם המשיח בכבודו. כולנו נשתתף בסעודה גדולה שנקראת משתה חתונת השה. אנחנו, הכלה, נסעד ונשתה עם החתן שלנו, ישוע. כך כתוב בהתגלות י"ט 9, "אַשְׁרֵי הַקְּרוּאִים אֶל מִשְׁתֵּה חֲתֻנַּת הַשֶּׂה".

בנוסף לכך, כתוב באיגרת השנייה לקורינתים ה' 5 שאלוהים "נָתַן לָנוּ אֶת עֵרְבוֹן הָרוּחַ". משמעות המילה ערבון ביוונית – arrabona - היא טבעת אירוסין. מכאן, אנחנו יודעים שנהיה כלתו של ישוע ונשתתף בטקס הנישואין איתו, כי הוא נתן לנו ערבון, טבעת אירוסין, והטבעת הזו היא רוח הקודש. כך שתמונת הנישואין עוברת לכל אורך הברית החדשה, מהבשורות, דרך האיגרות, ועד לחזון של יוחנן בספר ההתגלות. משתה החתונה של השה בירושלים החדשה מתואר בספר שחותם את דבר אלוהים.

ישוע השתמש בתמונת הכלה והחתן כדי לתאר את הקהילה וגם בתמונת הגפן והשריגים. ביוחנן ט"ו 1 הוא אומר, "אֲנִי הַגֶּפֶן הָאֲמִתִּית" ובפס' 5, "אֲנִי הַגֶּפֶן; אַתֶּם הַשָּׂרִיגִים". הקהילה היא השריגים. היא ענפי הגפן שמתקיימים תוך תלות מוחלטת בגפן עצמה. עלינו לעמוד בו אם נרצה לעשות פרי. עלינו לעבור גיזום מידיו של הכורם, כי אנחנו השריגים וישוע הוא הגפן.

ישוע השתמש גם במטאפורה של הרועה והצאן. ביוחנן י' 11 הוא אומר, "אֲנִי הָרוֹעֶה הַטּוֹב. הָרוֹעֶה הַטּוֹב נוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד הַצֹּאן". וקודם בפס' 3, "הַצֹּאן שׁוֹמְעוֹת בְּקוֹלוֹ". הרועה הטוב הולך לחפש את הכבשה האובדת כדי להושיע אותה. הוא מוביל את עדר הצאן, מגן עליהן, מזין אותן ושומר עליהן. הוא גם נותן את נפשו למען הצאן. מטאפורה זו מלווה אותנו גם כן לאורך הברית החדשה.

אם כן, אנו רואים שלוש מטאפורות שלקוחות מהתנ"ך, שמתארות את עם ישראל, ובברית החדשה ישוע משתמש באותן תמונות כדי לתאר את הקהילה. אלה אמנם שלוש התמונות העיקריות, אבל יש עוד כמה תמונות שבאות לתאר את הקהילה. אנשי אלוהים הם גם מלכות, כלומר מרחב מסוים שנתון תחת סמכותו של מלך. המלכות היא המקום בו מולך המלך. אנחנו ילדי אלוהים ואחיו של המשיח. אנחנו נמצאים במקום הזה, שבו מולך המלך אלוהים ומשיחו ישוע. עכשיו, ברגע זה, הוא מולך בנו ואנו אנשי מלכותו.

דוגמה לכך בכתובים רואים בקולוסים א' 13 שם שאול אומר, "הֵן הָאָב הִצִּילָנוּ מִשִּׁלְטוֹן הַחֹשֶׁךְ וְהֶעֱבִירָנוּ אֶל מַלְכוּת בְּנוֹ אֲהוּבוֹ". אל איזה מלכות העביר אותנו האב? אל מלכות בנו אהובו. והמשיח מולך בנו באמצעות רוח קודשו. זו גם הכוונה ברומים י"ד 17, שם כתוב, "מַלְכוּת אֱלֹהִים אֵינָהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אֶלָּא צֶדֶק וְשָׁלוֹם וְשִׂמְחָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ". זאת אומרת שאנחנו בעצמנו מלכות אלוהים, אנחנו מלכותו.

בנוסף למטאפורה של המלכות, ישנה תמונה אחרת בברית החדשה שנועדה לתאר אותנו, הקהילה. אנחנו בני ביתו של אלוהים. אנחנו המשפחה שלו, בנים ובנות של אלוהים, אחים זה לזה ואחיו של המשיח ישוע. בעברים ב' 11 נאמר על ישוע שהוא, "אֵינוֹ בּוֹשׁ מִקְּרֹא לָהֶם אַחִים", ואנו לא רק אחים של ישוע, אלא גם יורשים עימו, לאור הכתוב ברומים ח' 17, "אִם בָּנִים, אֲזַי יוֹרְשִׁים". אלוהים הוליד אותנו מחדש, ברוח, הביא אותנו אל משפחתו ואימץ אותנו כבנים, כי באמצעות רוחו השוכנת בנו, אנו יכולים לקרוא לו אבא, אבינו. איננו צריכים לדאוג ליום המחר, כי אנו יודעים שאבינו יודע את כל צרכינו, עוד לפני שאנו אפילו חושבים עליהם. עלינו לבקש תחילה את מלכות אלוהים ואת צדקתו, ואז כל צרכינו יתווספו לנו (מתי ו' 33).

מטאפורה שלישית, בנוסף להיותנו מלכות ומשפחה, היא התמונה של בניין. הקהילה היא בניין של אלוהים. לא בניין מעשה ידי אדם, אלא בנין מעשה אלוהים. ומיהו היסוד של הבניין הזה? שאול השליח כותב בראשונה לקורינתים ג' 11, "אִישׁ לֹא יוּכַל לְהַנִּיחַ יְסוֹד אַחֵר זוּלָתִי הַיְסוֹד שֶׁהֻנַּח, וְהוּא יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ". אנחנו כולנו נבנים על היסוד הזה. תחילה נבנו השליחים על גבי היסוד, ואנחנו נבנים עליהם משם ומעלה, נדבך על גבי נדבך. אנחנו הבניין של אלוהים.

מטאפורה רביעית שבאה לתאר את הקהילה היא התמונה של גוף, גוף המשיח. אבל שימו לב, מטאפורה זו מופיעה רק בברית החדשה ואין לה מקבילה בתנ"ך. שלוש המטאפורות הראשונות של הקהילה – הכלה, הכרם והצאן – הן מקבילות ברורות לאלו שמופיעות בתנ"ך, אך שם זה עם ישראל. לשלוש המטאפורות האחרונות – המלכות, המשפחה והבניין – אין מקבילות ברורות, אך יש הקבלות מרומזות כלשהן בתנ"ך. אבל למטאפורה של גוף המשיח אין שום מקבילה בתנ"ך. המושג של גוף המשיח אינו מוזכר בספרי התנ"ך כלל והוא מופיע לראשונה בברית החדשה.

המטאפורה של גוף מצביעה על המעמד, העמדה והמיקום הייחודי שלנו במשיח, וזה מה שמייחד אותה. אנחנו הגוף של המשיח וזו הזהות הראשונית שלנו כמאמינים, כקהילה. אנחנו גוף, הקהילה היא גוף, ולא מבנה. יש לקהילות מבנים, כי עליהן להתאסף במקום כלשהו כדי לשמוע את ההטפה של דבר אלוהים. אבל הקהילה איננה מבנה פיזי אלא בניין רוחני. אנחנו לא מבנה ואנחנו לא ארגון, אנחנו קוינוניה – koinonia, כלומר, התחברות של אנשים מאמינים. אנחנו מחוברים יחד כגוף אחד, גוף המשיח.

המטאפורה הייחודית הזו, של גוף, היא הבסיס ללימוד שלנו היום על גוף המשיח. נתחיל עם הקטע בראשונה לקורינתים י"ב 27-12. ברצוני להראות לכם שלושה דברים בנוגע לגוף, שחשוב מאד שתבינו אותם, כי הם יסבירו לכם את המשמעות של היותנו גוף המשיח. שלושת הדברים האלה מאפיינים את גוף המשיח והם מופיעים בפרק י"ב של האיגרת הראשונה לקורינתים. שלושת הדברים הם: אחדות, שונות והרמוניה. המאפיינים האלה הם שלושה מפתחות, שיעזרו לכם להבין למה הכוונה כשאומרים גוף המשיח. אחת הסיבות העיקריות שהקהילה לוקה בחסר היא שהמאמינים לא מתפקדים בתור גוף.

המפתח הראשון להבנת הגוף הוא אחדות וברצוני להתבונן בו ראשון. האחדות היא המאפיין הראשון והחשוב ביותר של גוף המשיח. בראשונה לקורינתים י"ב 12 כתוב, "כְּשֵׁם שֶׁהַגּוּף הוּא אֶחָד וְאֵיבָרִים רַבִּים לוֹ, וְכָל אֵיבְרֵי הַגּוּף הֵם גּוּף אֶחָד אַף כִּי רַבִּים הֵם, כֵּן גַּם הַמָּשִׁיחַ". שאול מתאר קודם כל גוף פיזי ומזהה את המאפיין הראשון שלו, את המאפיין שאומר שהגוף הוא אחד.

