שיעור 4: ישוע המשיח

קולוסים א' 19-15

ברצוננו להתמקד היום בפרק הראשון של האיגרת אל הקולוסים, בקטע חשוב ביותר בכתבי הקודש שמדבר על האישיות החשובה ביותר בכל היקום. אישיות זו היא אלוהי השמיים המתגלה בתור הבן. זהו לב ליבה של המשיחיות, התמצית של כל מה שאנו מאמינים בו והבסיס לאמונתנו. זהו שדה הקרב שבו אנו נלחמים כנגד כל תורות השקר, הפילוסופיות וכל דבר שמנסה להוציא מהמשיחיות את חיותה ומהותה. זהו הנושא של אלוהות האדון ישוע המשיח, והנושא המרכזי ששאול השליח דן בו בקולוסים א' 19-15. הקטע הזה מהותי להבנת האיגרת אל הקולוסים, אך חשוב עוד יותר להבנת האמונה המשיחית כולה.

מישהו פעם כינה את כתבי הקודש 'ספר ישוע', ויש אמת מסוימת בכינוי הזה. אם מבינים את כתבי הקודש נכונה מבינים שזהו ספר שדן במשיח, באדון ישוע. בספרי התנ"ך מתועדת ההכנה לקראת בואו של ישוע. בספרי הבשורות מתועדת ביאתו של המשיח לעולם והצגתו לפניו. במעשי השליחים מופיעה ההכרזה על הישועה במשיח ישוע. באיגרות לומדים על המשיח שחי עכשיו בנו, או כיצד המשיח שמת, נקבר וקם מהקבר, בא לחיות ולשכון בתלמידיו. ובספר התגלות המשיח יושב על כס מלכותו כמלך המלכים, השה המולך לעולם ועד.

לכן, אפשר לומר שכתבי הקודש הם ספר שמספר את סיפורו של המשיח. ספר שמלמד אותנו כל מה שאנו צריכים לדעת עליו. במעשי השליחים ח' 35 רואים זאת כאשר פיליפוס מבשר לסריס האתיופי בדרכם לעזה, "פָּתַח פִילִיפּוֹס בִּדְבָרוֹ וּבְהַתְחִילוֹ מִן הַכָּתוּב הַזֶּה בִּשֵּׂר לוֹ אֶת יֵשׁוּעַ". כמובן שהוא התחיל מן הכתוב בתנ"ך בספר ישעיה.

אפשר להתחיל מכל נקודה שהיא בכתבי הקודש וללמד על ישוע. בלוקס כ"ד 27 רואים את ישוע, לאחר שקם מן המתים, פוגש את שני התלמידים בדרך לעמאוס ומלמד אותם על עצמו, "הוּא הֵחֵל מִמֹּשֶׁה וּמִכָּל הַנְּבִיאִים וּבֵאֵר לָהֶם אֶת הַדְּבָרִים הַמְכֻוָּנִים אֵלָיו בְּכָל הַכְּתוּבִים". והתנ"ך כידוע מורכב משלושה חלקים – תורה, נביאים, כתובים. ישוע דיבר אליהם על עצמו מתוך כל השלושה.

כתבי הקודש אם כן הם ספר שמדבר על המשיח. ספר שמדבר על התגלות אלוהים ועל בואו של המשיח אל העולם, כלומר על אלוהים שבא כאדם בשר ודם. בכל תחום שהכתובים עוסקים בו, הם מבהירים את הנקודה הזו הבהר היטב. אולם מכל הקטעים בכתבי הקודש, שמדברים על אלוהים שבא כאדם, הקטע הזה הוא ההכרזה הברורה והמשמעותית ביותר - קולוסים א' 19-15. בפסוק 13 ישוע נקרא "בְּנוֹ אֲהוּבוֹ" של אלוהים, ואילו כאן בפס' 15 שאול מסביר, "וְהוּא (הבן) צֶלֶם שֶׁל הָאֱלֹהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה; כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה, גַּם כִּסְאוֹת וְרָשֻׁיּוֹת וְגַם מֶמְשָׁלוֹת וְשִׁלְטוֹנוֹת. הַכֹּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ, וְהוּא קוֹדֵם לַכֹּל וְהַכֹּל קַיָּם בּוֹ. הוּא הָרֹאשׁ שֶׁל הַגּוּף, כְּלוֹמַר, שֶׁל הַקְּהִלָּה. הוּא הָרֵאשִׁית, בְּכוֹר מִבֵּין הַמֵּתִים, לְמַעַן יִהְיֶה רִאשׁוֹן בַּכֹּל, כִּי כֵן הָיָה רָצוֹן לְשַׁכֵּן בּוֹ אֶת כָּל הַמְּלוֹא".

אין ספק שזוהי הכרזה חשובה ביותר להבנת האמונה המשיחית, ולהסרת כל בלבול ומבוכה לגבי זהותו האמיתית של אדוננו ישוע המשיח. לפני שניגש לקטע עצמו, הרשו לי למקם אותו בהקשר הכולל של האיגרת אל הקולוסים. שאול השליח הבין שקיימת תורת שקר מסוימת בקרב המאמינים בקולוסה, והוא שמע זאת מאפפרס שבא לבקר אותו. אפפרס היה כנראה אחד מרועי הקהילה שם ואולי גם זה שהקים את הקהילה המשיחית בקולוסה.

השליח שאול שמע מפי אפפרס חדשות רעות בנוגע לתורות השקר האלה ואחת מהן דנה באלוהות של ישוע המשיח. הכופרים טענו שהמשיח איננו אלוהים, שאין בו די כדי להביא ישועה, ושבנוסף למשיח יש לעבוד רוחות אחרות ואולי גם מלאכים. הם גם טענו שעלינו לקבל התגלות נוספת לזו שיש לנו במשיח ולדעת דברים שהם מעבר לידיעת המשיח ויותר ממה שאנו יכולים לקבל באמצעות המשיח. למעשה, מה שהכופרים טענו היה, שישוע הוא רק אחד משורה ארוכה של יצורים רוחניים שבאו אלינו מאת אלוהים, ושהוא אחד מהיצורים הטובים. הם טענו שהוא איננו אלוהים והוא לא יכול להיות מושיע ושהישועה מתאפשרת רק בעזרת ידיעת דברים שהם מעבר ובנוסף לידיעת המשיח.

אם כך, ההתקפה של תורת השקר הזו, שבהמשך התפתחה למה שאנו מכירים כיום כגנוסטיקה, היא התקפה על אלוהותו של המשיח ועל כך שהוא המושיע הבלעדי ושאין מושיע מלבדו. לכן, בשלושת הפרקים הראשונים של האיגרת אל הקולוסים, שאול מתמקד בנושא של אלוהותו של ישוע. למשל, בקולוסים א' 28-27 הוא כותב, "אָכֵן לָכֶם רָצָה אֱלֹהִים לְהוֹדִיעַ מַהוּ עֹשֶׁר תִּפְאֶרֶת הַסּוֹד הַזֶּה בְּקֶרֶב הַגּוֹיִים, וְהוּא: הַמָּשִׁיחַ בְּקִרְבְּכֶם, הַתִּקְוָה אֶל הַכָּבוֹד. עָלָיו אָנוּ מַכְרִיזִים וּבוֹ בַּזְּמַן מַזְהִירִים כָּל אָדָם וּמְלַמְּדִים כָּל אָדָם בְּכָל חָכְמָה, לְמַעַן נוּכַל לְהַצִּיג כָּל אָדָם כְּשֶׁהוּא מֻשְׁלָם בַּמָּשִׁיחַ". שאול אומר כאן שהאדם אינו זקוק לדבר נוסף מלבד המשיח כדי להגיע לשלמות ולמושלמות. הוא טוען זאת כנגד תיאולוגיית הכפירה שאומרת שמלבד המשיח אנו זקוקים לידע נוסף, לחזיונות, להשתחוות למלאכים, ועוד ועוד, על מנת להיוושע. הוא מדגיש שוב ושוב את הטענה שדי במשיח ישוע עבור האדם כדי להיות מושלם לפני אלוהים.

שאול ממשיך ומפתח את הטיעונים שלו בקולוסים ב' 3-2 ואומר, "לְמַעַן יְנֻחַם לְבָבָם וְיִתְקַשְּׁרוּ יַחְדָּיו בְּאַהֲבָה וְיַגִּיעוּ אֶל כָּל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר בַּהֲבָנָה הַשְּׁלֵמָה, אֶל יְדִיעַת סוֹד הָאֱלֹהִים, הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר צְפוּנִים בּוֹ כָּל אוֹצְרוֹת הַחָכְמָה וְהַדַּעַת". שימו לב - לא חלק, לא רוב, אלא כל אוצרות החכמה והדעת.

