שיעור 6: ישועה

אפסים ב' 10-1

העובדה שישוע קם מן המתים, איננה רק עובדה היסטורית. גם אין זה אירוע שהקדים ופרץ דרך לכל הטוענים שהם עברו חוויית סף-מוות. כמו כן, תקומתו של ישוע מן המתים אינה עדות לכך שרוחו חיה באופן מיסטי כלשהו בייסוריי העניים או בחיוך של ילדים. תקומתו של המשיח ישוע מן הקבר, גם לא נועדה להוות אמצעי המחשה עבורנו כשאנו לומדים איך להתגבר על קשיים ולנצח אסון או טרגדיה בחיינו. התקומה גם איננה פשוט תמונה הממחישה את התקווה שיש לכל אחד מאיתנו במצבי ייאוש ואכזבה מרים. כל אלה נשמעים אולי נכונים ויפים, אך אין להם כל קשר למשמעות האמיתית של תקומת ישוע מן המוות.

למעשה, כדי להבין באמת את התקומה של ישוע המשיח, עלינו להבין שזוהי הדרך היחידה שבאמצעותה יכול אדם להיכנס לחיי נצח בשמיים ולהימלט מחיי נצח בגיהינום. זו המשמעות הבסיסית של תקומתו של ישוע מן המתים. כל הגדרה או דיון בנושא התקומה, שאינם עוסקים בנקודה המרכזית הזאת, פשוט מחטיאים את המטרה. אם כך, תקומת ישוע מן המוות היא האירוע המכונן ביותר בכל הזמנים מכיוון שבו ודרכו נקבע גורלו של כל אדם. זהו האירוע המשפיע ביותר והקובע ביותר שקרה אי פעם בתולדות האנושות. התגובה של כל אחד מכם לתקומה של ישוע מן המוות, היא זו שתקבע אם תבלו את הנצח במלכות שמיים או בגיהינום.

בבואנו לדון בתקומתו של ישוע היום, ברצוני לגשת לנושא מזווית קצת שונה, זווית הפרדוקסים שקיימים באמונה המשיחית. הפרדוקסים באמונה שלנו הם הדברים שבמבט ראשון נראה שהם סותרים זה את זה, אבל למעשה אין זה כך. לדוגמה, מלכות אלוהים. כשאנו מדברים על מלכות אלוהים אנו מלמדים שאלוהים מולך בלבבות של אלה שמאמינים בו ויודעים מיהו, ושהמלכות הזו היא מלכות על הארץ אבל עיר הבירה שלה בשמים. זו מלכות על פני האדמה אבל אין לה ארץ משלה. זו מלכות שבני אדם בזים לה אבל אלוהים אוהב אותה. המלכות הזו באופן פרדוקסלי מורכבת מאנשים שכולם בני חורין אבל בעבר היו עבדים, היום כולם צדיקים אבל בעבר היו רשעים, היום כולם אנשי כבוד אך בעבר היו פושעים, היום כולם נאמנים אך בעבר היו מורדים, היום חברים שבעבר היו אויבים. המלכות בנויה ממושלים שבו זמנית הם משרתים, גיבורים שמתהללים בחולשתם, מנצחים שמתהדרים בענוותם. כל האנשים האלה כפופים לחוק אחד שמעניק להם חופש מוחלט, והם נהנים מחופש שכפוף כולו לחוקי אלוהים. כל אזרחי המלכות הזו נשלטים על ידי מלך שבחר למות עבור נתיניו, על ידי שופט שנמצא אשם בבית המשפט שלו, על ידי מושל בעל כבוד שמימי שעל ראשו מונח כתר של קוצים, על ידי שר החיים שנרצח ועל ידי בורא האדם שהוצא להורג על ידי האדם.

העובדות הסותרות האלה יוצרות פרדוקסים שמגיעים לשיא בעובדה שהמלך הזה מת וקם לתחייה. בזכות המציאות של התקומה הזו, אנחנו יכולים להתחלף, מלהיות חיים מתים למתים חיים. והיום אני רוצה לדבר על הפרדוקס הזה, החלפת חיי מוות במוות חי. קיים פרדוקס בשתי האמירות האלה אבל אם נבין נכונה את כתבי הקודש נראה ששתיהן הגיוניות ביותר. כתבי הקודש מדברים על כך שכל בני האדם הנמצאים מחוץ למלכות אלוהים, מחוץ לאמונה במשיח ישוע, חיים במצב של מוות רוחני. לעומתם, הנמצאים במלכות אלוהים הם אלה שמתו אבל הם חיים באופן רוחני. מחוץ למלכות, כולם חיים אבל הם מתים, ובתוך המלכות, כולם מתים אבל הם חיים. מה משמעות האמירות האלה?

הבה נפנה לקטע בכתובים שפותח לפנינו את האמת הזו באמצעות ההשראה של רוח האלוהים. ברצוני להביא בפניכם את הקטע באיגרת אל האפסים ב', כדי שתראו מה אומרים הכתובים בנושא ולא מה שאני אומר. נושא התקומה עומד במרכז הדיון והוא זה שקובע האם אתם נמצאים בין אלו שהם חיים אבל מתים או בין אלו שהם מתים אבל חיים. וזה המסר בקטע הנפלא הזה באפסים ב'. אלוהים תכנן את תקומתו של ישוע המשיח מן המתים כדי להעביר בני אדם ממצב של חיים מתים למצב של מתים חיים, ומיד נסביר את משמעות הדברים.

באפסים ב' 7-1 כתוב כך, "גַּם אַתֶּם, שֶׁהֱיִיתֶם מֵתִים בְּפִשְׁעֵיכֶם וַחֲטָאֵיכֶם, הִתְהַלַּכְתֶּם בָּהֶם בֶּעָבָר לְפִי עִדַּן הָעוֹלָם הַזֶּה, כִּרְצוֹן שַׂר שִׁלְטוֹן הָאֲוִיר, וְהוּא הָרוּחַ הַפּוֹעֶלֶת עַתָּה בִּבְנֵי הַמֶּרִי. וְגַם אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ הָיִינוּ מְעֺרָבִים עִמָּהֶם בֶּעָבָר; עָסַקְנוּ בְּתַאֲווֹּת הַבָּשָׂר, מִלֵּאנוּ אֶת תְּשׁוּקוֹת הַגּוּף וְאֶת דַּחַף הַמַּחֲשָׁבוֹת, וְהָיִינוּ מִטִּבְעֵנוּ בְּנֵי זַעַם כִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם. אֲבָל אֱלֹהִים הַמָּלֵא רַחֲמִים אָהַב אוֹתָנוּ, וּבְאַהֲבָתוֹ הָרַבָּה, אַף כִּי מֵתִים הָיִינוּ בִּפְשָׁעֵינוּ, הֶחֱיָה אוֹתָנוּ עִם הַמָּשִׁיחַ – הֵן בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם! – וְהֵקִים אוֹתָנוּ עִמּוֹ וְהוֹשִׁיבָנוּ עִמּוֹ בַּשָּׁמַיִם, בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, כְּדֵי לְהַרְאוֹת בָּעוֹלָמִים הַבָּאִים אֶת שֶׁפַע עֺשֶׁר חַסְדּוֹ בַּטּוֹבָה שֶׁגָּמַל עָלֵינוּ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ.".