אי אפשר לקחת גוף ולשים את היד שלו בצד אחד של החדר ואת הרגל שלו בצד השני, את הראש ליד החלון ואת הלב ליד הדלת, והרגליים מנותקות מכולם, ואז לומר לגוף ללכת או לעשות משהו. אי אפשר לומר לאיברים המנותקים אלה מאלה, "עליכם להתארגן ולהתחיל לתפקד". הגוף הוא חטיבה אחת, אחרת הוא לא יכול לתפקד. הגוף חייב להיות דבר אחד, אחרת הוא לא יכול להתקיים. שאול אומר לנו, "שֶׁהַגּוּף הוּא אֶחָד וְאֵיבָרִים רַבִּים לוֹ". כך פועל הגוף הפיזי.

אני לא יכול להגיד שמכיוון שהידיים שלי כל כך מוכשרות בנגינה, אני אחתוך אותן ואשלח אותן למקום מיוחד כמו הקונסרבטוריון לדוגמה. אחרי שאחתוך אותן מגופי הן כבר לא יהיו מוכשרות, כי הרי הן ימותו. כדי שהיד תמשיך להיות מוכשרת, עליה להיות מחוברת לשאר הגוף, לכן המאפיין הראשון במעלה של הגוף הוא האחדות שלו. אנחנו אחד. "כֵּן גַּם הַמָּשִׁיחַ" ואנחנו בגוף המשיח. לכן, אנחנו גוף אחד. אם נתנתק מהגוף, אנחנו נמות. כמו שהיד המוכשרת ביותר תמות, אם ננתק אותה מהגוף. אנחנו לא יכולים להמשיך להתקיים כאיברים מנותקים מהגוף, כי במהות שלנו אנחנו מתפקדים כיחידה אחת. אנחנו אחד, והמשיח הוא הראש של הגוף. כל הפקודות והתפקוד של הגוף באים מן הראש. כל מחשבה, כל הכוח שקיים במוח, כל האנרגיה, כל המשאבים, כל אלה באים מן הראש. הראש הוא מקור החיים של הגוף. אם קוטעים את היד מן הגוף או את כל הזרוע, עדיין הראש ישמור את החיים בגוף. אפשר לקטוע איברים שונים מהגוף והוא ימשיך לחיות, כל עוד הראש מחובר אליו. אבל אם תוריד לגוף את הראש, לא יהיו בו יותר חיים. זו האמת גם לגבי גוף המשיח וזו אנלוגיה מושלמת, כי המשיח, הראש שלנו, הוא מקור החיים שלנו.

שאול כותב באפסים ה' 23 כך, "הַמָּשִׁיחַ הוּא רֹאשׁ הַקְּהִלָּה", ובקולוסים א' 18 הוא מרחיב, "הוּא הָרֹאשׁ שֶׁל הַגּוּף, כְּלוֹמַר, שֶׁל הַקְּהִלָּה". להגיד שהמשיח הוא הראש, זו אמירה פשוטה למדי, אבל הבעיה היא שיש אנשים שחושבים שהם הראש. באמת. הם חושבים שהם ראש הקהילה. ואני מכיר אישית מישהו שמגדיר את עצמו כך, אבל הוא טועה. הוא לא ראש הקהילה, כי אם המשיח הוא ראש הקהילה.

כל המאמינים הם אחד במשיח והגוף הוא אחד. זוהי אחדות. כולנו מקבלים את כל כוחנו, את כל חוכמתנו, את כל ההוראות שלנו מאותו הראש, המשיח. כעת שימו לב לכתוב בפס' 13, "הֲרֵי בְּרוּחַ אַחַת הֻטְבַּלְנוּ כֻּלָּנוּ לְגוּף אֶחָד" (הראשונה לקורינתים י"ב 13). כך הכל מתחיל. כך נכנסים לגוף. כך מתחילה האחדות של הגוף. האם ראיתם כמה פעמים מופיעה המילה "אחד" או "אחת" בקטע שלפנינו? בפס' 12 ראינו ששאול אומר פעמיים "גוף אחד" וכאן הוא מדבר על רוח אחת ושוב על גוף אחד. בשני פסוקים שאול השתמש במילה "אחד" ארבע פעמים, אז יתכן שהוא מנסה להדגיש כאן משהו, לא?!

"הֲרֵי בְּרוּחַ אַחַת הֻטְבַּלְנוּ כֻּלָּנוּ לְגוּף אֶחָד, יְהוּדִים כִּיוָנִים, עֲבָדִים כִּבְנֵי חוֹרִין, וְכֻלָּנוּ הֻשְׁקֵינוּ רוּחַ אַחַת", פס' 13. הקשיבו למילותיו של שאול שאומר שכולנו אחד, ושישועתנו היא נקודת ההתחלה של אחדות זו. כולנו נכנסנו לגוף המשיח באמצעות אותה הרוח, רוח הקודש, וכולנו נכנסו באותה הדרך האחת, והיא ישוע המשיח. הוא השער, הוא הדרך, וכולנו נטבלנו ברוח אחת, לגוף אחד, וכעת בקרבו של כל אחד מאיתנו שוכנת אותה הרוח.

נקרא זאת שוב, "הֲרֵי בְּרוּחַ אַחַת הֻטְבַּלְנוּ כֻּלָּנוּ לְגוּף אֶחָד". אז מהי אם כן אותה הטבילה האחת ברוח? כאן, בפסוק זה, מופיעה התשובה והיא, הטבילה ברוח הקודש היא הפעולה שמתרחשת כאשר רוח אלוהים מכניסה אותנו אל גוף המשיח. במילים אחרות, כך היא ממקמת אותנו בגוף המשיח או מטבילה אותנו לתוך גוף המשיח. זה מה שכתוב כאן. הרוח היא זו שמטבילה, היא עושה את הפעולה של ההטבלה, וכתוצאה מכך, אנחנו נמצאים בתוך הגוף של המשיח. טבילה זו מתרחשת ברגע שבו אנו נושעים. מהרגע שבו קיבלתם את ישוע ידידיי, נהייתם חלק מהגוף האחד שלו, כי הוכנסתם לגופו באמצעות הרוח האחת שלו. ולא רק זה, כולנו גם הושקינו רוח אחת. משמעות הדבר היא, שאותה הרוח משקה את כולנו ואנחנו שותים ממנה, מהרוח האחת של אלוהים, וכתוצאה מכך, אותה הרוח שוכנת בכל אחד מאיתנו.

האם אתם רואים כיצד שאול מדגים ומדגיש את האחדות שלנו? זו הנקודה המרכזית שלו בפסוקים אלה. נולדנו מאותה רוח, האמנו באותו אדון - ישוע המשיח. הרוח האחת הזו הטבילה אותנו, הכניסה אותנו, לאותו הגוף, ולכן אותה הרוח שוכנת בכל אחד מאיתנו. אם כך, הרוח היא זו שגאלה אותנו באמצעות האמונה במשיח ישוע, ואותה הרוח היא זו שהולידה אותנו מחדש. ברומים ח' 9 כתוב, "מִי שֶׁאֵין לוֹ רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, אֵינוֹ שַׁיָּךְ לַמָּשִׁיחַ". זאת אומרת שלא קיים בעולם מאמין אמיתי אשר אין לו רוח הקודש. אם אתם שייכים למשיח ישוע, רוח הקודש כבר שוכנת בקרבכם.

קודם כל נולדנו מחדש ברוח האלוהים. אחר כך הרוח הטבילה, כלומר, הכניסה אותנו לגוף המשיח, אז הושקינו מהרוח וכך הרוח נכנסה לשכון בתוכנו. מכאן אנו מבינים, שהאחדות שיש לנו כמאמינים סובבת כולה סביב הרוח. ולכן, שאול כותב באפסים ד' 3 שיש לנו את "אַחְדוּת הָרוּחַ". מכיוון שזו אותה הרוח שהולידה אותנו מחדש, אותה הרוח שהטבילה אותנו לגוף המשיח ואותה הרוח שבאה לשכון בקרבנו, האחדות שיש לנו מבוססת על אותה הרוח האחת ולא על זרם דתי ומלאכותי כזה או אחר. האחדות שלנו לא מבוססת על העובדה שכולנו מאמינים במשיח ישוע, אלא על העובדה שכולנו קיימים, מזוהים ומוגדרים בזכות אותה הרוח האחת, רוח האלוהים, ובפעולתה בנו ובקרבנו.

זו הנקודה המרכזית של אחדותנו - יש לנו את רוח הקודש. הרוח השוכנת בי היא אותה הרוח ששוכנת בכם. אני קיבלתי את האדון ישוע, האמנתי בו, ונולדתי מחדש באותה הרוח ובאותה הדרך כמוכם. אני הוטבלתי והוכנסתי לגוף המשיח על ידי אותה הרוח ובאותה הדרך כמוכם. אותה הרוח ששוכנת בי שוכנת בכם. לכן האחדות שלנו היא ברוח. וכאשר מאמין כלשהו פועל בבשר ולא ברוח, הוא פועל באופן מנוגד לתפקוד הנכון של הגוף. כי הגוף צריך לפעול מתוך האחדות שיש לו ברוח.

כעת עליכם להבין שאין דרך אחרת להיכנס אל גוף המשיח, מלבד הטבילה או הכניסה דרך הרוח. והדרך היחידה להיטבל/להיכנס לגוף המשיח, היא באמצעות הגאולה שיש לנו במשיח ישוע. כולנו באים בדרך האחת, דרך המושיע האחד, באמצעות הרוח האחת, בישועה האחת. זו נקודת ההתחלה של האחדות שלנו. כולנו באנו אל גוף המשיח דרך הדם המכפר של ישוע, באמצעות רוח הקודש של אלוהים.