שוב הוא מדגיש כאן את העובדה שכל מה שאנו זקוקים לו כדי להיוושע, מצוי במשיח ישוע. אין צורך בידע נוסף לזה שנמצא במשיח, בכדי להיוושע. ראו את פסוק 9, "הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלֹהוּת". מלוא זה הכל. בפס' 17 הגוף הוא המשיח. בפס' 19 הראש הוא המשיח: ..."וְאֵין הוּא נִצְמָד לָרֹאשׁ אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ גָּדֵל כָּל הַגּוּף - הַנִּזּוֹן וּמִתְחַבֵּר עַל-יְדֵי פְּרָקִים וְגִידִים - גְּדִילָה כְּיַד הָאֱלֹהִים" (פס' 19). במילים אחרות, הראש של הכל הוא המשיח. כל הגדילה, כל ההזנה, כל החיבורים וכל האיברים – הכל מתקשר למשיח. אין צורך בשום דבר נוסף.

נתקדם לקולוסים ג' 4-1, "לָכֵן אִם הוּקַמְתֶּם עִם הַמָּשִׁיחַ", כלומר, אם אתם מאמינים אמיתיים במשיח, "שַׁאֲפוּ לַדְּבָרִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה, אֲשֶׁר שָׁם הַמָּשִׁיחַ יוֹשֵב לִימִין אֱלֹהִים. בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה יֶהְגֶּה לְבַבְכֶם, לֹא בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ; כִּי מַתֶּם וְחַיֵּיכֶם צְפוּנִים עִם הַמָּשִׁיחַ בֵּאלֹהִים, כַּאֲשֶׁר יִתְגַּלֶה הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר הוּא חַיֵּינוּ, אָז גַּם אַתֶּם תִּגָּלוּ עִמּוֹ בַּהֲדַר כָּבוֹד". המשיח הוא הכל. המשיח הוא חיינו. המשיח הוא תקוותנו. כל החוכמה נמצאת במשיח. כל הידע צפון בו. כל הגדילה קיימת במשיח. כל המושלמות מצויה במשיח. אלה הם הטיעונים של שאול השליח. בשלושת הפרקים הראשונים של הקולוסים הוא אומר להם בתמצית, 'בבקשה, אל תיתנו לאף אחד ללמד אתכם שבנוסף למשיח אתם זקוקים למלאכים, לידע נוסף ולחזיונות. כל מה שאתם צריכים קיים במשיח, והוא כל מה שאתם זקוקים לו'.

בקולוסים א' 19 שאול אומר זאת כל כך יפה, "כִּי כֵן הָיָה רָצוֹן לְשַׁכֵּן בּוֹ אֶת כָּל הַמְּלוֹא". זה היה רצונו של אלוהים האב. איזה חלק מהמלוא הוא רצה לשכן במשיח? נכון, את כל המלוא. הכל שוכן בו. כך שאול טוען נגד רעיונות הכפירה שהגיעו לקהילה בקולוסה. רעיונות שהתבססו על הפילוסופיה הדואלית, כפי שכבר ציינו בהקדמה. הפילוסופים הדואליים טענו שהחומרי הוא רע והרוחני הוא טוב, ומכיוון שאלוהים הוא רוח אז הוא טוב. אבל כיוון שכל הבריאה היא חומרית, היא רעה, ואלוהים טוב לא יכול לברוא בריאה רעה.

לפי תפיסתם, רוחות או השפעות שונות נבעו מאלוהים כמו אדוות של מים באגם. הם המשיכו לנבוע ממנו ללא הפסקה, התרחבו וגדלו. הראשונים היו טובים, ואז הם הפכו מרוחות לדברים טבעיים ולבסוף נהיו רעים. לאחר שהיו אין ספור אדוות או רוחות כאלה, חלקן היו טובות וחלקן רעות, ואחת מהן היתה רעה מספיק כדי לברוא את העולם. והמשיח היה אחד מההשפעות האלה, השפעה טובה אמנם, אבל רק אחת מיני רבות. הוא שווה בערכו למלאך ולכן הם השתחוו למלאכים ולרוחות האחרים.

הנקודה ששאול מדגיש כאן בפני הקולוסים היא שישוע איננו אחד מהרוחות האלה שבאו מאת אלוהים. הוא לא אחד מרבים שנבע מתוך אופיו ותכונותיו של אלוהים. הוא אלוהים בעצמו בדמות אנוש בשר ודם. עד כה שאול פתח בדברי ברכה, הודה לאלוהים עבורם, התפלל בשבילם שיתמלאו בכל חכמה וידע של רצון אלוהים, שתהיה להם הבנה רוחנית ושילכו כראוי לאלוהים ולקריאתו. וכעת הוא מגיע לנקודה המרכזית, שלשמה הוא כותב להם את האיגרת ומדגיש אותה בכל דרך אפשרית.

בפס' 14-12 של פרק א', שאול מודה לאלוהים על הישועה שהם נהנים ממנה, על הפדות ועל סליחת החטאים. משם הוא ממשיך ישר ומדגיש, שאותו האחד שהביא לנו את הישועה הזו, שפדה אותנו וסלח לנו, ושהעביר אותנו מחושך לאור, האחד הזה הוא בנו אהובו של האב. המלכות שייכת לו והוא צלמו של האלוהים הבלתי נראה. זהו המסר המרכזי והחשוב שלו.

כעת אנו מגיעים לפס' 19-15, וברצוננו להתמקד ביחס שבין ישוע המשיח לבין חמישה דברים - היחס בינו לאלוהים, ליקום, לעולם הבלתי נראה, לקהילה ולכל דבר אחר. קודם כל, בפס' 15, אנו רואים את היחס שבין ישוע לבין אלוהים. יש לנו כאן הגדרה מעולה שאומרת, "הוּא צֶלֶם שֶׁל הָאֱלֹהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה".
הכופרים ניסו להראות שישוע הוא רק אחד מהרוחות או המלאכים, שהוא רק אדווה או השפעה שנבעו מטבעו ואופיו של אלוהים, אחד משרשרת של יצורים רוחניים נחותים מאלוהים שהגיעו למצב של רוע ובראו את העולם. אבל שאול אומר שהמשיח הוא אלוהים, ובפס' 16 הוא טוען שהמשיח ברא את הכל, "כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה". המשיח הוא זה שברא את הכל. הכופרים אף הרחיקו לכת ואמרו שאלוהים אינו יכול לשכון בגוף, כי זה אומר שאלוהים ישכון בגוף חומרי. רוח טובה אינה יכולה לשכון בגוף, כי הגוף הוא חומר, וחומר זה רע. לכן הם לימדו שלישוע לא היה גוף כי הוא רוח טובה, והמראה שלו היה דומה לרוח רפאים שנראית לעין, אך היא איננה חומרית.

זו הסיבה ששאול מכריז ומבהיר היטב שישוע הוא אלוהים! שהוא אלוהים שבא בבשר ושהוא זה שברא את העולם! זו הכרזה ברורה שמבטלת את כל טיעוני הכפירה האלה. הבה נתבונן בה יותר לעומק. בפס' 15 שאול אומר על ישוע, "הוּא צֶלֶם שֶׁל הָאֱלֹהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה". נקודת ההתחלה אם כן היא, שאלוהים הוא בלתי נראה. כך כתוב גם באיגרת הראשונה לטימותיאוס, כך כתוב גם בספרי התנ"ך. אלוהים הוא בלתי נראה לעין ואינו נתפס בעין האנושית כי הוא רוח, ולרוח אין גוף. אלוהים הוא בלתי נראה, אבל כשהוא בא בבשר ונהיה אדם הוא נראה לעין. המשיח היה אלוהים הנראה לעין, כי הוא "צֶלֶם שֶׁל הָאֱלֹהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה".

כבר בתחילת הכתובים, בבראשית א' 27 כתוב שהאדם נברא בצלם אלוהים, "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹותוֹ". אולם השימוש ששאול עושה במילה צלם הוא קצת שונה. בראשונה לקורינתים י"א 7 כתוב שהאיש הוא, "צֶלֶם אֱלֹהִים וּכְבוֹדוֹ". אלוהים ברא את האדם בצלמו ובדמותו, והאיש הוא צלם אלוהים וכבודו, אבל האדם איננו צלם מושלם של האלוהים. אם כן, באיזה אופן האדם הוא צלם אלוהים? באיזה אופן אני, אתם, בני אדם בכלל, ברואים בצלם אלוהים? מה משמעות הדבר? ובכן לדעתי, אנו ברואים בצלם אלוהים במובן של היכולת שלנו לחשוב, להרגיש ולקבל החלטות.

תסכימו איתי שאנחנו לא ברואים בצלם המוסרי של אלוהים, נכון? הוא קדוש ואנחנו לא. אפילו אדם הראשון לא נברא קדוש. אמנם הוא נברא ללא חטא, אבל הוא נכשל מיד במבחן הראשון שלו. אז באופן מוסרי אנחנו לא ברואים בצלם אלוהים. גם במהות שלנו אנחנו לא רוח כמו שאלוהים הוא רוח. אנחנו לא יכולים לשוטט ברחבי היקום כרוחות. אנחנו לא יודעים הכל, לא נוכחים בכל מקום, לא יכולים לעשות הכל, וגם לא בלתי משתנים כמו אלוהים.