ברצוני להתבונן יותר לעומק בקטע הזה אך תחילה שימו לב לכתוב בפסוק 5, "אַף כִּי מֵתִים הָיִינוּ... הֶחֱיָה אוֹתָנוּ...". זאת המשמעות של תקומת המשיח ישוע מן המתים, זו המהות של האמונה המשיחית, זאת הבשורה, זה המאפיין של המשיחיות, זוהי אמת האלוהים. ללא אלוהים, כל בני האדם מתים הם. הבה נדבר על המתים החיים האלה ונתחיל בפסוק 1, "גַּם אַתֶּם, שֶׁהֱיִיתֶם מֵתִים". הוא כותב למי שכעת הם מאמינים והוא מזכיר להם שבעבר גם הם נימנו בין החיים המתים. הם היו חיים מבחינה פיזית אבל מתים מבחינה רוחנית ונצחית.

אמת זו נכונה לא רק לגבי הנמענים שהוא כתב אליהם, אלא גם לגבי שאר בני האדם. שימו לב לכתוב בפס' 3, "כִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם", כלומר אמת זו נכונה לגבי המין האנושי כולו. זוהי הוויה אוניברסלית שמתארת לא רק אתכם אלא את כל השאר, את כולם. אין ספק שעולמנו נמצא בצרה גדולה ושלכולנו יש בעיות רבות, ושישנם רבים הבאים לפתור לנו את בעיותינו. הם אומרים שהפתרון מצוי בשינוי כזה או אחר, בשיפור מערכת החינוך, בשיפור התקשורת הבין אישית, בהפחתת מתחים, בהעצמת הערך העצמי, וכדומה. הם אומרים לנו שהבעיות השורשיות של האדם הן חברתיות ונובעות מחוסר יכולתו לחיות בהרמוניה עם הסביבה שלו. שהאדם אינו מסוגל להסתדר עם האנשים סביבו ולכן הוא זקוק למודעות חברתית, לרגישות חברתית, לחינוך חברתי.

מומחים אחרים באים ואומרים שהבעיה העיקרית של האדם היא פסיכולוגית ולא חברתית. זה לא נעוץ בבעיה שלו עם אחרים אלא במערכת היחסים שלו עם עצמו. קשה לו להתחבר עם הרגשות שלו, קשה לו להרגיע את החרדות שלו, הוא זקוק להגיע לשלום פנימי, לפתח את הערך העצמי שלו. הם אומרים שאם האדם יפתור את הבעיות הפסיכולוגיות שלו ויהיה שלם עם עצמו, יהיה לו קל מאד להתחבר למישהו אחר.

מומחים אחרים אומרים לנו שהבעיה של האדם איננה חברתית וגם לא פסיכולוגית, אלא היא נעוצה בסביבה. יש לו בעיה סביבתית הנובעת מהיחס שקיבל מהסביבה. יש לו טראומות מאנשים שניצלו אותו, פגעו בו, היכו אותו ועשו לו כל מיני דברים, ולכן הוא לא מסוגל להסתדר עם העולם המורכב שבו הוא חי. לא מבינים אותו, קשה לו להגשים את חלומותיו, ומי שאשם בכך זו הסביבה שקלקלה אותו. וזאת הסיבה לכך שהאדם לא מסוגל לחיות בהרמוניה עם אחרים, לא מסוגל לחיות בהרמוניה עם עצמו, ולא מסוגל לחיות בהרמוניה עם הסביבה, כי זאת הבעיה שלו. אבל זה לא נכון, זאת לא הבעיה שלו כלל. כל אלה הם התסמינים של הבעיה האמיתית. הבעיה של האדם היא שהוא מת. הוא פשוט מת מבפנים כי אין לו קשר עם החיים של אלוהים.

וכך גם כתוב על בני האדם באפסים ד' 18, שהם "זָרִים לְחַיֵּי אֱלֹהִים". הם מתים מבחינה רוחנית. הגוף שלהם חי אבל הם מתים. הם מנותקים מהחיים שבאים מאלוהים. הם אינם מכירים את אלוהים, אינם מסוגלים להבין אותו, אינם רגישים אליו, אינם תופסים את כוונתו, אין להם מערכת יחסים איתו. הם אינם מסוגלים לעשות את רצונו, הם אינם יכולים למלא אחר דברו, ולכן הם אינם מסוגלים ליהנות מברכותיו של אלוהים. האדם הלא מאמין אינו רק חולה מבחינה רוחנית, הוא גם מת. ומה זה מוות? זה חוסר היכולת להגיב לגירויים. הם אינם מסוגלים להגיב לאלוהים או לכל מציאות אלוהית כלשהי, הם מתים לאלוהים.

כשישבתי במשרדי יום אחד קיבלתי טלפון מאישה שגרה במורד הרחוב, והיא זעקה בבכי שהיא מצאה את התינוק שלה מת בעריסה. היא ביקשה בזעקות שבר שמישהו יבוא מיד. רצתי לאורך הרחוב, דפקתי בדלת ומיד הכניסו אותי פנימה. האישה ישבה על המיטה עם התינוק בזרועותיה כשהוא כחול וקר ומת. היא הרימה אותו, נישקה אותו וחיבקה אותו כמו שכל אמא היתה עושה, שפשפה את גופו, ניסתה לחמם אותו ולהחזיר לו את הנשימה. היא עשתה את כל מה שהיא יכלה לעשות עבור התינוק שלה, אבל לא היתה שום תגובה כלל. אחד המאפיינים של החיים הוא תגובת תינוק לאהבת אימו ולחום שהוא מקבל ממנה, אבל התינוק הזה, בן מספר חודשים בלבד, לא הגיב לאימו או לשום דבר שהיא עשתה, כי זה טבעו של המוות. זה חוסר יכולת מוחלט להגיב לכל גירוי שהוא.

זוהי גם ההגדרה שכתבי הקודש נותנים למי שנמצא מחוץ למלכות אלוהים. הם חיים כאילו שהוא לא קיים, חתומים ואטומים לעצם קיומו ואינם מסוגלים להגיב לו בכל צורה שהיא. במשך שנות חיי הייתי כבר בכמה הלוויות של תינוקות שמתו מות עריסה, והתיאור הזה חזר בכל פעם, כשהאם ניסתה באהבתה להחזיר את נשמתו של התינוק לגופו, אך התינוק המת לא הגיב כלל. זה טבעו של המוות המתאפיין בחוסר היכולת המוחלט להגיב לגירוי.

בכתבי הקודש קראנו שאנשים שאין להם את ישוע המשיח, הם זרים לחיי אלוהים והם מתים לכל גירוי אלוהי כלשהו. כל החוטאים נמצאים באותו מצב, הם מתים באופן מוחלט לאלוהים. אי לכך הם אינם יכולים לעשות את הרצוי לפניו ואינם מסוגלים ליהנות מברכותיו ומחסדו. כל החוטאים כולם הם אנשים מתים לאלוהים, כאשר ההבדל היחיד ביניהם הוא דרגת הריקבון של המוות שלהם. לכן, אפשר לומר שהעולם הוא בית קברות אחד גדול של אנשים החיים במוות רוחני או אנשים שחיים חיי מוות. הם מתנועעים בעולם כאילו הם חיים, אבל למעשה הם לא חיים באמת. כתבי הקודש אומרים שהם מתים בעודם בחיים.