אם זוהי נקודת ההתחלה של אחדותנו, מעניין לראות שברגע שיש לנו את האחדות הזו בגוף המשיח, מייד אנחנו מתחילים להתפזר, להתפלג ולהיפרד. מדוע? הרי כולנו באנו באותה הדרך וחווינו את אותה הרוח, אז מדוע אנחנו מתפזרים? ולאחר מכן, בשארית כוחותינו אנחנו מנסים לחבר ביחד את כל האיברים שהתנתקו והתפזרו. אבל העובדה היא שהאחדות כאן וקיימת, ועלינו לראות אותה ולהכיר בה. אנחנו אחד. כולנו אחד. אין מאמינים קדושים יותר או פחות. כולנו שייכים לאותו הגוף.

רועה קהילה אחד אמר לי שהקהילה כל כך קרה וגוף המשיח כל כך מת, שכאשר נכנס מישהו נלהב ומתרגש לאסיפה, כולם חושבים שהוא חולה. אולי יש לו חום, אולי הוא קודח. אבל האמת היא, שהוא בריא יותר מכולנו, ואנחנו החולים. אנחנו מנסים לצנן אותו, להרגיע אותו, להאט את הקצב שלו. אבל הקשיבו, להיות נלהב ברוח, להיות מחויב בכל למשיח ישוע, להיות שקוע בכל מאודך בשירות הרוח והבשורה, זה לא אומר שאתה מאמין-על או קדוש יותר מאחרים, כי זה המצב הנורמלי שכולנו אמורים להיות בו. אין אנשים "גדולים" בגוף המשיח. כולנו אמורים להיות כאלה.

זו נקודת האחדות שלנו, שאומרת שכל אחד מאיתנו נכנס לגוף המשיח בדיוק באותו האופן, באותה רוח האחת, אל הגוף האחד של המושיע האחד. אף אחד לא יכול לומר שהוא קיבל יותר ולכן כולנו צריכים להקשיב לו. לא, כולנו הגענו באותה הדרך, וזאת בעזרת החסד של אדוננו. לא בזכות המעשים שעשינו, אחרת כולנו היינו מתגאים בהם, נכון?! אין לנו דבר שאנו יכולים להתגאות בו בעצמנו. אין לנו שום מעמד שהגענו אליו בכוחות עצמנו. כל מי שמביא לגוף המשיח הירארכיה הטוענת שלחלק יש מעמד גבוה יותר ומכובד מאחרים, שידע שזה לא קיים כלל בכתבי הקודש. אני לא יותר מרומם ומכובד מכם, מלבד העובדה שאני עומד על בימה מוגבהת במקצת מכם. ואם זה מפריע לכם, אני מוכן לרדת וללמד אתכם בגובה העיניים.

אני לא נמצא בשום מעמד מעליכם ואתם לא נמצאים בשום מעמד מעל אחרים, אתם לא נמצאים מתחת למישהו ואף אחד לא נמצא במעמד נחות מכם. כולנו אחד ואין שום הירארכיה בברית החדשה. יש מתנות שונות בגוף אבל אין מעמדות. אם אתם רוצים לשרטט תרשים של ארגון האמונה המשיחית, ציירו את המשיח בראש העמוד ומשם ציירו עיגול אחד גדול. בלי מדרגות, בלי מעמדות, בלי פילטרים, עיגול פשוט. כולנו נכנסנו לגוף המשיח באותה הדרך, כולנו נכנסנו בחסד, אין מעמדות והירארכיה, כולנו אחד.

בתחילת דבריי הצגתי בפניכם מטאפורות שונות שמתארות את הקהילה. האם שמתם לב שבכל אחת מהתמונות האלה קיים דגש על אחדות? שימו לב, בתמונת הנישואין, אנחנו כלה אחת עם חתן אחד. בתמונת הצאן, אנחנו עדר אחד עם רועה אחד. בתמונת הגפן, אנחנו קבוצת שריגים שגדלים על גפן אחת. בתמונת המלכות, אנחנו מלכות אחת עם מלך אחד. בתמונת המשפחה, אנחנו משפחה אחת עם אב אחד. בתמונת הבניין, אנחנו בניין אחד הבנוי על יסוד אחד. ובתמונת הגוף, אנחנו גוף אחד עם ראש אחד – ישוע המשיח. אנחנו אחד.

כתבי הקודש לא מציינים שקיימים שריגים עבים ושמנים בגפן לצד ענפים דקים, או כבשים נחותות לצד כבשים נעלות. המסר של גוף המשיח הוא מסר של אחדות, כי אנחנו כולנו אחד במשיח. וכמו שאין מעמדות בגוף המשיח, כך גם אין איברים מבודדים בגוף. אין מצב שמאמין יהיה מנותק מהגוף, בבידוד כביכול. כל אחד הוא חלק מהגוף ולכל אחד יש חלק באותה המידה שיש לי חלק בגוף המשיח. אתם גוף המשיח. אז אין מעמדות בין המאמינים בתוך הגוף וגם אין מאמינים שנמצאים מחוץ לגוף. כולנו נמצאים בגוף המשיח ביחד וכולנו אחד.

על מנת להמחיש את האחדות שיש לנו במשיח, הרשו לי לקרוא לכם את "קטלוג" האחדות שלנו. באפסים ד' 6-4 כתוב כך, "הִנֵּה: גּוּף אֶחָד וְרוּחַ אַחַת, כְּשֵׁם שֶׁגַּם אַתֶּם נִקְרֵאתֶם אֶל תִּקְוַת יִעוּדְכֶם הָאַחַת; אָדוֹן אֶחָד, אֱמוּנָה אַחַת, טְבִילָה אַחַת, אֵל וְאָב אֶחָד לַכֹּל, הוּא אֲשֶׁר מֵעַל כֹּל, פּוֹעֵל בַּכֹּל, וּבְתוֹךְ הַכֹּל". אתם רואים זאת? אחד, אחת, אחד, אחת, אחד, אחת.

והנה דוגמה שאני אוהב להביא כהמחשה לאחדות הזו. האם אתם יודעים מה קרה לגוף המשיח בקורינתוס? הם נחלקו ביניהם והחלו להגיד אחד לשני שזה שייך למישהו אחד והשני הולך אחרי מישהו אחר. ראו איך שאול מתאר זאת בראשונה לקורינתים א' 12, "כָּל אֶחָד מִכֶּם אוֹמֵר: 'אֲנִי שַׁיָּךְ לְשָׁאוּל', אוֹ 'אֲנִי לְאַפּוֹלוֹס', 'אֲנִי שֶׁל כֵּיפָא', 'וַאֲנִי שֶׁל הַמָּשִׁיחַ'". אך בפס' 13 שאול מוכיח אותם ואומר, "וּבְכֵן, הַאִם הַמָּשִׁיחַ הִתְפַּלֵּג?. מה זה השטויות האלה? מדוע אתם מפלגים את גוף המשיח? אתם לא הולכים אחרי זה או אחר, כי המשיח לא התפלג". ויותר מאוחר בפרק ג' 21 הוא מדגיש שוב, "עַל כֵּן, אַל יִתְהַלֵּל אִישׁ בִּבְנֵי אָדָם". אל תלכו ותכריזו שאתם הולכים אחרי זה או אחר ואל תתהללו בזה. "הֲרֵי הַכֹּל שֶׁלָּכֶם: שָׁאוּל, אַפּוֹלוֹס, כֵּיפָא, הָעוֹלָם, הַחַיִּים, הַמָּוֶת, דְּבָרִים שֶׁבָּהֹוֶה, דְּבָרִים שֶׁבֶּעָתִיד -- הַכֹּל שֶׁלָּכֶם. וְאַתֶּם שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, וְהַמָּשִׁיחַ הוּא שֶׁל אֱלֹהִים." תפסיקו לפלג ולהתפלג ביניכם, חיזרו לאחדות של המשיח. אתם אחד והכל שלכם. אתם של המשיח והמשיח הוא של אלוהים.

רואים בבירור כיצד שאול מדגיש את האחדות שיש לנו. הקהילה היא אנשים, היא קבוצה של מאמינים נושעים שחבים את קיומם הייחודי, את חיי היחד שלהם, לעובדה שרוח אחת הכניסה את כולם לגוף אחד, גוף המשיח. ואותה הרוח שוכנת בקרבו של כל אחד מהם. אנחנו לא מאמינים נפרדים, ידידיי, אנחנו אחד. כולנו נקראנו להתחברות, לאחווה של בן האלוהים ישוע המשיח, אדוננו. לכולנו חלק בגופו. ואם אתם תוהים מה גרם לכל זה, התשובה היא אלוהים, זו הקריאה שבאה ממנו. אנחנו האקלסיה – ecclesia eklektos של אלוהים, הקרואים מאת אלוהים. אלוהים הוא זה שקרא לנו לצאת מן העולם הזה ולהתקיים באופן נפרד ונבדל ממנו, כגוף המשיח, עם ישוע הראש שלנו. ועלינו לחיות באופן ראוי לקריאה זו! כדי שהאופי שלנו ואורח החיים שלנו יתאימו למעמד שקיבלנו, מעמד של קרואים, קדושים, נבדלים מן העולם, גוף המשיח. אם כן, הקהילה היא אנשי אלוהים, שנקראים לצאת מן העולם ולהתקיים למען אלוהים. אנחנו אחד בקדושה, אחד במטרה, אחד במשימה. לכולנו אותה המשימה. אנחנו אחד בסבל ואחד בכבוד. אנחנו אחד.