אם כן, במהות שלנו, אנחנו לא ברואים בצלם אלוהים וגם לא באופן מוסרי, אבל אנחנו כן ברואים בצלמו במובן המבנה האנושי שלנו – אנחנו יכולים לחשוב, להרגיש ולקבל החלטות. אך חשוב גם להדגיש שהצלם הזה הוכתם, התעוות והתלכלך כשאדם הראשון חטא. באדם הראשון, לפני שחטא, ניתן היה לראות את צלם אלוהים בצורה הרבה יותר ברורה וטהורה. אדם הראשון היה הקרוב ביותר לצלם אלוהים במובן המוסרי וגם במובן המהותי, כי גם הוא לא היה כפוף למוות ויכול היה להמשיך לחיות. מכאן, שהוא נהנה מאיכות נצחית כלשהי ואולי גם מהיכולת לא להשתנות. כל מה שהיה באדם לפני החטא היה בהחלט צלם ברור של אלוהים, אבל הכל אבד כשהוא נפל בחטא. והדרך היחידה לשקם כל זאת בחזרה היתה באמצעות האמונה במשיח ישוע.

עליכם להבין שכאשר אתם נושעים, צלם האלוהים משתקם בכם. שיקום זה נעשה במובן מסוים בצלם המוסרי של אלוהים בכם. מכיוון שאלוהים משנה אתכם לדמותו של המשיח, הוא משנה אתכם להיות כמוהו באופן מוסרי, הלא כן? במשיח אתם מקבלים תכונות אופי של אלוהים מכיוון שאתם מקבלים חיים חדשים, חיי עולם, וזוהי תכונה שקיימת רק באלוהים. כלומר, הישועה משקמת בכם את צלם האלוהים אשר נבראתם בו. באיגרת אל האפסים יש פסוק שיעזור לנו להבין זאת טוב יותר. באפסים ד' 24 כתוב, "לִלְבֹּשׁ אֶת הָאָדָם הֶחָדָשׁ הַנִּבְרָא כִּדְמוּת אֱלֹהִים, בִּצְדָקָה וּקְדֻשָּׁה שֶׁל אֱמֶת". השיקום של האדם בחזרה אל צלם האלוהים מתרחש כאשר הוא לובש את האדם החדש, ואז צלם אלוהים משתקם בו בצדקה ובקדושה של אמת. כשאתם נושעים ולובשים את האדם החדש, צלם אלוהים משתקם בכם.

האם זה קורה בישועה בלבד? ובכן, זה קורה כשאתם מתנהגים כאדם חדש, כי אז זה גלוי ונראה לעין. בקולוסים ג' 10 כתוב כך, "וּלְבַשְׁתֶּם אֶת הָאָדָם הֶחָדָשׁ, הַהוֹלֵךְ וּמִתְחַדֵּשׁ בְּדַעַת לְפִי צֶלֶם בּוֹרְאוֹ". שוב יש כאן את האדם החדש ואת ההתחדשות לפי צלם הבורא. האמת שאנו רואים כאן היא, שצלם אלוהים משתקם באדם כאשר הוא נושע, ושיקום זה מאפשר לאלוהים להיות גלוי ונראה לעין דרך אותו מאמין כשהוא לובש את האדם החדש. כלומר, לא רק שהוא במהותו נהיה אדם חדש, אלא הוא גם לובש את האדם החדש. כאשר אתם לובשים את האדם החדש ומתנהגים על פיו, אז אחרים רואים את צלם אלוהים בכם.

כל בני האדם משקפים את צלם האלוהים בכך שהם יכולים לחשוב, להרגיש ולקבל החלטות. החלטות המבוססות על עובדות והיגיון ולא רק על אינסטינקט. אבל אצל המאמינים בישוע, גם הדמות המוסרית והמהות של צלם אלוהים משתקמות ונראות לעין. ובכל זאת, גם כל אלה ביחד, אחים יקרים, עדיין אינם מושלמים. כי הרי הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות עדיין לא יהיה מושלם.

אם כך, זה רק המשיח! וכאן אנו חוזרים לנאמר בקולוסים א'. רק המשיח הוא הצלם האמיתי, המשקף נכונה, המושלם, חסר הפגמים, המייצֵג המדוייק של האלוהים הבלתי נראה. אחיי, לולא המשיח היה צלם האלוהים הבלתי נראה, לא יכולנו אפילו לשער בערך כיצד נראה אלוהים. נסתכל בעברים א' 3 ושוב נמצא כאן הצהרה על המשיח. המילה 'הוא' שבתחילת הפסוק מתייחסת אל 'הבן' שמופיע בפס' 2. "(הבן) הוּא זֹהַר כְּבוֹדוֹ וְצֶלֶם עַצְמוּתוֹ". אנחנו רואים כאן קודם כל שהבן, שהוא המשיח, הוא זוהר כבודו של אלוהים. הוא זה שבא מאלוהים כדי לגלות את עצמותו של אלוהים, את מהותו.

שנית, אנו רואים שהבן הוא צלם עצמותו, כלומר, הדמות המדויקת, הדמות המושלמת של אלוהים. המהות של שניהם היא אותה מהות. משמעות המילה שמתורגמת ל'צלם' ביוונית הקלסית היא של תבליט מדויקת שנעשית על ידי חותמת, ושמטביעה את אותה הצורה בדיוק שמופיעה בתבנית המקורית. ישוע מראה את התמונה המדויקת והמושלמת של אלוהים. דבר לא חסר, דבר לא שונה, דבר לא פגום. ביוחנן א' 18 כתוב כך, "אֶת הָאֱלֹהִים לֹא רָאָה אִישׁ מֵעוֹלָם; הָאֵל הַיָּחִיד, הַנִּמְצָא בְּחֵיק הָאָב, הוּא אֲשֶׁר הוֹדִיעַ עָלָיו". וכאשר התלמידים ראו את ישוע, יוחנן מתעד זאת בפס' 14, "וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ אֶת כְּבוֹדוֹ, כְּבוֹד בֵּן יָחִיד מִלִּפְנֵי אָבִיו, מָלֵא חֶסֶד וֶאֱמֶת".

היה ברור להם שהוא הדמות של אלוהים הנראית לעין. בפיליפים ב' 7-6 כתוב, "הוּא אֲשֶׁר הָיָה קַיָּם בִּדְמוּת אֱלֹהִים…". המשיח, שהיה דמות אלוהים, עם כל תכונותיו ואופיו, שנהיה אדם, "לֹא חָשַׁב לְשָׁלָל אֶת הֱיוֹתו שָׁוֶה לֵאלֹהִים, אֶלָּא הֵרִיק אֶת עַצְמוֹ, נָטַל דְּמוּת עֶבֶד וְנִהְיָה כִּבְנֵי אָדָם".

בספרי התנ"ך, אלוהים בדרך כלל גילה את עצמו דרך שמיעה ולא במראה. אנשים לא יכלו לראות אותו, אבל במקרים רבים מאד הם שמעו אותו. פעמים רבות מאד אנו פוגשים בתנ"ך את המילים 'ויאמר אלוהים' או ביטוי אחר שמבטא זאת. בני ישראל תמיד חשבו על אלוהים שמתגלה אליהם באופן מילולי באמצעות דברו. לכן, אין זה פלא שיוחנן פותח את הבשורה שלו במילים "בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וְהַדָּבָר הָיָה אֱלֹהִים" (יוחנן א' 1). הוא מתחיל עם הדבר שהיה עם אלוהים והיה אלוהים, כי עד בואו של ישוע המשיח, אלוהים התגלה לעמו באמצעות דברו, הנשמע והכתוב.

כמו כן, אין זה פלא שמחבר האיגרת אל העברים בוחר לפתוח את איגרתו כך: "הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר דִּבֵּר מִקֶּדֶם פְּעָמִים רַבּוֹת וּבִדְרָכִים רַבּוֹת אֶל הָאָבוֹת בְּיַד הַנְּבִיאִים, דִּבֵּר אֵלֵינוּ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלֶּה בְּיַד הַבֵּן" (עברים א' 2-1). אלוהים תמיד התגלה באמצעות דברו, ודברו הוא המשיח. המשיח הוא הביטוי המדויק של מחשבתו של אלוהים. לכן, ישוע אמר לפיליפוס ביוחנן י"ד 9, "הָרוֹאֶה אוֹתִי רָאָה אֶת הָאָב". במתי י"ז ישוע נתן לתלמידיו הצצה אל עובדת היותו אלוהים, ואירוע זה היה אמור לשים קץ לכל ויכוח או טענה שהוא אינו כזה. בפס' 2 נאמר עליו שהוא "הִשְׁתַּנָּה לְעֵינֵיהֶם; פָּנָיו זָהֲרוּ כַּשֶּׁמֶשׁ וּבְגָדָיו הִלְבִּינוּ כָּאוֹר... וְהִנֵּה קוֹל אוֹמֵר מִתּוֹךְ הֶעָנָן: "זֶה בְּנִי אֲהוּבִי אֲשֶׁר חָפַצְתִי בּוֹ; אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן'". הוא התגלה לעיניהם כאלוהים. זה כאילו שהוא השיל מעליו את גופו ובשרו והראה להם את אלוהותו במלוא הדרה.