ג'ון אידי היה מטיף סקוטי במאה התשע עשרה והוא אמר, "אנשים ללא המשיח הם מתים מהלכים. היופי בקדושת אלוהים אינו מושך את האדם מהשחיתות המוסרית שלו באותה מידה שייסורי הגיהינום לא מרתיעים אותו" (תרגום חופשי. המתרגמת). אתם יכולים לדבר עם אדם כזה על מלכות השמים והוא אינו מעוניין, או לדבר על גיהינום נצחי והוא אינו מפחד. אדם כזה אינו זקוק להתחדשות או לתיקון, לא לשיקום ולא להחייאה. אדם כזה צריך תקומה מן המתים, הוא זקוק לחיים כי הוא מת. וזו הבעיה של האנושות כולה ושל העולם הזה. הוא מלא באנשים חיים שהם מתים ומנותקים לגמרי מחיי אלוהים. הם אינם יכולים להכיר אותו, ולכן אינם מסוגלים לשמוע את קולו. הם לא מבינים את האמת של אלוהים ועבורם היא טיפשות. הם לא מסוגלים להבין את אמת אלוהים, קוראים לה איוולת ושטות והם לא מגיבים לדברים של אלוהים, ולכן גם לא נהנים מברכותיו.

את המצב הזה, של אנשים חיים שהם למעשה מתים, אפשר להבין בעזרת שש מילות מפתח שמתארות את המצב ושמופיעות בקטע שנלמד היום בכתובים. מילת המפתח הראשונה היא - חטא. המילה חטא מתארת לנו את טבעו של המוות הרוחני הזה. שימו לב באפסים ב' 1 שכתוב, "גַּם אַתֶּם שֶׁהֱיִיתֶם מֵתִים בְּפִשְׁעֵיכֶם וַחֲטָאֵיכֶם". שתי המילים פשעים וחטאים, מתייחסות לתחום החטא, למוסר הרע, להתנגדות לאלוהים ולהפרת מצוותיו. ברור שאם אדם מת לאלוהים, כאילו הוא גופה מתה שאיננה מסוגלת להגיב לכל גירוי אלוהי. כמובן שהוא אינו יכול לפעול כרצון אלוהים או לעשות דברים לכבודו. הכתוב אומר שהאדם מת בפשעיו ובחטאיו כלומר, הוא מת בתוך תחום הפשע והחטא, בתוך מעמד החטא, בתוך ממד החטא.

אנחנו לא נעשים חוטאים בגלל שאנו עושים מעשי חטא, ואנו גם לא מתים בגלל מעשי החטא שעשינו, אלא שבהוויה שלנו אנו חוטאים. החטא זה המעמד שלנו, זה הממד שאנו נמצאים בו, זה תחום שאליו נולדנו. אנחנו חוטאים כי מלכתחילה נולדנו מתים. נולדנו כמו וולדות מתים באופן רוחני. אנו חוטאים כי נולדנו במצב של מוות רוחני, בממד של מוות, בתחום המוות. משמעות המילה חטא, וביוונית המרתיה - hamartia, זו החטאת המטרה. זו תמונה של מישהו שיורה אל המטרה אך מחטיא אותה, הוא פשוט לא פוגע בה. בחטא קיים הכישלון שבפגיעה במטרה. אז מהי המטרה של אלוהים שאליה אנחנו מכוונים? בוויקרא י"ט 2 כתוב, "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". במתי ה' 48 ישוע אומר, "הֱיוּ שְׁלֵמִים, כְּמוֹ שֶׁאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שָׁלֵם הוּא". המטרה של אלוהים, אמת המידה והסטנדרט שהוא הציב לנו זה שלמות ומושלמות, ואף אדם אינו מסוגל להשיג מטרה זו, לפגוע בה בדיוק. כולנו מחטיאים אותה. כפי שכתוב ברומים ג' 23, "כִּי הַכֹּל חָטְאוּ וּמְחֻסְּרֵי כְּבוֹד אֱלֹהִים הֵמָּה".

בדרך כלל אנשים חושבים שחוטאים הם שודדים, רוצחים, אנסים, מתעללים בילדים, גנגסטרים, ועוד, אבל למעשה, החטא קשור יותר למה שהאדם אינו מסוגל לעשות מאשר למה שהוא עושה בפועל. אמנם כל המעשים הרעים האלה מאפיינים את האדם החוטא, אבל טבעו החוטא של האדם בא לידי ביטוי בכך שהוא מחטיא את המטרה תמיד, וכלל אינו מסוגל לעמוד בסטנדרטים של אלוהים. מה שהוא אינו מסוגל לעשות, זה מה שמגדיר אותו כחוטא! ומה שהוא אינו מסוגל לעשות זה להיות קדוש ומושלם. גם האדם המוסרי ביותר, שמגשים יעדים מוסריים נעלים ומדהימים בעיני כל, גם הוא עדיין יחטיא את המטרה המושלמת שאלוהים הציב שהיא, להיות קדוש כמו שאלוהים קדוש.

מילה שקשורה למילת המפתח הראשונה היא - עוונות. אם המילה חטא מתמקדת בהחטאת המטרה, המילה עוון מתארת את הסטייה מדרך הישר, את העיוות, את הטעות והמשגה, את הטעיה ואובדן הדרך. כיוון שהאדם מת מבחינה רוחנית, הוא אינו מסוגל למצוא את דרכו, הוא אבוד, הוא מגשש באפילה ואינו רואה את אלוהים כלל. לכן אנו מתארים את החוטאים כאבודים, כמו הצאן האובדות שאיבדו את דרכן ואינן יודעות את הדרך, את האמת ואת החיים, כפי שכתוב במשלי י"ד 12, "יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת".

אם כן, שתי המילים חטא ועוון, מתארות את מצב המוות שהאדם נמצא בו. הוא מוקף בתבניות פעולה של חטא, שגורמות לו ליפול ולהיכשל תמיד ולהחטיא לחלוטין את דרישות אלוהים ואת אמות המידה שלו, ובכך הוא מתרחק ומתנכר יותר ויותר מאלוהים. שתי המילים האלה כוללות כל צורה של חטא על כל ביטוייו, במחשבה, בדיבור ובמעשה. הן מתארות את כישלונו העמוק והצורב של האדם לרצות את אלוהים, ואת אובדנו המוחלט בחטא וחוסר יכולתו להגיב לאלוהים בכל אופן שהוא.

באפסים ב' 2 אנו פוגשים את מילת המפתח השנייה להבנת המוות הזה והיא - עידן העולם הזה. וכך כתוב בפס' 2, "הִתְהַלַּכְתֶּם בָּהֶם בֶּעָבָר לְפִי עִדַּן הָעוֹלָם הַזֶּה". מהו 'עידן העולם הזה' שכולנו התהלכנו בו בעבר? בתרגומים אחרים כתוב 'דור העולם הזה' או 'בני העולם הזה'. למעשה, שאול השליח מדבר כאן על השיטה שעל פיה העולם הזה פועל, הסיסטמה, המערכת. המילה 'עולם' ביוונית כאן היא קוסמוס kosmos ומשמעותה אורח חיים בעולם ללא אלוהים. יש במילה סדר ואירגון שעומדים בניגוד לכאוס, שזו המילה שמייצגת אי סדר. כשמסתכלים על העולם סביבנו רואים שהוא מאד מאורגן, וזה מדהים לראות עד כמה האדם הוא יצור מארגן. האדם יוצר קשרים, מקים ארגונים ומבנים חברתיים ומארגן את חייו בכל תחום ותחום. הוא מארגן את חייו החברתיים, הכלכליים, הפוליטיים, הספורטיביים, הבידוריים, ועוד ועוד. האדם הוא יצור מאד מאורגן וככל שהוא מפתח ארגונים אלה, הוא בונה את הקוסמוס, את העולם השלם, בעל סדר חיים וארגון משלו. אבל העולם הזה מתנהל לפי מחשבת האדם ולא ברצון אלוהים.