שימו לב למה שנאמר באפסים ב' 15-12, "בְּאוֹתָהּ עֵת הֱיִיתֶם בְּלִי מָשִׁיחַ, זָרִים לַעֲדַת יִשְׂרָאֵל וְנָכְרִים לִבְרִיתוֹת הַהַבְטָחָה, מְחֻסְּרֵי תִּקְוָה וּלְלֹא אֱלֹהִים בָּעוֹלָם. אֲבָל כָּעֵת, בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אַתֶּם הָרְחוֹקִים בֶּעָבָר, נִהְיֵיתֶם קְרוֹבִים עַל-יְדֵי דַּם הַמָּשִׁיחַ. הֵן הוּא שְׁלוֹמֵנוּ; הוּא עָשָׂה אֶת הַשְּׁנַיִם (יהודי וגוי) לְאֶחָד וְהָרַס בִּבְשָׂרוֹ אֶת מְחִצַּת הָאֵיבָה. הוּא בִּטֵּל אֶת תּוֹרַת הַמִּצְווֹת שֶׁבַּחֻקִּים, כְּדֵי לִבְרֹא בּוֹ עַצְמוֹ אֶת הַשְּׁנַיִם לְאָדָם חָדָשׁ אֶחָד וּבְכָךְ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם". מדוע הוא עשה זאת? פס' 16, "כְּדֵי שֶׁבְּגוּף אֶחָד יְרַצֶּה אֶת שְׁנֵיהֶם לֵאלֹהִים עַל-יְדֵי הַצְּלָב". שוב אנחנו רואים את הגוף האחד. ובפס' 18 הוא מוסיף, "דַּרְכּוֹ יֵשׁ לָכֶם וְלָנוּ גִּישָׁה בְּרוּחַ אַחַת אֶל הָאָב". שוב, רוח אחת. אנחנו כולנו אחד. ובגלטים ג' 28 שאול חוזר ומדגיש, "אֵין יְהוּדִי אַף לֹא גּוֹי, אֵין עֶבֶד אַף לֹא בֶּן חוֹרִין, לֹא זָכָר אַף לֹא נְקֵבָה, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלְּכֶם אֶחָד בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ". אין שום הפרדות, מעמדות או הגדרות בתוך גוף המשיח. לכולנו אותו מעמד בברכת הישועה של המשיח ישוע. אנחנו אדם חדש אחד, גוף חדש, גוף המשיח, וזה דבר חדש שלא היה מעולם. המשיח בגופו הרס כל מחיצה של איבה, כדי שהגוף הזה יהיה אחד. הוא הרס מחיצות של לאומים, של גזעים, של מעמדות, של מינים. כל מחיצה וכל איבה נהרסו, כדי שנהיה אדם חדש אחד. וזה דבר נפלא מאין כדוגמתו. אין זה משנה מי אנחנו, כי אם אנו אוהבים את המשיח ישוע, אנחנו אחד. ולצערי ישנם אלו שלא מצליחים להבין זאת.

הקהילה שהמשיח בנה, והוא העומד בראשה, אינה סובלת אפליה משום סוג שהוא. ימי האפליה והחרם חלפו ואינם. יש מקומות בעולם, שאם מטיפים בהם את המסר הזה, מייד מושלכים לכלא. ברומים י' 13-12 שאול השליח חוזר על הדברים ביתר שאת, "אֵין הֶבְדֵּל בָּזֶה בֵּין יְהוּדִי לְלֹא-יְהוּדִי, כִּי אָדוֹן אֶחָד לְכֻלָּם וְרַב חֶסֶד הוּא לְכָל הַקּוֹרְאִים אֵלָיו, שֶׁכֵּן 'כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יהוה - יִמָּלֵט'". כל המחיצות נהרסו, ואין שום הבדלים במשיח ישוע, כי אנחנו אדם אחד חדש. כתוצאה מכך, כולנו אזרחים שווים במלכותו, באם אנו יהודי או גוי, זכר או נקבה, עבד או אדון, איש פשוט או משכיל או ידוען, כולנו שווים מלפניו. שאול קורא לנו "בְּנֵי עִירָם שֶׁל הַקְּדוֹשִׁים וּבְנֵי בֵּית אֱלֹהִים" באפסים ב' 19, וגם "שֻׁתָּפֵי נַחֲלָה, שֻׁתָּפֵי גּוּף וְשֻׁתָּפֵי הַהַבְטָחָה" באפסים ג' 6. אנחנו בני אותו בית ואותה עיר. אנחנו שותפים בנחלה, בגוף ובהבטחה. ובכל המטאפורות האלה הדגש העיקרי הוא על אחדות.

תפילתי עבור הקהילה שלנו היא שאנחנו, כחלק מגוף המשיח, נדע ונחווה את האחדות הזו. עלי לכאוב כשאתם כואבים ואתם אמורים לכאוב כשאני כואב. עלי לגלות רגישות לצרכים שלכם, כפי שעליכם לגלות רגישות לצרכים שלי. עלי לאהוב אתכם כשאתם זקוקים לאהבה ועליכם לאהוב אותי כשאני זקוק לאהבה. עלי להוכיח אתכם כשאתם צריכים תוכחה ועליכם להוכיח אותי כשאני זקוק לתוכחה.

כשאתם צריכים לקבל גערה, אני צריך לגעור בכם, וכשאני צריך לקבל גערה אתם צריכים לגעור בי. זה נכון לגבי כל אחד מכם, מלבד אשתי. אני לא רוצה שהיא תגזים בגערות שלה יותר ממה שהיא כבר גוערת בי. אבל צחוק בצד, אני ואתם צריכים לתפקד ביחד ולהיות רגישים זה לזה. אל תבודדו את עצמכם, אלא כנסו לזרם המרכזי בחיי הקהילה, בחיי גוף המשיח. אל תבואו רק פעם אחת בשבוע ותשבו לכם על הכיסא כדי להקשיב למסר בלבד. אל תתנתקו מחיי הקהילה החיים והזורמים ואל תהיו איברים חסרי תפקוד וחסרי חיים, שמעקבים ומחלישים את הגוף. אל תהיו לכובד ולמשא על אחרים בחוסר התפקוד שלכם, כי עליכם להיות שותפים לחיי הגוף. היו רגישים כלפי ותנו לי הזדמנות להיות רגיש כלפיכם כי אנחנו גוף אחד.

האם אתם יודעים עד כמה ישוע רצה באחדות הזו? הוא כל כך חפץ בה עד שהוא הקדיש תפילה שלמה וארוכה רק על נושא האחדות ביוחנן פרק י"ז. בתפילה הזו, הוא נתן לנו הצצה לרחשי ליבו. ישוע שהתפלל אל האב, יכול היה לגעת בנושאים רבים ושונים, אך הקשיבו למילים שהתפלל בפס' 21-20, "לֹא רַק בַּעֲדָם אֲנִי מְבַקֵּשׁ, אֶלָּא גַּם בְּעַד הַמַּאֲמִינִים בִּי עַל יְסוֹד דְּבָרָם. יִהְיוּ נָא כֻּלָּם אֶחָד; כְּמוֹ שֶׁאַתָּה, אָבִי, בִּי וַאֲנִי בְּךָ, שֶׁיִּהְיוּ גַּם הֵם בָּנוּ, כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִין הָעוֹלָם כִּי אַתָּה שְׁלַחְתַּנִי". ישוע התפלל לא רק עבור תלמידיו, אלא עבור כל מי שיאמין בו בעתיד על יסוד דבריהם של תלמידיו. ומה ביקש ישוע עבור כל תלמידיו באשר הם? שהם יהיו כולם אחד, כמו שהוא והאב אחד. איזו רגישות מופלאה, איזו אחדות מושלמת! "כְּמוֹ שֶׁאַתָּה, אָבִי, בִּי וַאֲנִי בְּךָ, שֶׁיִּהְיוּ גַּם הֵם בָּנוּ". וכל זה לשם מטרה נעלה אחת והיא, "כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִין הָעוֹלָם כִּי אַתָּה שְׁלַחְתַּנִי". זה מה שישכנע את העולם. כאשר הם יראו שאנחנו אחד. זה המפתח וזו הנקודה החשובה ביותר.

ישוע ממשיך ביוחן י"ז, בפס' 23-22 ומבקש, "אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם אֶת הַכָּבוֹד שֶׁנָּתַתָּ לִי, לְמַעַן יִהְיוּ אֶחָד כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ אֶחָד. אֲנִי בָּהֶם וְאַתָּה בִּי כְּדֵי שֶׁיֻּשְׁלְמוּ לִהְיוֹתָם אֶחָד, לְמַעַן יֵדַע הָעוֹלָם כִּי אַתָּה שְׁלַחְתַּנִי וְאָהַבְתָּ אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתִי". ישוע נתן לנו את הכבוד שהאב נתן לו, כדי שנהיה אחד, וכבוד זה הוא רוח קודשו השוכנת בנו. נוכחות הרוח בקרבנו, היא ציר האחדות שלנו. לכולנו אותה הרוח ולכן אנו מתחברים זה עם זה. ובאמצעות האחדות הזו ידע העולם שאלוהים אוהב אותם כפי שהוא אוהב אותנו, כשהם יראו שהוא בנו ואנחנו בו, אחד. אתם יודעים מה, כשהקהילה שלנו באמת תהיה אחד, ואנו המאמינים נתחיל לשרת זה את זה ברוח, ולגלות רגישות אמיתית זה לזה, ולחיות באחדות אמת, אז העולם סביבנו לא יוכל להסביר זאת, כי האחדות הזו ברוח תשחרר אנרגיה כל כך מדהימה, שתהמם את כל מי שיבוא איתנו במגע.