הבן, אם כך, הוא היחיד שמייצג את אלוהים באופן מושלם. בני האדם אינם עושים זאת, כי צלם האלוהים בהם הושחת והתעוות. גם כאשר צלם אלוהים משוקם באלה שקיבלו את המשיח, זה עדיין לא מושלם. רק במשיח אלוהים מתגלה באופן מושלם. בשנייה לקורינתים ד' 6 זה נאמר בצורה מאד יפה, "הָאֱלֹהִים הָאוֹמֵר 'יוֹפַע אוֹר מֵחֹשֶׁךְ' הוּא הִגִּיהַּ אוֹר בְּלִבֵּנוּ לְהָאִיר דַּעַת עַל אוֹדוֹת כְּבוֹד אֱלֹהִים". אבל השאלה היא איך הוא עשה את זה? איך אלוהים הגיה אור בליבנו, להאיר דעת על אודות כבוד אלוהים? אז הנה המשך הפסוק, "אֲשֶׁר בְּפָנָיו שֶׁל הַמָּשִׁיחַ". כבוד האלוהים מתגלה בפניו של ישוע המשיח, שם אלוהים מגלה את עצמו.

נחזור כעת לקולוסים א' ולמילה צלם, שמובנה הוא העתק מדויק, רפליקה. המשיח הוא העתק מדויק ובלתי מוכתם של אלוהים. הוא לא רק שרטוט כללי או סמלי, אלא העתק שלם, מלא ומושלם. בקולוסים ב' 9 כתוב, "הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלֹהוּת". בקולוסים א' 19 כתוב, "כִּי כֵן הָיָה רָצוֹן לְשַׁכֵּן בּוֹ אֶת כָּל הַמְּלוֹא". ישוע, אם כך, הוא ההתגלות השלמה, המלאה, המושלמת והיחידה של אלוהים. וכל מי שחושב על המשיח ישוע כפחות מזה כופר באלוהים.

בבראשית ל"ב מסופר על יעקב שנאבק עם המלאך. פס' 31 אומר, "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים". את מי ראה יעקב פנים אל פנים? ומדוע הוא קרא למקום בשם פניאל, כלומר, פניו של אלוהים? אני מאמין שהוא ראה את הבן, את ההתגלות של אלוהים בפניו של המשיח, עוד לפני שבא לעולם בבשר.

אנחנו צלם פגום ובלתי הולם של אלוהים, ורק המשיח הוא צלם הולם של האב. והנה משהו שאותי מאוד מרגש. כתוב בראשונה של יוחנן ג' 2, שיבוא יום שבו נהיה כמו המשיח. "יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁכַּאֲשֶׁר יִגָּלֶה נִהְיֶה כָּמוֹהוּ, כִּי נִרְאֶה אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא". זו מציאות מדהימה ומופלאה ממש, לחשוב שאלוהים נהיה בן אדם ובא לעולם בדמות אדם. זה פשוט מדהים, אבל זה לא הכל. אפסים ד' 13 אומר שהמטרה שלנו כמשיחיים, כאן ועכשיו, היא להגיע "כֻּלָּנוּ אֶל אַחְדוּת הָאֱמוּנָה וְאַחְדוּת יְדִיעַת בֶּן הָאֱלֹהִים, אֶל הָאָדָם הַשָּׁלֵם, אֶל שִׁעוּר קוֹמָתוֹ הַמָּלֵא שֶׁל הַמָּשִׁיחַ". של מי? של המשיח. אנחנו נהיה כמוהו. עכשיו אנחנו צלם פגום, לוקה בחסר. אבל נהיה כמוהו, מושלמים. ומטרתנו היא לשאוף להיות כמוהו, אפילו עכשיו.

אם כך, המשיח הוא ההתגלות של אלוהים עלי אדמות. אם ברצונכם לדעת מיהו אלוהים, הביטו במשיח והוא יספר לכם בדיוק מיהו אלוהים. אם אלוהים היה אדם, היינו בהחלט מצפים ממנו שיהיה ללא חטא. ואכן כך בדיוק היה ישוע! אם אלוהים היה אדם, היינו מצפים שיאמר את המילים הנעלות ביותר שנאמרו אי פעם. ישוע אכן עשה זאת. אם אלוהים היה אדם, היינו מצפים שישפיע באופן העמוק ביותר, כפי שאף אחד לא עשה, על אישיות האדם, וישוע אכן עשה זאת. אם אלוהים היה אדם, היינו מצפים שיעשה אותות וניסים ללא כל קושי, וישוע אכן עשה זאת. אם אלוהים היה אדם היינו מצפים שיאהב, וישוע אכן אהב, כי ישוע היה אלוהים בבשר. את אלוהים אי אפשר לדעת ולהכיר, אלא באמצעות ישוע המשיח. שאול השליח אומר זאת כך, "וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לוֹמַר 'יֵשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן' אֶלָּא בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ" (ראשונה לקורינתים י"ב 3). כלומר, זה עניין של התגלות אלוהית.

התעמקנו עד כה במילים "צֶלֶם הָאֱלֹהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה" שמופיעות בתחילתו של פסוק 15, בקולוסים פרק א'. כעת נמשיך אל החלק השני בפסוק שאומר, "בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה". הביטוי הזה עורר בעיות רבות אצל המפרשים, כי רבים אינם מבינים מה שאול אומר כאן. המילה בכור מתייחסת למעמד המיוחד של הבן הבכור ולא בהכרח לעובדה שהוא נולד ראשון. שאול אינו אומר כאן שישוע נברא לפני כל הבריאה, אלא שיש לו מעמד של הבכור.

להסבר הזה יש שתי סיבות טובות. האחת, הוא מעולם לא נברא. ביוחנן ח' 58 ישוע אומר, "בְּטֶרֶם הֱיוֹת אַבְרָהָם, אֲנִי הוּא". "אני הוא" זה לשון הווה, לא עבר. בספר ההתגלות ד' 8 הוא נקרא, "אֲשֶׁר הָיָה וְהֹוֶה וְיָבוֹא". המשיח לא נברא מעולם. הוא הווה. אם כן, מה משמעות המילה 'בכור' ביוונית – פרטוטוקוס (prototokos)? המילה 'בכור' ביוונית מדברת על מעמד. מדובר כאן במעמד, בסמכות, בראשות, ולא בראשוניות מבחינה כרונולוגית. הבכור הוא בעל עמדה סמכותית ויש לו את זכויות היורש. בעולם היהודי כולם ידעו זאת וגם בהקשר של הגויים בקולוסה דוברי היוונית. כולם הבינו זאת. לא היה להם ספק לגבי משמעות הדברים ששאול אומר, שהמשיח הוא המכובד מעל לכל, בעל הזכויות הנעלות, במעמד מיוחד, היורש של האב.

זוכרים את יעקב ועשיו? עשיו נולד ראשון, אך יעקב היה הבכור. הוא קיבל את הברכה. בתהילים פ"ט 28 כתוב, "אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ. עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ". אלוהים נותן כאן את ההגדרה של בכור – עליון למלכי ארץ. מיהו הבכור אם כן? זהו העליון מעל לכל. המורם והנישא מעל כולם. נחזור לרגע לעברים א' 2 שם כתוב, "הָאֱלֹהִים... דִּבֵּר אֵלֵינוּ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלֶּה בְּיַד הַבֵּן, אֲשֶׁר שָׂם לְיוֹרֵשׁ כֹּל". מי שם אותו ליורש כל? אלוהים שם אותו ליורש כל. היורש קיבל את מעמדו מידי האב. בדרך כלל הבכור היה הבן שנולד ראשון, אבל אם מסיבה כלשהי הוא לא היה ראוי למעמד זה, האב היה רשאי להעביר את התואר ואת המעמד לבן אחר. אך בכל מקרה הבכור קיבל את מעמדו מאת אביו.

זוכרים כיצד בתורה האב היה מברך את הבן הבכור? לא תמיד הבן הבכור היה זה שנולד ראשון, אלא זה שהאב בחר להיות היורש של כל רכושו. הירושה עוברת לבכור. הירושה עוברת למשיח.