זאת רוח העולם הזה, זוהי שיטת העולם הזה. ובזמן שהאדם נמצא במצב של מוות רוחני לאלוהים, הוא חי מאד לשיטת העולם הזה ומגיב לכל הגירויים שלו. הוא מת לעולמו של אלוהים אבל חי לעולם הזה. מה משמעות המשפט "להתהלך לפי עידן העולם הזה"? זה אומר להתנהל לפי רוח העולם והעידן של היום. זה לתת לכל מה שמתרחש כאן ועכשיו להשפיע עליכם ולנהל אתכם. זה מה שהעולם סביבכם מכתיב לכם, מעודד אתכם לעשות, מרשה לכם, מפתה אתכם, מכתיב את סדר העדיפויות עבורכם, מאתגר את הסובלנות שלכם. זה הכיוון שהעולם מקדם אתכם אליו ומה שהוא אומר לכם לקנות ולרכוש. זאת המשמעות של המילים, "להתלך לפי עידן העולם הזה".

אנשים ניזונים מהמידע שהם קוראים בסקרים, בעיתונים, בספרים, באינטרנט, מהחברים שלהם, מהטלוויזיה, מסרטים, ממוסיקה, מפוליטיקאים, מאנשי חינוך. את הערכים שהם מאמינים בהם הם מקבלים מעידן העולם הזה. בעידן שלנו היום שולטים ההומניזם, החומרנות, המיניות, הנהנתנות, ואנשים פשוט הולכים אחר רוח העולם הזה. לעומתם יש את הדתיים בכל מיני דתות שונות, וגם זה חלק מעידן העולם הזה. יש הרבה דתות שקריות והן מתוחכמות ביותר ומאורגנות להפליא. אנשים נשאבים לרעיונות, למילים, לחשיבה ולמעשים של עידן העולם הזה והם אינם מסוגלים להשתחרר מהם, כי הם מתים לכל רוח וחשיבה ועולם אחרים. הם רק חיים לרוח העולם הזה ונתונים להשפעתה המכרעת בכל תחומי חייהם.

התיאור המעמיק והמתמשך של שאול למוות בפסוקים האלה נעשה קשה וחשוך יותר, וכאן אנו פוגשים את מילת המפתח השלישית - שטן. אני משתמש במילה זו כי היא מתארת את מי שמופיע בפסוק 2, "... הִתְהַלַּכְתֶּם בָּהֶם בֶּעָבָר לְפִי עִדַּן הָעוֹלָם הַזֶּה, כִּרְצוֹן שַׂר שִׁלְטוֹן הָאֲוִיר". שימו לב שהאנשים המתים לאלוהים יכולים להגיב לשטן - שַׂר שִׁלְטוֹן הָאֲוִיר. כתוב כאן שהאנשים האלה מתהלכים לפי עידן העולם הזה, בהתאם לרצון של השר שיש לו השלטון על האויר. רק שם יש לו שליטה עליהם. ושִׁלְטוֹן הָאֲוִיר היא רוח העולם הזה. האווירה או האטמוספירה בעולם הזה. שלטון רע שולט בעולם, והמושל הוא כוח רוחני ועל טבעי רשע, אשר הכתובים קוראים לו שר העולם הזה או שר ממשלת האויר. האויר הוא הממד שבו מתהלכים החיים המתים האלה, ואילו השטן שהוא שר העולם הזה, שולט בהם.

אנשים אוהבים לחשוב שהם בני חורין והם באמת חושבים שהם חופשיים. להיות חופשי זה עניין רב חשיבות בעולמנו. כל אחד מרגיש חופשי לעשות כרצונו, בכל מקום ובכל זמן שהוא רוצה. אך האמת היא שהאדם אינו חופשי כלל ואינו עושה כרצונו, כי הוא כבול במוות רוחני. הוא אינו מודע להימצאות של אלוהים או לממד האלוהי, אבל הוא רגיש מאד לממד הרוחני של עולם הרשע סביבו. הוא מוקף בחטא של עצמו, נמשך אל פיתויי החטא סביבו ומותקף בדרכים מתוחכמות ביותר על ידי הכוח העל טבעי הרע הזה שהכתובים קוראים לו שטן, זה שהיה פעם המלאך הרם והחזק ביותר בשמים.

אין זה אומר שהשטן מעורב באופן אישי בחייו של כל מי שלא מאמין באלוהים. אבל באמצעות השדים שלו הוא פועל ברוח העולם הזה, בשיטות, בחשיבה ובמהלכים שנוגדים את אלוהים ומשפיעים ושולטים באנשים החוטאים כולם. השטן הוא זה שעומד מאחורי רוח העולם הזה ומתכנן כל שיטה ומערכת הנוגדות את אלוהים. מכאן שבני האדם אינם חופשיים כלל, וחשוב לציין שכל מערכות הדת למיניהן הן הכלי המתוחכם ביותר שהשטן תכנן כדי לרמות אותם. הוא רוצה לנטרל כל דבר שאלוהים ברא, להפוך אותו מבפנים למשהו אחר, להתנגד לכל רצון של אלוהים ולהסית אנשים מדרך האמת. לכן הוא יצר מערכות דתיות כוזבות עבור בני אדם, כדי שהם לא ימצאו את האמת. הוא מציג את עצמו כמלאך האור במערכות הרשע השקריות שלו הנקראות - דתות.

ראינו עד כה את התיאור של מוות רוחני, של ניתוק מוחלט מאלוהים, של זרות וניכור מחיי אלוהים, של טביעה ושקיעה בחיי חטא, של כניעה להשפעה של מערכות רשע עולמיות עם כל הערכים שהן מייצגות, שנשלטות כולן על ידי היצור החזק והרשע ביותר ביקום שנוגד את אלוהים, שנקרא השטן. וכך השטן, באמצעות צבא השדים שלו, שולט בעולם הזה. אבל התיאור של המוות הרוחני הזה הולך ונעשה גרוע עוד יותר כשאנו מגיעים למילת המפתח הרביעית והיא – מרד. בהמשך פסוק 2 כתוב, "הָרוּחַ הַפּוֹעֶלֶת עַתָּה בִּבְנֵי הַמֶּרִי". השטן פועל כל הזמן בחייהם של החיים המתים האלה שנקראים בני המרי.

המונח "בני המרי" מופיע בתנ"ך כמונח נרדף לבני רשע או בני בלייעל. מכאן שבאופן טבעי, אנשים המנותקים מאלוהים, מקיפים עצמם בחטא ומושפעים מכל מערכות העולם הזה שנוגדות את אלוהים. הם לכן מוצאים את עצמם מפרים את דבר אלוהים ומתמרדים נגדו באופן אישי. הם לא מסוגלים לציית לו כי הם מושפעים מהשטן ששונא את כל מה שאלוהים אומר, רוצה ועושה, והשטן הוא זה שעומד מאחורי כל המערכות שהם נתונים להשפעתן. אנשים שקונים את כל מה שהעולם מוכר להם ימצאו עצמם מורדים באלוהים, שונאים את אלוהים ודוחים את משיחו.