השאלה הנשאלת כעת היא כיצד פועלת אחדות זו? וברצוני להראות לכם את התשובה במילת מפתח אחת. הבסיס שעליו מושתתת האחדות הזו הוא ענווה. ענווה היא המפתח. ראינו קודם שישוע התפלל עבור אחדות המאמינים, ובפסוקים הבאים אנו רואים שגם שאול רצה באחדות הזו. נפנה אל האיגרת לפיליפים ב' 2 שם כתוב, "אֲזַי מַלְּאוּ נָא אֶת שִׂמְחָתִי בָּזֶה שֶׁתִּהְיוּ תְּמִימֵי דֵעִים, חֲדוּרֵי אַהֲבָה אַחַת, בַּעֲלֵי כַּוָּנָה אַחַת וּמַחֲשָׁבָה אַחַת". מה שאול רוצה? אהבה אחת, כוונה אחת, מחשבה אחת. שוב אנו רואים אחת, אחת, אחת. הוא רוצה שהם יהיה אחד.

נמשיך לפס' 5 בפיליפים ב'. שם שאול מסביר את כוונתו במילים מחשבה אחת. "יְהֵא בָּכֶם הֲלָךְ רוּחַ זֶה אֲשֶׁר הָיָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ". הלך רוח, זה דפוס חשיבה. המחשבה האחת שאמורה להיות לכולנו בגוף המשיח היא הלך הרוח אשר היה במשיח ישוע. ובפסוקים הבאים 8-6 הוא מפרט את הלך הרוח הזה, "הוּא אֲשֶׁר הָיָה קַיָּם בִּדְמוּת אֱלֹהִים לֹא חָשַׁב לְשָׁלָל הֱיוֹת שָׁוֶה לֵאלֹהִים, אֶלָּא הֵרִיק אֶת עַצְמוֹ, נָטַל דְּמוּת עֶבֶד וְנִהְיָה כִּבְנֵי אָדָם; וְכַאֲשֶׁר הָיָה בְּצוּרָתוֹ כְּאָדָם, הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ וְצִיֵּת עַד מָוֶת, עַד מָוֶת בַּצְּלָב".

המחשבה האחת, שהיא הלך הרוח של המשיח, היא מחשבת הענווה, כלומר, דפוס החשיבה וההתנהגות של ענווה. הדרך עבורנו כדי להגיע ולהיות במחשבת הענווה כמו זו של המשיח, מוסברת לנו בפס' 3, "אַל תַּעֲשׂוּ דָּבָר מִתּוֹךְ תַּחֲרוּת, אַף לֹא מִתּוֹךְ כְּבוֹד שָׁוְא, אֶלָּא בִּנְמִיכוּת רוּחַ יַחְשֹׁב אִישׁ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לְנִכְבָּד מִמֶּנּוּ". אם נהיה כמו ישוע, אז לא יהיה לנו כל כך איכפת מעצמנו, אלא נרצה להתחשב באחרים ולראות אותם נכבדים יותר מאיתנו. ואם זה אומר שעלינו לסבול עבור זה , אזי נהיה מוכנים לסבול, וזוהי ענווה. כי כך נוהגת הענווה. היא לא מתמקדת בי אלא בך. אכפת לה ממך יותר ממני. אתם מסוגלים לדמיין מה יקרה אם כולנו נדאג לאחרים ויהיה לנו אכפת מהם יותר מאשר לעצמנו? ואת כל שנעשה נקדיש לאחרים?

אם זה יקרה, ידידיי, תמיד יהיה מי שידאג לכם, כי כל גוף המאמינים כאן ידאג לכם. אבל רוב המאמינים דואגים לעצמם כל כך הרבה, עד שאין מי שיהיה מוכן לדאוג לאחרים. אם אנחנו אי פעם נצליח ללמוד לדאוג זה לזה, וזה אפשרי, כולנו נהיה מוצפים בטיפול ובאהבה. זוהי מחשבת המשיח, זוהי הענווה. כשאני לא רוצה לדאוג רק לעצמי, אלא לדאוג לצרכים שלכם, אז אין מלחמות אגו ואין פגיעה באגו. כשיש ענווה אין עלבונות, אין דרישות ואין תנאים. למשיח לא היה אגו. ירקו עליו, הצליפו בו, צלבו אותו והוא לא ענה. הוא לא נעלב ולא אמר להם, "היי, אתם לא יכולים לעשות לי את זה. אני לא מוכן לזה. אם תעשו לי את אז אני...". גישה של ענווה, אומרת שאני מוכן לסבול זאת עבורכם אם זה יביא אתכם לישועה, אם זה ישמח אתכם, אם זה יברך אתכם, אם זה יביא לכם רווחה. כך אני דואג לכם יותר ממה שאני דואג לעצמי. זו משמעות המושג גוף המשיח. זוהי האכפתיות, הדאגה, האהבה של האחר יותר מעצמך.

ברומים י"ב 4-3 שאול אומר, "עַל סְמַךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִתַּן לִי, הֲרֵינִי אוֹמֵר לְכָל אֶחָד מִכֶּם: אִישׁ אַל יַחְשֹׁב אֶת עַצְמוֹ לְיוֹתֵר מִשֶּׁרָאוּי לוֹ לַחְשֹׁב, אֶלָּא יְהֵא צָנוּעַ בְּהַעֲרָכָתוֹ, כְּמִדַּת הָאֱמוּנָה שֶׁהֶעֱנִיק לוֹ אֱלֹהִים. כְּשֵׁם שֶׁבְּגוּף אֶחָד יֵשׁ לָנוּ אֵיבָרִים רַבִּים". שוב, אנחנו בגוף אחד של המשיח והדרך בה אנו נשארים אחד היא באמצעות ענווה. כשכל אחד לא חושב על עצמו ליותר משראוי לו לחשוב, אלא הוא צנוע בהערכתו את עצמו. אין צורך שכל אחד ידאג רק לעצמו, כי אם עליו להושיט יד לזולת, לשמוע את האחר, להיות מעורב בחיים של מישהו ולשכוח על הצרות שלו עצמו. אבל אם אנחנו אחד ונקודת החיבור באחדות שלנו היא ענווה, נשאלת השאלה, מהם הגבולות שלי? עד כמה אני יכול להישאר בענווה? כי מה אם יתחילו לדרוך עלי ולנצל אותי? אז תן להם לדרוך עליך ותן להם לנצל אותך. האם אלוהים לא יכול לרפא אותך ולשקם אותך?

בנקודה זו, ברצוני להביא לכם דוגמה קיצונית מדבריו של שאול השליח. ראו מה הוא כותב בראשונה לקורינתים ו' 8-7. הוא יוצא שם נגד מאמינים שמגישים תביעות משפטיות נגד אחיהם באמונה. "וַהֲרֵי, בְּעֶצֶם הָעֻבְדָּה שֶׁאַתֶּם תּוֹבְעִים זֶה אֶת זֶה לְמִשְׁפָּט, כְּבָר הִפְסַדְתֶּם. מַדּוּעַ לֹא תַּעֲדִיפוּ לִהְיוֹת מְקֻפָּחִים? מַדּוּעַ לֹא תַּעֲדִיפוּ לִהְיוֹת נֶעֱשָׁקִים? וְאוּלָם אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם עוֹשִׂים עָוֶל וְעוֹשְׁקִים, וְלַאֲחֵיכֶם אַתֶּם עוֹשִׂים זֹאת!". במילים אחרות, שאול אומר, האם לא עדיף לכם להיות מקופחים ונעשקים מאשר לעשות זאת לאחיכם. מדוע אתם לא מעדיפים את אחיכם על פניכם? אם תנהגו בנדיבות ובאהבה כלפי אחיכם, גם אם הוא עשק אתכם, תקבלו בחזרה את הנדיבות והאהבה שנתתם.

המשיח הוא הראש שלנו. הוא הראש של הגוף, ועלינו לשרת אחד את השני באהבה. אם המפתח הראשון לאחדות שלנו בגוף המשיח הוא ענווה, המפתח השני הוא אהבה. והפסוק המרגש ביותר שמדבר על האהבה הזאת נמצא ביוחנן י"ג 34, שם ישוע אומר לתלמידיו, "מִצְוָה חֲדָשָׁה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה; כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתִּי אֶתְכֶם כָּךְ גַּם אַתֶּם אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה". והאהבה הזאת אוהבת כל אחד, כל הזמן, בכל מצב. בלי קשר אם הוא פגע בי או לא, בלי קשר למה שהוא עשה או יעשה. כי האהבה הזאת היא ללא תנאי והיא אינה תלויה בדבר.