בהתגלות ה', אלוהים היושב על כס כבוד מלכותו בשמים, מחזיק בידו ספר. הספר הוא שטר הקניין של הארץ אשר חתום בשבעה חותמות, כנהוג לפי החוק הרומאי. בפס' 2 כתוב, "וְרָאִיתִי מַלְאַךְ רַב כֹּחַ קוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל: "מִי רָאוּי לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר וּלְהַתִּיר אֶת חוֹתָמָיו?" הראוי לפתוח את הספר הוא הבעלים של שטר הקניין של הארץ. מי זה? מי היורש שיקבל את העולם בירושה? למי הזכות לשלוט בעולם, לקבל בחזרה את השליטה עליו, לרשת אותו? פס' 3, "וְלֹא יָכוֹל אִישׁ לֹא בַּשָּׁמַיִם וְלֹא בָּאָרֶץ וְלֹא מִתַּחַת לָאָרֶץ לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר, אַף לֹא לְהַבִּיט בּוֹ". כך מספר לנו יוחנן וממשיך, "וַאֲנִי בָּכִיתִי הַרְבֵּה, כִּי אִישׁ לֹא נִמְצָא רָאוּי לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר" (4).

אבל איפה הבכור? איפה הפרטוטוקוס? איפה הראש וראשון? איפה היורש? פס' 7-5, "אָמַר אֵלַי אַחַד הַזְּקֵנִים: "אַל תִּבְכֶּה. הִנֵּה נִצַּח הָאַרְיֵה מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, שֹׁרֶשׁ דָּוִד, לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר וְאֶת שִׁבְעַת חוֹתָמָיו. וְרָאִיתִי בֵּין הַכִּסֵּא וְאַרְבַּע הַחַיּוֹת וּבֵין הַזְּקֵנִים עוֹמֵד שֶׂה כְּמוֹ שָׁחוּט; שֶׁבַע קַרְנַיִם לוֹ, וְשֶׁבַע עֵינַיִם אֲשֶׁר הֵן שֶׁבַע רוּחוֹת הָאֱלֹהִים הַשְּׁלוּחוֹת אֶל כָּל הָאָרֶץ. הוּא בָּא וְלָקַח אֶת הַסֵּפֶר מִימִין הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא".

אנו רואים כאן את המשיח, מקבל את שטר הקניין של הארץ, בתור הבן הבכור, המקבל את המלכות כמלך המלכים ואדון האדונים. מפרק ו' בהתגלות ועד פרק י"ט, מתואר התהליך בו הוא מקבל את המלכות על הארץ, עד שלבסוף בהתגלות פרק כ' הוא מולך על כסאו. וכאן, בפרק ה' בפס' 13 כבר ישנה הכרזה שמיימית על מלכותו אשר תבוא על הארץ ואשר היא מעל הכל, "וְכָל בְּרִיָּה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וּבָאֶרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ וְעַל הַיָּם וְכָל אֲשֶׁר בָּם, שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: 'לַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא וְלַשֶּׂה הַבְּרָכָה וְהַיְקָר וְהַכָּבוֹד וְהָעֹז לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים'. כל הייקום מכריז על כך שהוא ראוי.

עובדה עצובה היא, שהדבר החשוב ביותר לשטן, הוא לוודא שלא יבינו זאת. שלא יאמינו שישוע הוא אלוהים, שלא יאמינו שישוע אינו יצור נברא, שלא יאמינו שהוא הישות העליונה מעל לכל ולפני הכל. כך אנו קוראים בשנייה לקורינתים ד' 4, "אֵל הָעוֹלָם הַזֶּה עִוֵּר אֶת שִׂכְלָם שֶׁל הַבִּלְתִּי מַאֲמִינִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזְרַח עֲלֵיהֶם אוֹר הַבְּשׂוֹרָה שֶׁל כְּבוֹד הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר הוּא צֶלֶם הָאֱלֹהִים". מי הוא אל העולם הזה? – השטן.

השטן איננו רוצה שבני האדם ידעו שישוע הוא צלם האלוהים. השטן איננו רוצה שאנשים ידעו שרק למשיח יש את הזכות והתוקף למשול על הארץ. השטן איננו רוצה שהם ידעו, ולכן הוא מעוור את שכלם באמצעות חוסר אמונה. הפסוק הזה מאד יעיל בוויכוח עם מי שטוען שהמשיח איננו אלוהים. אפשר להראות לאנשים כאלה מדוע הם מאמינים כך.

ביוחנן י' 33 אנו רואים את תשובת מנהיגי היהודים לטענות האלה. הם אמרו לישוע, "לֹא עַל מַעֲשֶׂה טוֹב נִרְגֹּם אוֹתְךָ, אֶלָּא עַל חִלּוּל שֵׁם שָׁמַיִם וְעַל שֶׁבִּהְיוֹתְךָ אָדָם אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת עַצְמְךָ אֱלֹהִים". הם הבינו טוב מאד את המסר של ישוע והם ידעו בדיוק למה הוא טוען. הוא טען שיש לו סמכות עליונה מעל למלאכים, מעל לבני אדם, ולמעשה הוא טען שיש לו סמכות עליונה על הכל, כשאמר במתי כ"ח 18, "נִתְּנָה לִי כָּל סַמְכוּת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ". הוא טען לסמכות עליונה מעל לתורה, מעל לשבת, מעל למסורות הזקנים, מעל לכל. הוא טען לסמכות לסלוח על חטאים, לסמכות להקים את עצמו מן המתים, והוא גם הוכיח זאת עד הסוף. ישוע הוא אלוהים ולא איזה אל משני בעל השפעה מוגבלת. וכך אנו רואים בקולוסים א' 15 את היחס שבין ישוע לבין האב, ובפס' 16 אנו רואים את היחס בינו לבין העולם והבריאה. "כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה, גַּם כִּסְאוֹת וְרָשֻׁיּוֹת וְגַם מֶמְשָׁלוֹת וְשִׁלְטוֹנוֹת. הַכֹּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ".

קודם ראינו שהוא ראש וראשון על הכל, וכאן יש את ההסבר לכך. כי הוא ברא את הכל. הכל נברא באמצעותו ולמענו. יוחנן א' 3 אומר, "הַכֹּל נִהְיָה עַל יָדָיו, וּמִבַּלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה". וזה מה שכתוב כאן בפס' 16, כי בו נברא הכל. מי ברא את הכל? המשיח, ולא אל שולי כלשהו או רוח רפאים או כוח משפיע כלשהו או יצור רשע. המשיח הוא האל הבורא. הוא ברא בעצמו, עבור עצמו ועבור כבודו. נקרא זאת שוב באל העברים א' 2, באמצעותו או "בְּיָדוֹ גַּם עָשָׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ". העולמות נבראו באמצעות המשיח. כשעוצרים לחשוב על כך, זו באמת מחשבה מדהימה ובלתי נתפסת כמעט. קשה להאמין שאלוהי היקום כולו נהיה לתינוק קטן, לחסר ישע הנתון לחסדיהם של בני אדם. זה פשוט בלתי נתפס! מדהים לחשוב שאלוהים נהיה לאדם ולבש בשר. שאלוהים, הבורא כל, לבש דמות של יצור נברא.

אני לא מדען ואף לא מתקרב להיות כזה. כל ניסיונותיי כתלמיד למדעים הסתיימו בנזקים שגרמתי במעבדה. ולמרות שאיני מדען, אני יודע דבר אחד ברור מכל מה שקראתי וזה, שהעולם שאנו חיים בו מורכב למדי ושמי שחיבר את כל העולם הזה ביחד חייב להיות יוצא דופן, בלשון המעטה. כשחושבים על גודלה של השמש, אפשר לתאר זאת כך: דמיינו שיש חור בשמש ודרכו אתם מכניסים לתוך השמש כוכבי לכת רבים בגודלו של כדור הארץ שלנו. כמה לדעתכם ייכנסו? 1,200,000 כדורי ארץ! ועוד יהיה מקום ל 4,300,000 ירחים נוספים. זה ענק ובלתי נתפס. הכוכב הקרוב ביותר אל השמש שלנו נמצא במרחק של 320 מיליארד מיילים. כוכב הצפון, אותו רואים כל לילה, נמצא במרחק של 640 מיליארד מיילים מאיתנו.

ישוע המשיח ברא את כל אלה, ועדיין יש אנשים שאומרים, "אני לא מאמין שישוע הפך מים ליין" או "אני לא מאמין שהוא ריפא את הפיסח מלידה". אבל אני יודע שהוא כן יכול, ואני מאמין שהוא כן עשה זאת, כי אני בריאה חדשה במשיח ואני מכיר אותו שהוא כל יכול. זאת הסיבה שאני דוחה את תורת האבולוציה. קיימות רק שתי סיבות לכך שמישהו יקבל את האבולוציה ויאמין בה. הסיבה הראשונה היא בורות. אנשים פשוט לא יודעים את האמת. הסיבה השנייה היא פשוט חוסר אמונה מרצון. זה מזכיר לי משפט שקראתי במאמר של מדען אחד שאמר, "אני דוחה את הרעיון שקיים אלוהים נשגב מעלינו. עכשיו, איזה עוד אפשרויות יש לי?" אז זהו, שאין. הדבר היחיד שאפשר באמת להאמין בו הוא שאלוהים ברא את הכל.