כשהכתוב מכנה אותם "בני מרי" זה לא רק כינוי, אלא זה מה שמאפיין אותם, כי הם נוגדים את אלוהים וממרים את פיו. השטן מתנגד לכל מה שאלוהים תכנן עבורם והם פועלים תחת השפעתו של השטן, ומתנגדים לאלוהים כמוהו. אם זה בחטא ברור ונוקב, או ברשע ואכזריות בולטים במיוחד, או בצביעות של אנשים דתיים שמאמינים בדת שקרית כלשהי. מטרת השטן היא שאנשים יתנגדו לאלוהים, יבוזו לו ויתעלמו ממנו, ואכן זהו מצבם של החיים המתים. וכאן אנו מגיעים אל מילת המפתח החמישית בקטע הזה והיא - תאווה. פסוק 3 אומר, "וְגַם אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ הָיִינוּ מְעֺרָבִים עִמָּהֶם בֶּעָבָר; עָסַקְנוּ בְּתַאֲווֹּת הַבָּשָׂר, מִלֵּאנוּ אֶת תְּשׁוּקוֹת הַגּוּף וְאֶת דַּחַף הַמַּחֲשָׁבוֹת, וְהָיִינוּ מִטִּבְעֵנוּ בְּנֵי זַעַם כִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם".

אם אתם מתים לאלוהים אינכם יכולים להגיב לו באופן רוחני, כמו שגופה מתה אינה יכולה להגיב לגירויים פיזיים. אתם למעשה קבורים בחטאים ובעוונות שלכם. אתם נמצאים תחת ההשפעה המתמדת של רוח העולם ומחשבת העולם, אשר בתחכום, בארגון ובשיטתיות של השטן עצמו, גורמת לכם להתנהל בדפוסים של חוסר צייתנות ומרד נגד כל דבר שהוא ברצון אלוהים. ובבסיס כל זה נמצא המניע האישי שמניע את הכל והוא התאווה. אתם עושים את כל מה שהגוף והמחשבה שלכם רוצים. זה מה ששאול השליח אומר כאן - כל מה שהגוף שלכם רוצה, אתם מספקים לו, וכל מה שהמחשבה שלכם רוצה, אתם נענים לה.

יש אנשים שמקיימים איזון כלשהו בין רצון המחשבה לבין רצונות הגוף. הם מספקים את תאוותיהם הבשריות ואת התאווה האינטלקטואלית שלהם בו זמנית. אחרים יכולים להתמקד רק בקריירה אקדמאית ולעיתים הולכים לאיבוד בנבכי הפילוסופיה והדתות הכוזבות. לעומתם יש המשקיעים עצמם בסיפוק מאוויי הגוף ונופלים לסטיות מיניות למיניהן. אבל כך או כך, במידה זו או אחרת, בשני תחומים אלה פועלת התאווה בחייו של האדם. ללא תורת אלוהים שמכוונת את לבבכם, ללא ההדרכה של רצון אלוהים, ללא היכולת להבין את אלוהים, אתם נעשים האלוהים של עצמכם ושל עולמכם. אתם נעשים המרכז של היקום שלכם, ומה שחשוב בעיניכם זה מה שהגוף שלכם מתאווה ומה שהמחשבה שלכם דורשת.

כך נראה טבעו המושחת של האדם, הנשלט ומונע בתאוותיו הפנימיות, בשעה שהוא מנסה לשרוד ולספק את עצמו, במנותק לחלוטין מאלוהים. חיי האדם נשלטים על ידי התשוקות שלו, וכאן השטן מחדיר לרוח העולם את הסיפוקים המעוותים, הסוטים והנוגדים ביותר את אלוהים, כדי שבני האדם ימצאו את הסיפוק לתשוקות שלהם. בנקודה הזו אנו פוגשים את הפיתויים כולם, כבני אדם בשר ודם. וכפי שאמרנו קודם, יש אנשים שהתשוקה שלהם מוצאת את סיפוקה בדת כלשהי, בצדקה עצמית, בצביעות. ואילו אחרים מוצאים את סיפוקם בסטיות מיניות ובכל מיני עיוותים אחרים של סיפוק התאוות הבשריות.

טבעם של האנשים שלא נולדו מחדש במשיח ישוע הוא טבע של מוות. והמוות הרוחני הזה מורכב מחטא, מרוח העולם הזה, מהשפעת השטן, ממרדנות ומתאוות בשריות. מילת המפתח השישית והאחרונה בקטע הזה מתארת את התוצאה של כל אלה או את סופה של הדרך החשוכה הזו, והיא המילה זעם. בסוף פסוק 3 כתוב, "הָיִינוּ מִטִּבְעֵנוּ בְּנֵי זַעַם כִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם". מצב המוות הרוחני של בני האדם מוביל לזעם אלוהים. כפי ששאול קרא לבני האדם בני המרי, המורדים נגד אלוהים, כאן הוא מכנה אותם בני זעם. הטבע שלהם מוביל להרס ולמשפט, והם נידונים לזעם אלוהים. זאת הסיבה שאני קורא לאנשים האלה החיים המתים שחיים חיי מוות. הם מתים עכשיו בעולם הזה והם עתידים לנחול מוות רוחני נצחי, שזה ביטוי נרדף לגיהינום. שם הם יהיו מתים לנצח באופן נורא ואיום, כי הם יהיו מנותקים מחיי אלוהים לעולם. הם נולדו כבני זעם והם נידונים למות כבני זעם. וישוע אומר זאת במפורש ביוחנן ג' 18, "מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין כְּבָר נִדּוֹן".

ישוע מתאר במילים אלה את חיי המוות, כי אנשים אלה כבר נידונו למוות נצחי. במצב הזה נמצאים כל מי שאינם מאמינים בו. כל בני האדם נכנסים לעולם במצב הזה, הם כבר מתים, ולכן הדבר שהם זקוקים לו זה תקומה מן המתים. הבנה זו מביאה אותנו לפסוקים 5-4, אשר בצורה כה פשוטה וכה נפלאה מראים לנו מה זה מוות חי. קודם היינו מתים חיים אבל עכשיו אנחנו מתים חיים. קודם חיינו חיי מוות ועכשיו נחווה מוות חי. ראו מה כתוב, "אֲבָל אֱלֹהִים הַמָּלֵא רַחֲמִים אָהַב אוֹתָנוּ, וּבְאַהֲבָתוֹ הָרַבָּה, אַף כִּי מֵתִים הָיִינוּ בִּפְשָׁעֵינוּ, הֶחֱיָה אוֹתָנוּ עִם הַמָּשִׁיחַ". שימו לב למילים "אבל אלוהים". אלוהים הוא זה שיזם את התקומה מן המוות, כי אנשים מתים אינם יכולים להקים את עצמם מן המוות. מתים אינם יכולים להגיב בכלל, לכן התקומה היתה חייבת לבוא מאלוהים, והיא אכן באה!

וזה בדיוק מה שכתוב בפסוק 6, שאלוהים "הֵקִים אוֹתָנוּ עִמּוֹ"! הוא הקים אותנו. כאן נמצא לב הסיפור של התקומה ביום השלישי לאחר הפסח, האמת הגדולה של התקומה מן המתים, שאנשים מתים יכולים לקום לתחייה. אנשים שנדונו למוות רוחני נצחי, יכולים לקום אל חיים רוחניים נצחיים. זו המשמעות של המילה "החיינו" בפסוק 5 ושל המילים "הוא הקים אותנו". הוא עשה זאת עבורנו, ואנו עברנו ממוות לחיים.