ישוע אמר שהאהבה הזו היא לא בגדר המלצה כי אם מצווה, מצווה חדשה. ואם זו מצווה, השאלה היא איך נוכל לאהוב באמת כפי שישוע אהב? האם יש לנו את היכולת לאהוב כך? ובכן, התשובה לכך מופיעה ברומים ה' 5, "אַהֲבַת אֱלֹהִים הוּצְקָה לְתוֹךְ לִבֵּנוּ עַל יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּתְּנָה לָנוּ". מכאן, אנו רואים שהמצווה החדשה שישוע נתן לנו, לאהוב זה את זה כמו שהוא אהב אותנו, אכן ניתנת לביצוע, כי אלוהים יצק את אהבתו לתוך ליבנו, על ידי רוח הקודש שניתנה לנו. וישוע ממשיך ביוחנן י"ג 35 ומסכם, "בָּזֹאת יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁתַּלְמִידַי אַתֶּם: אִם תִּהְיֶה אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם." האם אתם יודעים איך נשכנע את העולם שישוע הוא אמיתי ושאנחנו באמת אוהבים אותו? פשוט מאד, בכך שנאהב זה את זה. הפצת הבשורה הגדולה ביותר אינה בהכרח באמצעות יציאה למקומות רחוקים בעולם, או ארגון של מופע גדול, או בעדויות והטפות. הבישור החזק ביותר בעולם הוא באמצעות האהבה הכה גדולה ביננו, עד שהעולם לא יצליח לעמוד מולה.

הקשיבו היטב, אם העיקרון הבסיסי שמביא אחדות ביננו הוא ענווה, המאפיין הבסיסי של האחדות שלנו הוא אהבה. כך התפלל שאול עבור הקהילה בתסלוניקי כשכתב, "וְהָאָדוֹן יַרְבֶּה בְּשֶׁפַע אֶת הָאַהֲבָה בְּקִרְבְּכֶם, לֶאֱהֹב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת כָּל אָדָם כְּשֵׁם שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אֶתְכֶם" – ראשונה לתסלוניקים ג' 12. יוחנן כתב באיגרת הראשונה שלו פרק ג' 11, "הֵן זֶהוּ דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית, שֶׁנֹּאהַב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ". האם אתם באמת אוהבים איש את רעהו? האם אתם אוהבים באמת כפי שהמשיח אהב? או שאתם כל כך מגינים על האגו שלכם, עד שברגע שמשהו לא מסתדר, אתם מגיבים באופן לא ראוי, אתם מתנקמים, אתם מתמרמרים? ואם דברים לא נראים לכם, או לא לטעמכם, באסיפה או במפגשים שונים, או מישהו אמר משהו שלא במקום, איך אתם מגיבים? מתוך האגו או באהבה? האם אתם עושים מזה עניין או שאתם בוחרים לאהוב בלי קשר למה שקרה, שנאמר או שנעשה. האם אתם אוהבים כל אחד, כל הזמן, בכל מצב, ללא תנאי?

אומר זאת שוב. אנחנו אחד, והעיקרון עליו מושתתת האחדות שלנו הוא ענווה, והמאפיין של האחדות שלנו הוא אהבה. והאהבה הזו היא האהבה שבענווה. אהבה שגורמת לנו לגשת אל אחינו ולומר לו, "אחי, יש בליבי מרירות כלפיך ואני רוצה לבקש ממך סליחה. ואני רוצה להתחיל לאהוב אותך". זו האהבה שבענווה. ובאהבה כזו אנו משיבים, "אחי, אני סולח לך". באהבה הזו, אנו מבקשים סליחה ולא מעבירים ביקורת זה על זה. זו אהבה שלא בונה רק את עצמנו. זו אהבה שקיימת בלי קשר למחיר שעלינו לשלם – בכסף, במעמד, בזמן, במוניטין. הכל תלוי באהבה ובענווה שלנו. הן אלו שיקבעו אם האחדות שלנו תתקיים או תתרסק. ואוסיף ואומר, שאם יש חוסר אהבה בליבכם כלפי אח או אחות, עליכם להתפלל לאלוהים, לחזור בתשובה, להתוודות על חוסר האהבה הזה, ואז לגשת אליהם וליישר את ההדורים ביניכם. זאת עליכם לעשות על מנת שגוף המשיח יהיה בריא ויהיה אחד.

אנחנו זקוקים לאהבה שלכם. כן, שלכם. כל אחד מאיתנו זקוק לאהבה של כל אחד בגוף, בכדי שהגוף יהיה מאוחד ובריא. וזה לא יקרה ללא האהבה של כל אחד ואחת מכם. האהבה הזו חייבת להתבטא באופן מעשי ולא רק במילים. אחרת, העולם לעולם לא ידע שאנו תלמידיו של האדון ישוע. ואילו אנחנו לא נוכל לחוות את השמחה שבחיי האחדות והיחד של גוף המשיח. אנחנו אחד במשיח באופן רוחני. הבה נתרגל זאת באופן מעשי.

נחזור כעת לקטע שלנו בראשונה לקורינתים י"ב. ראינו שהדבר הראשון בנוגע לגוף המשיח הוא האחדות, הגוף הוא אחד. ואילו הדבר השני הוא השׁוֹנוּת. אנחנו אחד ויחד עם זאת אנחנו רבים. בפסוק 14 כתוב, "אֵין הַגּוּף אֵיבָר אֶחָד אֶלָּא רַבִּים". האחדות היא הבסיס שלנו, אך השונות היא הדרך בה אנו פועלים. וזה ברור, הרי בגוף האדם, שהוא אחד, ישנם איברים רבים – ידיים, אצבעות, אוזניים, עיניים, ועוד איברים רבים ושונים. כל איבר פועל באופן ייחודי לו, אך ביחד, כל האיברים פועלים כאחד. וכך גם אנחנו כאיברים בגוף המשיח האחד. כי כל אחד מאיתנו שונה מחברו, הלא כן?! כולנו רבים ושונים, כפי שכתוב ברומים י"ב 6-5, "כָּךְ אֲנַחְנוּ הָרַבִּים מְהַוִּים גּוּף אֶחָד בַּמָּשִׁיחַ וְכָל אֶחָד אֵיבָר לַחֲבֵרוֹ. וְיֵשׁ לָנוּ מַתָּנוֹת שׁוֹנוֹת, לְפִי הַחֶסֶד הַנִּתָּן לָנוּ". לכל אחד יש את החסד שהוא זקוק לו כדי לפעול במתנה שלו, כלומר, אם אלוהים נתן לך מתנה רוחנית, הוא גם נתן לך את החסד והאמונה כדי לתפעל מתנה זו.

קשה לדמיין מה היה קורה אילו אלוהים נתן לנו מתנה מיוחדת, ללא האמונה הנדרשת כדי לתפעל את אותה המתנה. זה היה מאד מתסכל אני חושב. ולהיפך, אילו אלוהים נתן לנו יותר מידי אמונה עבור המתנה שקיבלנו ממנו. חשוב להבין שאלוהים לא רק נתן לנו את המתנה הרוחנית, אלא גם את מידת האמונה והחסד הנדרשת כדי לתפעל את המתנה שניתנה ובצורה הנכונה.

לכולנו יש מתנות רוחניות. בראשונה לקורינתים י"ב 4 כתוב, "אָמְנָם יֵשׁ מַתָּנוֹת שׁוֹנוֹת, אֲבָל הָרוּחַ הִיא אוֹתָהּ רוּחַ". המתנות הן שונות ובמהותן הן רוחניות, כי לא מדובר כאן בכישרון אלא ביכולת רוחנית. המתנות הרוחניות ניתנו לנו מאת הרוח האחת, רוח הקודש, כאשר נושענו דרך המשיח ישוע. הגוף זקוק לאיברים שונים, כי הרי האיברים לא יכולים כולם לעשות את אותו הדבר. אני יכול לעשות דבר מסוים ואתם יכולים לעשות דברים אחרים. כך אנו משרתים איש את רעהו ושומרים ביחד על בריאות הגוף. אם איבר אחד אינו מתפקד כהלכה, זה יפגום וישפיע על שאר האיברים ועל הגוף כולו. אם כך, יש לנו מתנות שונות אבל אותה הרוח, ובפס' 6-5 שאול מוסיף, "יֵשׁ תַּפְקִידִים שׁוֹנִים, אַךְ אוֹתוֹ אָדוֹן; וְיֵשׁ פְּעֻלּוֹת שׁוֹנוֹת, אַךְ אוֹתוֹ אֱלֹהִים, הוּא הַפּוֹעֵל הַכֹּל בַּכֹּל". כך אנו רואים את האחדות והשונות פועלות ביחד כל הזמן.

בפס' 10-8 שאול מפרט את המתנות האלה, ואני אסביר, "לָזֶה נִתָּן עַל-יְדֵי הָרוּחַ דְּבַר חָכְמָה" – יש אנשים שיש להם חכמה. "לָזֶה נִתָּן דְּבַר דַּעַת עַל-פִּי אוֹתָהּ רוּחַ" – לאחרים יש ידע בדבר אלוהים. "לָזֶה נִתֶּנֶת אֱמוּנָה עַל-יְדֵי אוֹתָהּ רוּחַ" – האם ידעתם שאמונה היא מתנה רוחנית? יש אנשים שיש להם את מתנת האמונה ויש אחרים שאין להם. אמנם לכולנו יש את האמונה שהובילה אותנו לישועה, אך לחלק מאיתנו יש אמונה גדולה בהרבה. "לָזֶה מַתְּנוֹת הָרִפּוּי עַל-יְדֵי אוֹתָהּ רוּחַ. לָזֶה יְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת נִסִּים, לָזֶה נְבוּאָה, לָזֶה הַבְחָנָה בֵּין הָרוּחוֹת, לָזֶה מִינֵי לְשׁוֹנוֹת וְלָזֶה פֵּרוּשׁ לְשׁוֹנוֹת". ואם תלמדו קטעים נוספים בכתבי הקודש, תמצאו שיש עוד מתנות רוחניות שלא מופיעות בקטע הזה, כמו ברומים י"ב ובאפסים ד'. חלקן זמניות וחלקן קבועות, חלקן עבור הלא מאמינים וחלקן עבור בניית גוף המשיח. ובפס' 11 שאול מדגיש שוב, "וְאֶת כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ פּוֹעֶלֶת אוֹתָהּ רוּחַ אַחַת הַחוֹלֶקֶת כִּרְצוֹנָהּ לְכָל אִישׁ וָאִישׁ".