נחזור לשאול וליסודות העמוקים שהוא מניח לגבי מהותו וישותו של המשיח ישוע. והנה מחשבה נוספת שגם היא מדהימה בעיני, בקולוסים א' 17, "וְהוּא קוֹדֵם לַכֹּל וְהַכֹּל קַיָּם בּוֹ". הוא קודם לכל. ואני מאד אוהב את ההצהרה של ישוע ביוחנן ח' 58 שאומר, "בְּטֶרֶם הֱיוֹת אַבְרָהָם, אֲנִי הוּא". הלוואי והייתי שם, בקהל, כשישוע אמר זאת. הלוואי ויכולתי לראות את תגובת האנשים להכרזה המדהימה הזאת. הוא קודם לכל. לפני שהיה כל מה שהיה, הוא היה. חובה שיהיה לך בורא, לפני שאתה הולך לברוא את כל מה שנברא. והוא מכריז זאת שוב בהתגלות א' 8 ו- 17, "אֲנִי הָאָלֶף אַף אֲנִי הַתָּו... הַהֹוֶה וְהָיָה וְיָבוֹא... אֲנִי הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן וְהַחַי". ובהתגלות ב' 8 הוא מוסיף, "אֶת אֵלֶּה הַדְּבָרִים אוֹמֵר הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן, אֲשֶׁר מֵת וְקָם לִתְחִיָּה".

הוא הראשון, הוא הראש, הוא המקור, הוא היה בטרם כל דבר נברא. התגלות כ"ב 13, "אֲנִי הָאָלֶף אַף אֲנִי הַתָּו, הָרִאשׁוֹן אַף הָאַחֲרוֹן, הָרֵאשִׁית וְהַתַּכְלִית". ובפס' 16 הוא מסביר, "אָנֹכִי שֹׁרֶשׁ דָּוִד וְצֶאֱצָאוֹ". אני כל כך אוהב את ההכרזה הזאת. חישבו על כך לרגע. איך אפשר להיות השורש והצאצא של אותו אדם? איך אפשר להיות האב של דוד והבן שלו גם יחד? ישוע יכול כי הוא קודם לכל, ובו קיים הכל, כפי שראינו בקולוסים א' 17. ובעברים א' 3 כתוב שהוא, "נוֹשֵׂא את הכֹּל בִּדְבָרוֹ רַב הַגְּבוּרָה". שימו לב שהפועל "נושא" הוא בזמן הווה מתמשך. כל הזמן הוא נושא את הכל בדברו רב הגבורה.

קראתי מאמר מעניין מאד בנושא זה, אותו כתב אדם בשם צ'סטנאט. והוא מעלה שאלה מאוד מעניינת והיא, 'האם חשבתם אי פעם איך כדור הארץ ומערכת השמש מורכבים ומוחזקים ביחד?' זה ממש מדהים. אם כדור הארץ יאט את מהירות הסיבוב שלו סביב צירו, אנחנו נִשָרף מחום ביום ונקפא מקור בלילה. לכן, מהירות הסיבוב שלו חייבת להיות יציבה וקבועה, ובדיוק במהירות הקיימת. אם חום השמש ישתנה במעלות ספורות, יקרה אותו הדבר. הטיית כדור הארץ על צירו מאפשרת את קיומן של ארבע עונות. אם זה לא היה כך, האדים שעולים מן האוקיינוסים היו זורמים צפונה ודרומה לקטבים ומשאירים את היבשות במרכז לקפוא ולהפוך לקרח. אם הירח לא היה ניצב בדיוק במרחק שהוא נמצא מכדור הארץ, גאות מי האוקיינוסים הייתה מטביעה אותנו. אז אני שואל אתכם, מי מחזיק ומקיים את כל הדברים האלה ביחד, בדיוק במקום, בזווית, בטמפרטורה ובמהירות הנכונים? כתבי הקודש אומרים לנו במפורש שזה המשיח ישוע, "וּבְיָדוֹ גַּם עָשָׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ... וְנוֹשֵׂא כֹּל בִּדְבָרוֹ רַב־הַגְּבוּרָה", אל העברים א' 3-2.

צ'סטנאט היה גם רופא וגם פיזיקאי בתחום הגרעין. הוא כתב דברים יוצאים מן הכלל במאמר הזה וברצוני לחלוק אותם איתכם. הוא כותב כך, "מדע הגרעין מלמד אותנו שהחומר ממנו בנוי היקום מורכב משלושה רכיבי יסוד שנקראים פרוטונים, אלקטרונים ונויטרונים" (תרגום חופשי. המתרגמת). פעם למדנו על כך בבית ספר. בגרעין מצויים הפרוטונים והנויטרונים וסביב הגרעין סובבים האלקטרונים. אי אפשר לראות אותם בעין רגילה, אבל אלה הם אבני היסוד של מה שמוכר לנו כחומר.

צ'סטנאט ממשיך ומסביר, "כיוון שמרכיבים אלה הם החלקיקים הקטנים ביותר ביקום, עליהם להכיל את העובדות הסודיות של מבנה והתנהגות. אם אלוהים הוא אלוהים, אז חלקיקים אלה יצביעו עליו. הפרוטונים והניוטרונים נמצאים בגרעין האטום בעוד האלקטרונים נעים בסיבובים מהירים ובמרחק עצום, באופן יחסי לגודלם, מן הגרעין. לצורך העניין נתעלם לרגע מן האלקטרונים ונתמקד בניוטרונים ובפרוטונים שמרכיבים את גרעין האטום".

בהמשך הוא מפרט יותר, וחלק מזה כולנו כבר יודעים, "הפרוטונים הם בעלי מטען חשמלי חיובי ולניוטרונים אין מטען חשמלי. המדענים נמנעים מדיון בשאלה מדוע זה כך, כי הם פשוט לא יודעים. אולם החלק המעניין כאן הוא, שבמשך שנים תמכו המדענים בחוק הפיזיקלי שאומר שבין הפרוטונים שבגרעין מתקיימת דחיה חשמלית, כיוון שיש להם מטען חשמלי זהה". אז השאלה היא, אם הפרוטונים שבגרעין, בעלי המטען החשמלי הזהה, דוחים זה את זה כל הזמן, מדוע הם לא מפרקים את הגרעין? מה מחזיק את הגרעין ומונע ממנו מלהתפרק? לפי החוק הפיזיקלי, אם הפרוטונים דוחים זה את זה, הם אינם יכולים להישאר זה בצד זה בתוך גרעין האטום. וצ'סטנאט ממשיך, "מדעני גרעין בשנות ה-30 של המאה שעברה טענו שחוק זה פועל בתוך כל גרעין של כל אטום, ושואף לפרק ולהרוס אותו מבפנים".

חוק זה נקרא חוק קולון, והמדענים טענו שהוא פועל ושואף לפרק את הגרעין מבפנים. בעידן המודרני, הצליחו לשלול את הכוח אשר מחזיק את הגרעין ביחד, ולפוצץ אותו. אבל זה לא קל. המדענים אומרים שקיים כוח נוסף שמתנגד לכוח ששואף לפרק את הגרעין, וזה הכוח שמחזיק אותו ביחד. הם קוראים לזה כוח גרעיני, אבל אין להם מושג מה זה. אבל אנחנו יודעים מה זה. אם כך, לפנינו אטום שמתקיימים בו שני חוקים פיזיקליים שסותרים זה את זה. והאדם, עם כל הידע הטכנולוגי והמדעי שיש לו בימינו, בסופו של דבר, מגיע להבנה הבסיסית ביותר שאומרת, שלפניו בעיה חסרת כל פתרון. חוקי המדע אומרים שמצד אחד יש כוח ששואף לפרק את הגרעין ומצד שני יש כוח שמחזיק אותו ביחד. משהו מתנגד לפירוק הזה. קיים חוק קולון שמנסה לפרק את האטום וכוח אחר שעוקף אותו ומחזיק את האטום ביחד.

פיזיקאי בשם קארל דארו, שעבד במעבדות בֶּל בעיר ניו יורק, כתב ב - 1948, "לגרעין אין שום זכות להישאר בחיים. למעשה, הוא לא היה צריך להיברא כלל, ואם הוא אכן נברא, הוא היה אמור להתפוצץ באופן מיידי. ובכל זאת, הוא עדיין קיים". גרעיני האטום אכן עדיין קיימים, ויותר מזה, הם מהווים את הבסיס של כל מה שאנו מכירים. אבל דארו ממשיך ואומר, "קיים איזשהו מעצור נוקשה, שבאופן עקבי מחזיק את הגרעין ביחד ומונע את התפרקותו". אז הרשו לי להציג בפניכם את המעצור הנוקשה הזה. ג'ורג' גאמואו, פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, כתב בשנות ה - 50 ותיאר את הבעיה כך: "כל אובייקט הוא בפוטנציאל פצצה גרעינית שלא מתפוצצת". מדהים לא? אז מי מונע מכל האובייקטים בעולם להתפוצץ לרסיסים? אנחנו יודעים מי, אבל המדענים קוראים לזה כוח גרעיני. הם גם נתנו לזה שם - Colossus. ואנחנו יודעים שזה לא קולוסוס זה קולוסים - קולוסים א' 17.