ראינו עד כה שש מילות מפתח שמתארות את המוות הרוחני, אבל כעת ברצוני להראות לכם שש מילות מפתח שמתארות את החיים שלאחר התקומה. מילת המפתח הראשונה היא – רחמים. בפס' 4 כתוב כך, "אֱלֹהִים הַמָּלֵא רַחֲמִים". מה זה רחמים? רחמים בפשטות זה לא לתת לחוטאים את מה שמגיע להם. למנוע מהם את העונש שמגיע להם. למעשה, בתהילים ק"ג 10, אנו מוצאים הגדרה מצוינת לרחמים: "לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ וְלֹא כַעֲו‍ֹנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ". הרחמים מצביעים על מה שאלוהים לא עושה לנו למרות שזה מגיע לנו. מגיע לנו לקבל עונש על חטאינו, מגיע לנו להישפט ולהיות נדונים למוות, מגיע לנו שנישלח לגיהינום, אבל האלוהים המלא רחמים עוצר את המשפט שלו נגדנו ומרחם עלינו.

דרך אגב, לאלוהים אין מעט רחמים, כי כתוב שהוא אל מלא רחמים. המילה היוונית ל"מלא" היא פלוסיוס – plousios, ומשמעותה שפע, בלא גבול, מעל ומעבר. מילת המפתח השנייה היא – חסד. שימו לב לכתוב בסוף פסוק 5, "אַף כִּי מֵתִים הָיִינוּ בִּפְשָׁעֵינוּ, הֶחֱיָה אוֹתָנוּ עִם הַמָּשִׁיחַ – הֵן בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם!". המשמעות של המילה ישועה היא הצלה ממוות בטוח. ברחמיו אלוהים עצר את המשפט והעונש נגדנו, ובחסדו הוא סלח לנו והציל אותנו ממוות. ברחמיו אלוהים לא נתן לנו את מה שמגיע לנו (עונש ומוות) ובחסדו הוא כן נתן לנו את מה שלא מגיע לנו (סליחה וחיים). למרות חטאינו ועוונותינו, למרות היותנו שטופים ברוח העולם הזה, למרות שהיינו נתונים למרות השטן, למרות שמרדנו נגד אלוהים, למרות שנכנענו לתאוות בשרנו ומחשבותינו, ולמרות שהגיע לנו משפט וזעם ומוות, למרות כל אלה, אלוהים התערב לטובתנו ושפך עלינו את שפע רחמיו וחסדו.

מדוע הוא עשה זאת? וזה מביא אותנו אל מילת המפתח השלישית. מדוע אלוהים עשה כל זאת עבורנו? ובכן, בוודאי אין זה קשור למשהו שאנחנו עשינו, הרי אנחנו ההיפך הגמור מכל מה שראוי וטוב בעיניו. בחבקוק א' 13 כתוב על אלוהים שהוא, "טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל". אלוהים שונא חטא, שונא את חטאי האדם והוא מלא זעם על החוטאים, תמיד. הוא לא יִמַצֵא בסביבת החטא. הוא שונא עוון ופשע. הוא לא מביט על חטא, ועם כל זה הוא בא אל החוטאים עם רחמים שעוצרים את משפט העונש שמגיע להם ושופך עליהם חסד וסליחה שלא מגיעים להם. מדוע? בפסוקים 5-4 כתוב, "אֲבָל אֱלֹהִים הַמָּלֵא רַחֲמִים אָהַב אוֹתָנוּ, וּבְאַהֲבָתוֹ הָרַבָּה, אַף כִּי מֵתִים הָיִינוּ בִּפְשָׁעֵינוּ, הֶחֱיָה אוֹתָנוּ עִם הַמָּשִׁיחַ". אם כך, מילת המפתח השלישית היא - אהבה. האהבה הזו היא מעבר להבנתנו. מה שאנחנו יודעים על אהבה לקוח מהחיים שלנו. אנחנו אוהבים את מה שקל ונעים לאהוב, את מה שמושך אותנו. אנחנו אוהבים את מה שמתאים לנו ואת מה שאנחנו מחבבים. אנחנו אוהבים את האנשים שנעים לנו להיות איתם. אנחנו לא אוהבים אנשים שלא נעים לנו בחברתם.

בדרך כלל, בבסיס האהבה שלנו עומדים דברים שמושכים אותנו וגורמים לנו הנאה, אבל אהבת אלוהים שונה מאד מהאהבה שלנו. אלוהים אוהב את מי שמתנגד לו בכל דבר וענין. הוא אוהב את החוטאים, הוא אוהב אותם למרות שהם מייצגים את כל מה שהוא לא אוהב. האהבה שלו לא מובנת לנו. שאול השליח קורא לה "אהבתו הרבה של אלוהים". זו אהבה בלתי נתפסת. אלוהים אהב אותנו עוד כשהיינו מתים בפשעינו, עוד כשהיינו אויבים. כך כתוב ברומים ה' 8, "אוּלָם אֱלֹהִים מְגַלֶּה אֶת אַהֲבָתוֹ אֵלֵינוּ בְּכָךְ שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵת בַּעֲדֵנוּ כַּאֲשֶׁר עוֹד הָיִינוּ אֲנָשִׁים חוֹטְאִים". הוא גילה את אהבתו אלינו בכך שהוא נתן לנו את בנו, למות בעדנו, עוד כשהיינו חוטאים. אהבתו הגדולה של אלוהים נראית במסירת בנו למות על הצלב עבור אלה שעמדו בניגוד מוחלט לכל מה שאלוהים רוצה, אומר ועושה. ביוחנן ט"ו 13 ישוע בעצמו אומר, "אֵין אַהֲבָה גְּדוֹלָה מֵאַהֲבָתוֹ שֶׁל הַנּוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד יְדִידָיו". האהבה הגדולה מכולם היא אהבה המקריבה חיים, ואלוהים אהב אותנו עד כדי כך שהוא היה מוכן לתת את חייו למעננו.

מילת המפתח הרביעית, וזו המילה העיקרית עבורנו, היא – תקומה. רחמי אלוהים, חסדו ואהבתו מובילים לתקומה מן המתים. וכך כתוב בפסוקים 6-4, "אֲבָל אֱלֹהִים הַמָּלֵא רַחֲמִים אָהַב אוֹתָנוּ, וּבְאַהֲבָתוֹ הָרַבָּה, אַף כִּי מֵתִים הָיִינוּ בִּפְשָׁעֵינוּ, הֶחֱיָה אוֹתָנוּ עִם הַמָּשִׁיחַ – הֵן בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם! – וְהֵקִים אוֹתָנוּ עִמּוֹ". זה מה שהיינו צריכים לקבל ממנו. מה זאת אומרת שהוא הקים אותנו עם המשיח? הוא הקים אותנו מן המוות. אבל איזה מוות? הוא הקים אותנו לתחייה ממוות רוחני. אם כך, הוא החייה אותנו והעניק לנו תקומה מן המוות הרוחני שהיינו בו. אם כאשר היינו מתים חיים, לא הכרנו את אלוהים ולא היינו רגישים אל כל מה שהוא, עכשיו, לאחר התקומה מן המוות הרוחני הזה, אנחנו מכירים את אלוהים ואנחנו רגישים אליו. אנחנו מסוגלים לשמוע אותו, להבין אותו, להכיר אותו, להתחבר איתו, לשרת אותו, להתברך על ידו.

האדם המת זקוק לדבר אחד בלבד – חיים, ולשם כך הוא זקוק לתקומה מן המוות. זה מה שבני האדם בעולם צריכים וזה מה שהחברה סביבנו זקוקה לו יותר מכל. אנחנו לא זקוקים לחינוך טוב יותר, כי זה לא יעזור, וגם לא לפסיכולוגים יותר טובים. איננו זקוקים למערכות יחסים טובות יותר או לניהול מוצלח יותר של רגשות או כעסים. אנחנו זקוקים לחיי אלוהים בתוך הנשמה שלנו. אלוהים רואה את כל החוטאים המתים, ומכיוון שהוא אוהב אותם, הוא רוצה להראות להם את רחמיו ואת חסדו, הוא רוצה להחיות אותם ולמלא אותם בחייו, בחיים רוחניים לנצח. ובכן, איך הוא עושה את זה? התשובה מביאה אותנו אל מילת המפתח החמישית – המשיח.