לכן, כדי שהגוף יתפקד ביחד, יהיה בריא ויגדל, עלינו כולנו לשרת איש את רעהו, איבר לאיבר. אני יכול ללמד אתכם מדבר אלוהים ואתם יכולים לשרת אותי במתנות שאלוהים נתן לכם, וכך כולנו פועלים ביחד. הרוח היא זו שחילקה לנו את מתנותינו באופן מאוזן ובריא. ואם אחד מאיתנו לא משתמש במתנה שלו, אז כולנו יוצאים נפסדים.

באפסים ד' 13-11 שאול מסביר שהשונות של המתנות תורמת לאחדות של הגוף. "וְהוּא נָתַן אֶת אֵלֶּה לִהְיוֹת שְׁלִיחִים, אֶת אֵלֶּה נְבִיאִים, אֶת אֵלֶּה מְבַשְּׂרִים, וְאֶת אֵלֶּה רוֹעִים וּמוֹרִים, כְּדֵי לְהַכְשִׁיר אֶת הַקְּדוֹשִׁים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁרוּת, לִבְנִיַּת גּוּף הַמָּשִׁיחַ, עַד כִּי נַגִּיעַ כֻּלָּנוּ אֶל אַחְדוּת הָאֱמוּנָה וְאַחְדוּת יְדִיעַת בֶּן הָאֱלֹהִים, אֶל הָאָדָם הַשָּׁלֵם". השונות של כל מתנה ומתנה נועדה לבניית הגוף, כדי שנגיע כולנו, ביחד, אל אחדות האמונה, אל אחדות ידיעת בן האלוהים, אל האדם השלם. הבנייה הזו, הגדילה הזו, ההתבגרות הזו של הגוף אל האדם השלם, מתרחשת כאשר כל אחד מאיתנו משתמש במתנה שלו, פועל בה, משרת באמצעותה את האיברים האחרים בגוף, באופן הדדי, בריא ואוהב. כך כולנו גדלים ביחד ומתבגרים כגוף אחד, וכך נגיע אל השלמות שקיימת רק באדם השלם שהוא בן האלוהים, ישוע.

השונות בגוף המשיח כה חשובה, והמתנות הרוחניות של כל אחד הן ברכה שניתנה באופן ריבוני מאת אלוהים, לכן עלינו לתפעל אותן. נניח שאת מורה, ובקהילה לא צריכים עוד מורות עבור הילדים, אל תשמשי בזה כתירוץ לא ללמד. הרי אם אלוהים נתן לך את המתנה, עלייך להשתמש בה, בלי קשר אם בקהילה צריכים עוד מורה או לא. ואם לךָ יש את מתנת העזרה, לך תעזור למישהו. אתה לא צריך להירשם לשם כך או להתארגן ביחד עם עוד אחים בקהילתך, פשוט תלך ותעזור לאחרים. עלינו מוטלת האחריות לתפעל את המתנות הרוחניות שאלוהים נתן לנו.

אז אם יש לך מתנת הוראה, מצאי שניים או שלושה ולמדי אותם. אם יש לך את מתנת הבישור, מצא מישהו שלא מכיר את ישוע ובשר לו את הבשורה. אין צורך להצטרף למשהו שמאורגן על ידי הקהילה כדי לפעול במתנה שלכם. יש כל כך הרבה מאמינים שיש להם כל כך הרבה מתנות רוחניות, אבל הם לא פועלים בהן, למרות שהגוף ממש זקוק להן. לכן, אל תחכו שהזדמנות כלשהי תגיע אליכם ותתאים לכם. לכו ומיצאו מישהו שזקוק למתנה שלכם, ושרתו אותו באמצעות המתנה שלכם. בגוף המשיח ישנם צרכים רבים, ואת או אתה עם המתנה שלכם, יכולים לענות על הצרכים הללו. כולנו זקוקים זה לזה ועלינו לשרת זה את זה. הרוח לא נתנה לכם מתנות כדי שתניחו אותן על המדף ותשכחו מהן.

אם אינכם יודעים מהי המתנה שלכם, עליכם לברר ולחפש ולדעת מהי. אתם יכולים לקרוא את הקטעים הבאים בברית החדשה – רומים י"ב, הראשונה לקורינתים י"ב, ואפסים ד'. קיראו את רשימת המתנות, התפללו, שאלו את אלוהים וחישבו על הדברים שאתם אוהבים לעשות. מה אתם עושים שמביא ברכה לאחרים? מה אתם עושים בהצלחה ובשמחה? אם אתם לא אוהבים לעמוד לפני אנשים ולדבר, אז כנראה שאין לכם את מתנת הבישור. אם אתם אוהבים לעבוד עם אנשים, אולי יש לכם את מתנה העזרה. אם אתם טובים בארגון, יתכן שיש לכם את מתנת הניהול או המנהיגות. תהיה המתנה אשר תהיה, עליכם לקרוא עליה בדבר אלוהים, עליכם לגלות מהי המתנה שלכם, ואם תהיו באמת כנים עם עצמכם, רוח הקודש תראה לכם בדיוק איזו מתנה יש לכם.

לאחר שתגלו מהי המתנה שלכם, אל תדאגו למה שקורה בתוך הקהילה, אלא לכו ומיצאו מישהו שיש לו צורך, ושרתו אותו באמצעות המתנה שלכם. וכאשר אפגוש מאמין כלשהו ואבקש ממנו לעזור לי בקהילה, והוא יגיד לי שהיה שמח לעזור לי, אבל הוא עסוק בעזרה לאיש הזה ובלימוד של האיש ההוא, אני כל כך אשמח ואגיד לו בברכה שילך וישרת אותם, ושלא ידאג, כי אני כבר אמצא מישהו אחר שיעזור לי. האם אתם מבינים למה אני מתכוון? אתם לא צריכים שהקהילה תארגן מסגרת כלשהי כדי לצאת ולשרת אחרים במתנות שלכם. ייתכן שאתם פעילים במסגרת הקהילה או במסגרות אחרות או באופן פרטי, אבל החשוב הוא שאתם יוצאים ופועלים במתנות שלכם, מתפקדים במי שאתם, ומשרתים אחרים. יש לנו כאן בקהילה כל כך הרבה מאמינים חדשים וכל כך הרבה אנשים עם צרכים, שעליכם פשוט למצוא מישהו ולשרת אותו, ללמד אותו, לעזור לו. עם המתנה של רחמים וחמלה תוכלו לצאת ולדאוג לאחרים ולבקר חולים. יש לנו רשימה של כל החולים והנזקקים בקהילה שלנו ותוכלו למצוא בה את אלו שזקוקים לכם. אל תחכו שמישהו יארגן את זה בשבילכם, אלא פשוט שרתו זה את זה עם המתנות שלכם.

הנקודה השלישית שראינו שיש בגוף זה הרמוניה, וזה גם מה שגוף המשיח צריך. אם כולנו אמורים לשרת זה את זה במתנות שלנו, אז הכל חייב להשתלב ביחד באופן הרמוני, אחרת זה יהיה פשוט מגוחך. ותראו כמה יפה שאול מתאר בראשונה לקורינתים י"ב, בפס' 18-15, "אִם תֹּאמַר הָרֶגֶל: 'אֵינֶנִּי יָד, לָכֵן אֵינֶנִּי שַׁיֶּכֶת לַגּוּף', הַאִם מִשּׁוּם כָּךְ אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת לַגּוּף?", כמובן שלא. "וְאִם תֹּאמַר הָאֹזֶן: 'אֵינֶנִּי עַיִן, לָכֵן אֵינֶנִּי שַׁיֶּכֶת לַגּוּף', הַאִם מִשּׁוּם כָּךְ אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת לַגּוּף?". אתם מכירים מהחיים שלכם את התחושות האלה של חוסר ערך או חוסר שייכות או חוסר תפקוד?

אז הנה בא פס' 17 ועושה סדר בכל התחושות האלה. "אִם הַגּוּף כֻּלּוֹ יִהְיֶה עַיִן, כֵּיצַד תִּהְיֶה שְׁמִיעָה? וְאִם כֻּלּוֹ יִהְיֶה אֵיבָר שְׁמִיעָה, כֵּיצַד יוּכַל לְהָרִיחַ?". הבעיה היא שהרבה אנשים באמת חושבים כך. הם אומרים לעצמם, אם רק הייתי כמו זה או כמו ההוא, אז יכולתי לעשות כך וכך. אבל האמת היא, שחייבת להיות שונות בינינו. אנחנו חייבים להיות שונים זה מזה, כי אחרת לא היינו יכולים לתפקד כגוף שלם ובריא. אין בגוף המשיח מקום לקנאה, כי אין בו שום הירארכיה. אל תקנאו במתנה של מישהו אחר, כי אלוהים נתן לכם את המתנה שלכם, והיא שווה במאה אחוז לכל מתנה אחרת. היא חשובה, חיונית והכרחית לחיים הבריאים של הגוף.