שוחחתי על כך עם אבא שלי ביום ראשון שעבר ודיברנו על הקטע בשנייה לכיפא ג' 12-10, "יוֹם יהוה כְּגַנָּב יָבוֹא. אָז הַשָּׁמַיִם בְּשָׁאוֹן יַחְלְפוּ וְהַיְסוֹדוֹת יִבְעֲרוּ וְיִתְפָּרְקוּ, וְאִתָּם הָאָרֶץ וְהַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָלֶיהָ. וְכֵיוָן שֶׁכָּל אֵלֶּה יִתְפָּרְקוֹּ... הַשָּׁמַיִם יִתְפָּרְקוּ בָּאֵשׁ וְהַיְסוֹדוֹת יִבְעֲרוּ וְיִמַּסּוּ". כמה טוב לדעת שאלוהים מחזיק את הכל ביחד, כי ברגע שהוא ירפה מאחיזתו, בום, הכל יתפרק. ושימו לב למילה 'יתפרקו', מילה המתארת את סופו של הכוח הגרעיני.

בבוא היום, כשיגיע הזמן הנכון של אלוהים, הוא לא יחזיק את האטומים ביחד יותר, וכל היקום יתפרק ויתפוצץ כמו פצצה גרעינית ענקית. השמיים יחלפו ברעש אדיר שקשה מאד לדמיין אותו. היסודות יבערו ויתפרקו באש, יבערו ויימסו – כתוצאה מהמטען החשמלי האדיר שיעבור ויבער בכל העולם. כל היקום יימס ויתפרק. המילה ביוונית שמתארת את ההתפרקות הזו, מדברת על שחרור של משהו שהיה אחוז ומוחזק ביחד. כשיגיע סופו של הכוח הגרעיני, הכל יתפרק ויימס. כל המרכיבים, בכל גרעין של כל אטום בבריאה, ישוחררו מהכוח שמחזיק אותם ביחד, ואז חוק קולון יהרוס את הייקום כולו. לכן, כשהכתוב אומר לנו שהכל קיים בו, ושהוא נושא את הכל בדברו רב הגבורה, אז הוא למעשה אומר לנו מי הוא זה שמחזיק את כל היקום הזה ביחד.

נחזור לקולוסים א' 16, וברצוני להראות לכם את הזיקה שבין המשיח לבין מה שנברא והוא בלתי נראה. כתוב שם, "כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה". ויש פירוט של הדברים הבלתי נראים האלה, "גַּם כִּסְאוֹת וְרָשֻׁיּוֹת וְגַם מֶמְשָׁלוֹת וְשִׁלְטוֹנוֹת. הַכֹּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ". התיאור הוא של מעמדות וסמכויות בעולם המלאכים. איננו יודעים את ההבדלים ביניהם ולא את האופן בו הם מאורגנים, אבל אנו כן יודעים שיש להם שמות שונים – כסאות, רשויות, ממשלות, שלטונות, שררות, מושלים וכוחות רוחניים, כפי שכתוב באפסים ו' 12. את כל הסמכויות הבלתי נראות האלה ברא ישוע, כי הוא הבורא, לא אחד המלאכים שנבראו. זה מה ששאול אומר בקולוסים א' 16.

הקטע בעברים א' 8-7 שופך על כך אור נוסף, "וְעַל הַמַּלְאָכִים הוּא אוֹמֵר, 'עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט.' אַךְ עַל הַבֵּן הוּא אוֹמֵר, 'כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד, שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ'". כאן אנו רואים שהכוחות והסמכויות והרשויות האלה הם מלאכים אשר כולם נבראו. בקטע הזה מופיעים שבעה ציטוטים מהתנ"ך כדי להוכיח שהמשיח נמצא מעל למלאכים ונעלה מהם. המלאכים נבראו אבל המשיח הוא הבן, הוא נעלה מהם. למעשה, בפיליפים ב' 10 הוא מדגיש שכל ברך תכרע בשם ישוע, "בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ". כוחות רוחניים אלה, באם הם מלאכים או כל כוח אחר, כולם נבראו בהתחלה וכולם ישתחוו בסוף לרגלי ישוע המשיח.

באפסים א' 21 הוא אומר, "מֵעַל לְכָל מֶמְשָׁלָה וְשִׁלְטוֹן, גְּבוּרָה וּמִשְׂרָה, וְכָל שֵׁם נִקְרָא - לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם בָּעוֹלָם הַבָּא. וְאֶת הַכֹּל שָׁת תַּחַת רַגְלָיו". הכל כבר הונח תחת רגליו של ישוע, מה שמסמל את מלכותו על כולם. המלך יושב על כיסא מורם וכולם ניצבו לרגליו. כל ממשלה ושלטון, גבורה ומשרה, כל מלאך שמושל בתחום כלשהו, כולם נתונים תחת רגליו. והוא איננו אחד מהם. בראשונה לכיפא ג' 22 כתוב, "... יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר עָלָה הַשָּׁמַיְמָה, וְהוּא לְימִין אֱלֹהִים, וּלְפָנָיו הֻכְנְעוּ מַלְאָכִים וְרָשֻׁיּוֹת וּגְבוּרוֹת". שוב אנו רואים שהוא לא מלאך, הוא לא אחד מהם, אלא נמצא מעליהם. אם כן, ראינו עד כה את הזיקה של ישוע לאלוהים, את זיקתו לבריאה ואת זיקתו לעולם הבלתי נראה.

כעת אנו מגיעים לפס' 18 בקולוסים א' וכאן אנו רואים את זיקתו של ישוע לקהילה. "הוּא הָרֹאשׁ שֶׁל הַגּוּף, כְּלוֹמַר, שֶׁל הַקְּהִלָּה. הוּא הָרֵאשִׁית, בְּכוֹר מִבֵּין הַמֵּתִים, לְמַעַן יִהְיֶה רִאשׁוֹן בַּכֹּל". שוב אנו פוגשים כאן במילה בכור, פרטוטוקוס - prototokos. שימו לב לארבע האמיתות המתארות את המשיח ישוע ומוצגות בפסוק הזה. הראשונה, הוא ראש הגוף, הקהילה. הקהילה נקראת גוף המשיח. ישנם דימויים שונים לקהילה, למשל, אנו נקראים משפחה, מלכות, כרם ענבים, עדר כבשים, בניין, כלה ועוד. לדעתי הדימוי של גוף הוא המשמעותי ביותר כי הגוף הוא דבר אורגני. המשיח הוא הראש ואנו איבריו - הגפיים, האיברים הפנימיים, כל אותם חלקים שפועלים לפי הוראתו של הראש, של המרכז, של המוח. תיאור מפורט לכך אנו מוצאים בראשונה לקורינתים י"ב, אך לא ניכנס לזה כעת.

הנקודה החשובה שעלינו להבין כאן היא, שהקהילה היא אורגניזם שהאיברים בו מחוברים זה לזה על ידי המשיח בצורה שאיננה ניתנת להפרדה. הוא חי את חייו בנו, ביננו, בתוכנו ודרכנו, ואנו מחוברים אליו וזה אל זה באופן שלא ניתן להפרדה. כולנו משרתים כגוף, כי עלינו לשרת בתיאום זה עם זה. לכולנו יש אחריות כלפי אחרים ואיננו יכולים לפעול לבד. הקטע בראשונה לקורינתים י"ב מתאר זאת בצורה מפורטת ויפה. הדבר הראשון שמאפיין את הגוף הוא האחדות, כי כולנו מהווים גוף אחד וכולנו הולכים לכיוון אחד. אנחנו לא גוף משותק ולא גוף מפורק, אלא גוף אחד שאיבריו מצייתים למוח האחד שנמצא בראשו.

שנית, בתוך הגוף האחד הזה שיש בו אחדות, ישנם איברים שונים המעידים על שונוּת. אמנם כל האיברים מצייתים באופן אחיד להוראות הבאות מהראש, אולם בו זמנית כל איבר שונה בתפקידו, במתנותיו ובפעולותיו. שלישית, בגוף הזה קיימת ערבות הדדית בין האיברים. כל איבר משרת את האיברים האחרים. זו נקודה חשובה ביותר. אם כך, אנו הגוף והמשיח הוא הראש. הוא הכוח השליט, העליון, המדריך והמכוון של הגוף. אנחנו, האיברים בגוף, איננו נתונים למרותם של מלאכים, ואת הנקודה הזו מדגיש שאול שוב ושוב באיגרת אל הקולוסים. איננו תלויים במלאכים או בחזיונות-על או בידע נסתר ועליון אלא רק במשיח ישוע. הוא הראש שלנו והוא המושל בקהילה.