באפסים ב' 6-5 אנו קוראים שאלוהים, "הֶחֱיָנוּ עִם הַמָּשִׁיחַ... וְהֵקִים אוֹתָנוּ עִמּוֹ וְהוֹשִׁיבָנוּ עִמּוֹ בַּשָּׁמַיִם, בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ". כאן אנחנו מגיעים למשמעות המרכזית והעיקרית של התקומה מן המתים. ישוע אמר ביוחנן י"א 26-25 כך, "אֲנִי הַתְּחִיָּה וְהַחַיִּים. הַמַּאֲמִין בִּי יִחְיֶה גַּם אִם יָמוּת. וְכָל מִי שֶׁחַי וּמַאֲמִין בִּי לֹא יָמוּת לְעוֹלָם". מהי משמעות התקומה והתחייה מן המוות? הכתוב אומר שישוע לא רק מת עבור חטאינו ,אלא שהוא גם קם כדי לתת לנו חיים.

האמת המדהימה של הבשורה היא, שאנשים חוטאים שהיו מתים בעוונותיהם, שהיו אמורים להיענש, שהיו נידונים לעונש מוות ונקראים בני הזעם, נושעו מן המוות הזה! וזאת, כי אלוהים הסיט את הזעם הזה מהחוטאים, שפך אותו על המשיח התלוי על הצלב, והמשיח מת במקומנו, כי זעם אלוהים חל עליו בגלל חטאינו. ואז המשיח המת נקבר, וקם מן הקבר עבורנו. המוות שלו נעשה עבורנו, והתחייה שלו נעשתה עבורנו, ואנו קמים וחיים ביחד עמו. זאת משמעות המלים 'החיינו עם המשיח... והקים אותנו עמו'.

תיאור מצוין לכך נמצא ברומים ו' 5-3, "הַאֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי כֻּלָּנוּ אֲשֶׁר נִטְבַּלְנוּ לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, לְמוֹתוֹ נִטְבַּלְנוּ? נִקְבַּרְנוּ אִתּוֹ בַּטְּבִילָה לַמָּוֶת כְּדֵי שֶׁנִּתְהַלֵּךְ גַּם אֲנַחְנוּ בְּחַיִּים חֲדָשִׁים, כְּשֵׁם שֶׁהַמָּשִׁיחַ הוּקַם מִן הַמֵּתִים עַל-יְדֵי כְּבוֹדוֹ שֶׁל הָאָב; שֶׁכֵּן אִם הִתְאַחַדְנוּ אִתּוֹ בְּמָוֶת דּוֹמֶה לְמוֹתוֹ, כָּךְ גַּם נִתְאַחֵד אִתּוֹ בִּתְחִיָּתוֹ". כשישוע ירד אל הקבר, באופן רוחני הוא נקבר עבורנו, וכשהוא קם מן הקבר, באופן רוחני הוא קם עבורנו. כך אלוהים רואה זאת. זהו הנס הגדול, המדהים והאדיר של הבשורה, הליבה של האמונה המשיחית. את זה חייבים להבין, כי זו תמצית המשיחיות שאומרת כך: אנשים חוטאים מוּעדים למוות נצחי, כי הם נמצאים במצב של מוות רוחני. אלוהים מציע להם חיים באמצעות הטיפול שלו בחטא שלהם, כי צדקתו דורשת זאת. זעמו ניתך על המשיח הנושא את חטאיהם, אשר מקבל את עונש המוות במקומם. אלוהים מקים את המשיח מן המתים, לאחר שניצח את המוות עבורם.

התקומה של ישוע מן המתים יכולה להיות התקומה שלנו! זו המשמעות האמיתית של תקומת המשיח מן המוות. התקומה איננה המחשה כלשהי לעובדה שאנו יכולים להתגבר על קשיינו. התקומה איננה אירוע מיסטי, רוחני כזה, שמראה לנו שרוחו של ישוע אמורה לשכון בנו ולכן עלינו לנהוג כמוהו בנדיבות וברחמים. ישוע מת וקם מהקבר. אבל כשהוא מת הוא נשא את חטאינו, וכאשר הוא קם מן הקבר הוא החייה אותנו מהמוות הרוחני שהיינו בו. אלוהים יישם בנו את הקורבן של בנו ואת התחייה שלו, וזוהי התפארת העצומה מִסָפֵּר של תקומת ישוע מן המתים.

כעת אנו מגיעים למילת המפתח השישית – בשמיים. באפסים ב' בפסוקים 7-6 כתוב שאלוהים, "הֵקִים אוֹתָנוּ עִמּוֹ וְהוֹשִׁיבָנוּ עִמּוֹ בַּשָּׁמַיִם, בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, כְּדֵי לְהַרְאוֹת בָּעוֹלָמִים הַבָּאִים אֶת שֶׁפַע עֹשֶׁר חַסְדּוֹ". מה קרה אחרי התקומה מן המוות ומן הקבר? זו נקודה מאד חשובה שעליכם להבין. אלוהים לא רק הקים אותנו מן המוות בכוח גבורתו של המשיח הקם מן הקבר, אבל הוא גם הושיב אותנו עם המשיח בשמיים. הוא מרים אותנו לא רק מן הקבר אל החיים, אלא גם מן הארץ אל השמיים. מה משמעות הדבר? עם התקומה, באופן מיידי, אנו מתעוררים לחיים חדשים ומקבלים את חיי אלוהים. השמיים הם הממד בו נמצאת מלכותו של אלוהים, שם הוא נוכח במלוא הדרו. עד אותו הרגע היינו מתים לאלוהים, היינו במוות רוחני, אבל עם התקומה מן המוות הוא מחייה אותנו ואנו נהיינו חיים לאלוהים.

וכך פתאום, אנחנו מכירים את אלוהים, אנו מבינים מיהו, אנחנו אוהבים אותו. פתאום אנחנו רוצים לשרת אותו, לדעת אותו טוב יותר, להתחבר איתו, לדבר אליו, להלל אותו ולהשתחוות לפניו. פתאום אנחנו מבינים את הכתוב בדברו, אנו שואפים לציית לרצונו, ללכת אחריו ולהביא לו כבוד בחיינו. פתאום המציאות הרוחנית כולה מתבהרת לנו ובפעם הראשונה אנחנו אוהבים את הטהור, הקדוש, הצודק והטוב.

לראשונה בחיינו אנחנו אוהבים את מה שאלוהים אוהב ולא את מה שהעולם אוהב. לראשונה אנחנו מתחילים להילחם ברוח נגד הבשר, התאוות והתשוקות. אנחנו מתחילים לעמוד נגד ההשפעות של העולם סביבנו, כי סדרי העדיפויות שלנו משתנים. לראשונה יש לנו כוח חדש, יש לנו רצון חדש, חיים חדשים, כיוון חדש ומטרות חדשות. כל אלה כלולים בממד האלוהי הזה שנקרא השמיים, המרומים, מלכות האלוהים, גן עדן. ברגע התחייה שלנו מן המוות אל החיים, אלוהים מרים אותנו ומושיב אותנו עם המשיח בשמיים, מוקפים בחיי האלוהים, בהשפעתו, במחשבותיו, ברצונו, באהבתו, בחייו. ושם אנו נמצאים לנצח.