בפס' 20-18 שאול מדגיש שוב, "אֲבָל אֱלֹהִים שָׂם אֶת הָאֵיבָרִים בַּגּוּף" - אלוהים יודע מה הוא עושה - "כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם עַל-פִּי רְצוֹן אֱלֹהִים". לאלוהים יש תוכנית מדהימה של אחדות. "אִלּוּ הָיוּ כֻּלָּם אֵיבָר אֶחָד, אֵיפֹה הַגּוּף? וְהִנֵּה יֵשׁ אֵיבָרִים רַבִּים, אַךְ גּוּף אֶחָד". כל איבר ואיבר צריך לדעת מהו, מה עליו לעשות ואיך עליו לתפקד, כי רק כך הגוף יהיה אחד. איבר אחד לא יכול לעשות את תפקידו של איבר אחר. וכל האיברים לא יכולים לעשות את אותו הדבר. אנחנו זקוקים זה לזה. לכן, על כל אחד מכם לגלות מהי המתנה הרוחנית שלו או שלה ולפעול בה.

כאן אנו רואים שוב שהענווה היא מפתח להרמוניה הזו. פס' 22-21, "הָעַיִן לֹא תּוּכַל לוֹמַר אֶל הַיָּד: 'אֵין לִי צֹרֶךְ בָּךְ'; גַּם הָרֹאשׁ לֹא יוּכַל לוֹמַר אֶל הָרַגְלַיִם: 'אֵין לִי צֹרֶךְ בָּכֶן'". אין מקום בגוף המשיח למעמדות, לדרגות חשיבות, להירארכיה. יש צורך בכל איבר וכולם שווים בחשיבותם ובמקומם בגוף. "אַדְּרַבָּא, אֵיבְרֵי הַגּוּף הַחַלָּשִׁים יוֹתֵר לִכְאוֹרָה, הֵם הַנְּחוּצִים יוֹתֵר". אם מישהו חושב שבגלל שהוא האף שנמצא במרכז הפנים, והוא יפה וכולם רואים אותו, לכן הוא יותר חשוב מהרגליים, הוא טועה טעות חמורה, כי הרגליים הן אלה שלוקחות אותנו ממקום למקום. ועדיף לגוף שיהיה לו אף שבור מאשר רגליים שבורות, הלא כן?! זאת אומרת שדווקא האיברים שאינם נראים לעין הם הנחוצים יותר.

אני רואה את ההרמוניה הזו פועלת כל הזמן בקהילה. לדוגמה, אולי אני הוא הפה, זה שמדבר ומלמד מקדימה, מטיף ודורש, ולפעמים אפילו אומר דברים שאנשים צריכים לשמוע, אבל מסביבי יש אחים שהם איברים כמו ידיים ורגליים והם אלה שעושים את העבודה הממשית. אם אדם מסוים קיבל את האדון ישוע ועכשיו הוא צריך לגדול כמו תינוק באמונה, הם אלה שמטפלים, דואגים, מדברים, מבקרים ומזינים אותו כדי שיגדל. אולי אני זה שעומד מקדימה וכולם רואים אותי, אבל זה לא אומר שאני חשוב יותר מהם. להיפך, אני חושב שהעבודה שלהם הרבה יותר חשובה משלי.

פס' 24-23, "אֵיבְרֵי הַגּוּף הַנִּרְאִים לָנוּ נִקְלִים, אוֹתָם אָנוּ עוֹטְרִים בְּיֶתֶר כָּבוֹד; וְהָאֵיבָרִים שֶׁהֵם לְבֹשֶׁת לָנוּ זוֹכִים לְיֶתֶר כָּבוֹד". האיברים הפשוטים יותר, הפחות מכובדים, הם האיברים שעושים את העבודה הקשה באמת. "לְעֻמַּת זֹאת, אֵיבָרֵינוּ הַהֲגוּנִים אֵינָם זְקוּקִים לָזֶה. אֱלֹהִים הִרְכִּיב אֶת הַגּוּף בְּאֹפֶן שֶׁנָּתַן כָּבוֹד רַב יוֹתֵר לְאֵיבָרִים נְטוּלֵי כָּבוֹד". האיברים הפנימיים בגוף שלנו, הם האיברים הלא יפים שלנו, אבל הם שומרים אותנו בחיים. לא רק האיברים הנראים לעין והיפים הם החשובים לנו, אלא דווקא הנסתרים מעין, הם אלה שעושים את המלאכה הקשה לשמור את הגוף בחיים. לכן, עלינו להיזהר איך אנחנו מתייחסים לכל איבר ואיבר בגוף, יפה או לא, מכובד או לא, נראה לעין או לא.

אל תנהגו בהתנשאות ואל תחשבו שאתם חשובים מאיברים אחרים. בפסוקים הבאים, שאול מסביר מדוע. פס' 26-25, "לְמַעַן לֹא תִּהְיֶה מַחֲלֹקֶת בַּגּוּף אֶלָּא שֶׁיִּדְאֲגוּ הָאֵיבָרִים זֶה לָזֶה. וְאִם יִסְבֹּל אֵיבָר אֶחָד, כָּל הָאֵיבָרִים יִסְבְּלוּ אִתּוֹ; וְאִם יְכֻבַּד אֵיבָר אֶחָד, כָּל הָאֵיבָרִים יִשְׂמְחוּ אִתּוֹ". כל האיברים שווים. אין הבדל מעמדות או חשיבות או כבוד ביניהם. ופס' 27 מסכם עבורנו את הכל, "אַתֶּם גּוּף הַמָּשִׁיחַ (אחדות) וְאֵיבָרָיו (שונות), אִישׁ אִישׁ לְפִי חֶלְקוֹ (הרמוניה)".

ידידיי, עלינו להיות גוף בריא, זאת חובתנו. עלינו להיות בריאים כי אנו זקוקים זה לזה, אני זקוק לכם. אנחנו לא צריכים אחדות מאורגנת באמצעות כל מיני מסגרות, ואנחנו בוודאי לא צריכים עוד ארגונים. אנו זקוקים לאחדות ממשית ואמיתית בגוף המשיח, ולשרת זה את זה. זו המטרה שעבורה התפלל ישוע, אז הבה נענה לתפילתו. האחדות שלנו היא אחדות הרוח ולא אחדות של זרם כזה או אחר, או אחדות של קהילה כזו או אחרת או של ארגון כלשהו. האחדות הרוחנית האמיתית הזו תתקיים כאשר נהיה ענווים ונכניע את עצמנו איש לרעהו. היא תתקיים כאשר נדאג לצרכי האחר יותר מאשר לצרכינו, כאשר נאהב את זולתנו יותר מאשר את עצמנו, וכאשר נתחיל לשרת זה את זה בהרמוניה עם מתנותינו הרוחניות.

אלוהיי, אני מתפלל בכל יום ויום שזה אכן יקרה כאן בקרבנו, ושהעולם יביט בנו ויאמר, "כן, ישוע באמת אמיתי. ואפשר לראות זאת כשמסתכלים על תלמידיו". אבא, אנו מודים לך על הדבר שנתת לנו היום. אתה יודע את האמת ואתה יודע את הדברים שלמדנו היום, ואנו מודים לך שלימדת אותנו על גופך. איזו אמת מדהימה. תודה לך על ישוע, הראש שלנו, שממך אנחנו, גופך, מקבלים את כל הכוח והמשאבים והחוכמה והאנרגיה.

אנא אדוני, למד אותנו לפעול ולתפקד. עזור לנו פשוט לצאת ולמצוא מישהו ולשרת אותו עם המתנות שנתת לנו, כדי שבאמת נתחיל לעבוד עבורך וכדי שהגוף שלך יהיה בריא ומאוחד, עד כדי כך שהוא יאיר כלפיד זוהר בכל העולם.

בעוד ראשיכם מורכנים ועיניכם עצומות, ברצוני להדריך אתכם בתפילה אישית ואני מבקש שתאמרו בלבבכם כך, "ישוע המשיח, אני מכיר ומזהה את המקום שלי בגופך. ואני מבקש ממך שלושה דברים, הראשון, בבקשה למד אותי להיות עניו. השני, למד אותי לאהוב. והשלישי, הראה לי מהי המתנה הרוחנית שלי ולמד אותי להשתמש בה". ייתכן שיש לכם יותר ממתנה אחת, כי לרבים מהמאמינים יש יותר מאחת. לכן בבקשה, התפללו כך עכשיו, בשקט, בלבבכם.

אם התפללתם כך בלבבכם, אני יודע שרוח אלוהים תכבד את תפילתכם ותענה לכם. אנחנו זקוקים לכם והגוף כולו זקוק לכם, שתפעלו במתנותיכם, שתהיו רגישים זה לזה, שתענו על צרכי הזולת. אני זקוק לכם ועלינו לפעול ביחד בכל מחיר, לדאוג זה לזה ולהיות אחד. עבור זה התפלל ישוע וזה מה שאנחנו רוצים עבורו ועבור כבודו.

אבינו שבשמים, אנחנו מתפללים שתחרוט אמת זו במחשבותינו, כדי שבאמת נהיה אחד. למד אותנו להיות אחד. רכך את ליבנו הקשה ועשה אותנו אחד ברוח. אנו מבקשים זאת בשם ישוע המשיח אדוננו. אמן.

זמין באינטרנט בכתובת:

https://www.gty.org/library/sermons-library/1309

אתה רשאי לשחזר את התוכן הזה של Grace to You למטרות לא מסחריות בהתאם למדיניות זכויות היוצרים של: Grace to You.