אלוהים לא רק הקים אותנו מן המוות ומן הקבר, הוא הרים אותנו אל עולם חדש לחלוטין. כעת אנחנו אזרחי השמיים וכל החיים שלנו קיימים בממד אחר ושונה לגמרי מהעולם הזה. אנחנו רואים דברים באור חדש ומבינים את הכל לאורו של הנצח. את העולם אנחנו מתחילים לראות דרך עיניו של אלוהים והכל נראה שונה, כי נקודת המבט שלנו השתנתה לחלוטין. אנו חיים עם המשיח במרומים. כמובן שבגוף שלנו אנו עדיין חיים בבשר. יש לנו רצונות ומאווים, והשטן ממשיך לפתות ולהתקיף. אבל יש לנו הבנה חדשה לגבי טיבה של המלחמה הרוחנית הזו. אנחנו מודעים להשלכות של הניצחון או הכישלון שלנו ברוח. אנחנו מבינים את רצון אלוהים, את כבודו ואת מטרותיו. ואת הכל אנו רואים בבהירות, במלוא היופי וההדר של חיי אלוהים.

זהו ההבדל הגדול בין חיי המוות לבין המוות החי. זהו ההבדל הקיומי בין אדם שהוא חי אבל מת רוחנית, לבין אדם שמת רוחנית אבל חי לאלוהים ולנצח. אנחנו, גם כשנמות פיזית, נחיה רוחנית לנצח. וכאן באה השאלה האחרונה והמהותית ביותר והיא, איך עוברים מהקבוצה הראשונה אל הקבוצה השנייה? איך אני ואתם עוברים מלהיות חיים מתים למתים חיים? והתשובה לשאלה 'איך' מצויה במילה אחת – 'אמונה'. רואים זאת בפסוקים שאנו לומדים היום באפסים ב' 9-8, "הֵן בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה; וְזֹאת לֹא מִיֶּדְכֶם, כִּי אִם מַתְּנַת אֱלֹהִים הִיא. אֵין זֶה נוֹבֵעַ מִמַּעֲשִׂים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְגָּאֶה אִישׁ". כבר פגשנו את המילה 'חסד' קודם לכן, כי נושענו מן המוות בחסד אלוהים, אבל איך זה קורה? "הן בחסד נושעתם על ידי אמונה, וזאת לא מידכם". פעולת הישועה בחסד לא באה מכם ולא מהמעשים שלכם, כדי שלא תתגאו, אלא בזכות האמונה. אין כאן מקום למאמצים אישיים, לגאווה, לשבחים עצמיים או להישגים אנושיים. אין כאן מקום למעשיו של האדם, אלא הכל נשען על אמונה ונובע ממנה.

מה זאת אומרת שהכל נעשה על ידי אמונה? הנה הגדרה פשוטה של אמונה: אמונה היא שכנוע עמוק שבא מאלוהים ואומר, שהבטחת אלוהים לחיי תקומה, לסליחת חטאים ולחיי נצח דרך ישוע המשיח היא הבטחת אמת. אני חוזר ואומר, אמונה היא שכנוע עמוק שבא מאלוהים ואומר, שהבטחת אלוהים לחיי תקומה, לסליחת חטאים ולחיי נצח דרך ישוע המשיח היא הבטחת אמת. השכנוע הזה הוא שמניע את הרצון שלנו לבקש את המתנה הזו שנקראת אמונה מושיעה. השכנוע אומר שזו אמת, והאמת הזו מניעה את הרצון שלנו לבקש מאלוהים את המתנה הזו. אין עוררין על העובדה שישוע קם מן המוות ומן הקבר. ועובדה זו דורשת אמונה - אמונה לגבי אירוע התקומה עצמו וגם אמונה במשיח.

כמו כן, העובדות בבשורה הן אמת: שבמשיח יש לנו תקומה ממוות רוחני, שיש לנו סליחה גורפת של חטאינו ושיש לנו הבטחה לחיי נצח בשמים. אני מבקש שתתפללו לאלוהים שייתן לכם את השכנוע העמוק הזה, אשר יעורר את רצונכם לבקש ממנו בפשטות את המתנה הזו. אם השכנוע העמוק הזה פועל בכם כעת, אנא בקשו מאלוהים, "תן לי את מתנת החיים במשיח ישוע, את סליחת החטאים ואת חיי הנצח איתך". האם תבקשו זאת?

בזמן האחרון אני נזכר בטיטניק. זוכרים מה שאמרו על האונייה הזו, שהיא לא תטבע לעולם? אבל בלילה קר אחד, אלפיים איש מצאו את מותם במים הקפואים, כי הטיטניק שקעה במצולות הים. ואחד הדברים שמפתיעים אותי הוא הסיפור שבעוד התזמורת מנגנת, החלו אנשי הצוות להאיץ באנשים לרדת אל סירות ההצלה, אבל אלה לעגו לצוות והמשיכו לרקוד, כי הם האמינו שהטיטניק לא מסוגלת לטבוע.

נראה לי שסיפור הטיטניק הוא מטאפורה של העולם. העולם נוהג כמו אוניית טיטניק אחת גדולה. האמת היא שהעולם הזה טובע מהר מאד וכל הפוליטיקאים, כל שומרי הסביבה, כל המחנכים, כל הפסיכולוגים, כל אנשי הדת ועוד, כל אלה אינם יכולים לעצור את שקיעתו. העולם טובע והמוסיקה מנגנת, ומרבית האנשים ממשיכים לרקוד ולועגים לכל נורות האזהרה. אבל העולם הזה טובע מהר וסירת ההצלה היחידה שעומדת לרשותו היא ישוע המשיח. רק הוא יכול להושיע אותנו מטביעה, ממוות בטוח, ולהביא אותנו אל חוף מבטחים, אל מלכותו הנצחית של אלוהים. איזה טיפש ממשיך לרקוד וללעוג למוות הקרב? ישוע מציע את עצמו כסירת ההצלה שלכם. הבה נתפלל ביחד.

אלוהים, אנחנו מפילים את תחינתנו לפניך שתפנה בחסדך אל כל אחד מאיתנו היום, שבחסדך תאהב אותנו ותיתן לנו רחמים וחסד ותקומה וחיים במשיח ישוע, ושתושיע אותנו מהעולם הטובע הזה ששוקע אל תהומות המצולה. הושע נא אלוהים את אלו הלועגים לסירת ההצלה שלך, שאם לא כן הם ימותו מות טיפשים. אנא אלוהים, היה מלא חסד ורחמים אל כולנו. הבא לליבנו את השכנוע העמוק ממך, שאומר שתקומת ישוע מן המתים היא אמת, שסליחת החטאים והבטחת חיי עולם הן אמת לאמיתה. וביחד עם השכנוע העמוק הזה, נרצה לבקש ממך את מתנת חיי העולם במשיח ישוע. אנחנו מתפללים ומבקשים שסירת ההצלה שלך תצא מכאן היום מלאה בחוטאים שנושעו מהמוות הנורא שמחכה להם.

ואלה מאיתנו שכבר מכירים אותך ואוהבים אותך, אנחנו מהללים אותך ומודים לך על החיים שאנו חוגגים איתך בזכות ישוע המשיח בנך. בשמו הגדול אנו מתפללים. אמן.

זמין באינטרנט בכתובת:

https://www.gty.org/library/sermons-library/80-186

אתה רשאי לשחזר את התוכן הזה של Grace to You למטרות לא מסחריות בהתאם למדיניות זכויות היוצרים של: Grace to You.