בבסיס הגולגולת של כל אדם נמצאת בלוטת יותֶרֶת המוח שבין השאר אחראית על הפרשת הורמון הגדילה. הגדילה של הגוף נעשית בתגובה לראש, כי הוא נע ומתפקד בהתאם להדרכת המוח. כך גם בגוף המשיח, המשיח הוא הראש שמביא גדילה, תנועה ותפקוד לגוף. הוא מושל בקהילה ואנו מתקיימים בתגובה אליו. והראש הוא רק אחד, לא אחד מני רבים. המשיח איננו אחד המלאכים שאותו אנו בוחרים לעבוד, בעזרת חזיונות־על וידע עליון. הוא ראש הקהילה והראש של הגוף. כך הוא אומר בקולוסים א' 18, "הוּא הָרֹאשׁ שֶׁל הַגּוּף, כְּלוֹמַר, שֶׁל הַקְּהִלָּה. הוּא הָרֵאשִׁית". ראשית במובן ראשוני או חלוצי, ראשית במובן של מעמד עליון, וראשית במובן של מקור שממנו הכל נובע. הוא מקור הקהילה, הכוח היוצר אותה וגם בעל המעמד הראשון במַעלָה בקהילה.

בהמשך פס' 18 שאול אומר שישוע הוא "בְּכוֹר מִבֵּין הַמֵּתִים". שוב המילה בכור – פרטוטוקוס, והפעם הוא הבכור מבין המתים. מכל האנשים שאי פעם קמו מן המתים, ישוע הוא הראשון במעלה, החשוב ביותר, המוביל בראש, הגדול מכולם. ובסוף פס' 18 אומר שאול, "לְמַעַן יִהְיֶה רִאשׁוֹן בַּכֹּל". הגורם מספר אחת שהביא לכך שישוע הוא הבכור, הראשון, הראש והעליון, היא העובדה שהוא קם מן המתים. כיוון שהוא מת על הצלב וקם מן המתים, אלוהים האב רומם אותו למעמד רם ונישא מעל לכל, למען יהיה ראשון בכל. ואני מאמין שהגיוני הדבר, שהאחד בעל המעמד הגבוה ביותר ביקום, הציר שעומד במרכז ההיסטוריה, האחד שהוא תכלית היקום והמקיים אותו, האחד שרץ כחלוץ לפני המחנה, האחד שהוא המושל בבריאה, ראש הקהילה, זה שהיה מראשית והוא מקור הכל, הבכור מבין המתים, פרי ביכורים לישני עפר – אני מאמין שהאחד הזה הרוויח ביושר את התואר "ראשון בכל". וזה המקום שבו אנו רואים את המשיח ואת הזיקה שלו לאלוהים האב, ליקום ולבריאה, לעולם הבלתי נראה ולקהילה. המשיח הוא ראשון בכל.

לבסוף אנו מגיעים לקולוסים א' 19, הפסוק שמסכם את כל שנאמר לפניו, וכאן רואים את הזיקה של המשיח לכל שאר הדברים, "כִּי כֵן הָיָה רָצוֹן (האב) לְשַׁכֵּן בּוֹ אֶת כָּל הַמְּלוֹא". אין אפילו דבר אחד שלא נברא ומתקיים בו. כל מלוא האלוהים שוכן בו. כל מלוא התכונות של אלוהים, המאפיינים שלו, הטבע שלו והמהות שלו, כולם שוכנים במשיח במלואם. הכוחות של אלוהים וריבונותו לא חולקו לאין ספור יצורים רוחניים או מלאכים. לא! כולם שוכנים ונראים ובאים לידי ביטוי באחד בלבד וזה המשיח, הראשון מעל כולם. אינכם זקוקים לעוד מלאכים כדי להיוושע או רוחות או כוחות או יצורים רוחניים אחרים, כפי שלימדו בקהילה בקולוסה. שאול חוזר ואומר שרצון האלוהים היה לשָכן במשיח את כל מלוא האלוהות.

המשיח לא היה זקוק לשום דבר נוסף, כי בקולוסים ב' 3 כתוב, "אֲשֶׁר צְפוּנִים בּוֹ כָּל אוֹצְרוֹת הַחָכְמָה וְהַדַּעַת". אין מי שיעמוד נגדו בחכמה ובדעת, הכל צפון בו. ובקולוסים ב' 9 שאול חוזר ואומר, "הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלֹהוּת; וְאַתֶּם נִמְלֵאתֶם בּוֹ". אנו מלאים בו, ואין צורך בשום דבר אחר כדי להיות מלאים. והדבר המדהים הוא, שכאשר אנו נהיים תלמידיו של המשיח, אנו מקבלים את כל המלוא הזה, כי כתוב ביוחנן א' 16, "הֵן מִמְּלוֹאוֹ כֻּלָּנוּ קִבַּלְנוּ, וְחֶסֶד עַל חֶסֶד". איזו אמת מדהימה!

ג'ון אוון היטיב לומר זאת כך: "התגלות האלוהים במשיח ישוע ובבשורה המבורכת, מעולה יותר, מפוארת יותר, קורנת יותר בחוכמה ובטוב האלוהיים - מאשר התגלותו בבריאה כולה. ללא ידיעה זו, מחשבת האדם, ככל שתתגאה בהַמְצָאוֹת ותגליות באשר הן, עטופה בחושך ובבלבול. לכן, אמת זו ראויה למחשבות הרציניות ביותר שלנו, להגות המעמיקה ביותר שלנו, ולשקדנות המרבית שלנו. כי אם בעתיד המבורך נחיה היכן שהוא נִמְצָא, ונתבונן בכבודו ובתפארתו, איזו הכנה טובה יותר יכולה להיות לנו מאשר התבוננות מתמדת באותה תהילה, ובאותה ההתגלות שמתרחשת בבשורה לשם מטרה זו. הרי בעצם הראייה, נוכל להפוך בהדרגה לאותו כבוד" (תרגום חופשי. המתרגמת). התגובה שלי לג'ון אוון מצויה במילותיו של שמעון כיפא באיגרתו הראשונה ג' 15 "אֶת הָאָדוֹן הַמָּשִׁיחַ הַקְדִּישׁוּ בִּלְבַבְכֶם", ובאיגרתו השנייה ג' 18, "גִּדְלוּ בְּחֶסֶד וּבְדַעַת אֲדוֹנֵנוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. לוֹ הַכָּבוֹד גַּם עַכְשָׁו, גַּם לְיוֹם עוֹלָם". הבה נתפלל.

אבינו שבשמים, אנו מודים לך על כל מה שלימדת אותנו היום, על כל מה שקיים במשיח ישוע. תודה לך על הנס המופלא הזה שבחרת להיכנס אל החוויה האנושית בדמות בשר ודם. אני מודה לך על כל מי שבא ללמוד את דברך, על אהבתם לך, על נאמנותם בהקשבה ובלמידה ועל נאמנותם כשהם יוצאים ללמד אחרים ולחיות לאור אמת דברך.

אני מודה לך על מי שאתה ועל כך שאני יכול לבוא אליך ולאכול מזון רוחני, כדי שאני, לאחר מכן, אוכל להאכיל אחרים. תפילתי העיקרית היום היא לרומם את בנך ישוע ואני מבקש ממך אבא, שתעשה זאת. כדי שנוכל כולנו לראות את ישוע בכל תפארת מהותו, אישיותו וכבודו.

בשעה שאתם מתפללים, הוגים בדברים שלמדתם, מבינים עוד אמיתות על אדוננו ישוע, יהיה זה טוב אם תגיבו בלבבכם לדברים ששמעתם. אני בטוח שישנם אלה שעדיין לא מכירים את ישוע כמושיע. שמעתם עליו בעבר והיום הבנתם דברים נוספים אודותיו. שהוא בא לעולם הזה כאלוהים. שהוא מת על הצלב עבור החטאים שלכם ושלי. שהוא מת כדי שאנחנו נחיה ושהוא שילם את מלוא החוב של חטאינו וקיבל על עצמו את מלוא העונש. הוא מציע לכם מתנה חינם, מתנה שבאה מאלוהים, שאיננה מבוססת על מה שעשיתם או שמגיע לכם. המתנה הזו היא מתנת הישועה וישוע אומר לכם, "אם תושיטו את ידכם לעברי, אתן לכם מתנה זו. אינני מבקש מכם דבר, מלבד שתתנו לי את עצמכם, שתפסיקו לחיות את חייכם בדרך שלכם ולעשות דברים על פי רצונכם, שתתנו לי לנהל את חייכם כדי שתוכלו להגשים את עצמכם".

אני לא יודע מה אתכם, אבל אני כל כך שמח שקיבלתי ממלואו של המשיח, כפי שכתוב ביוחנן א' 16. ואני אומר לכם, אם אתם באמת רוצים את מתנת הישועה, מדוע שלא תאמרו זאת לישוע. תוכלו לומר לו כך, "אדון, אני לא מבין את כל זה אבל אני מבין שאתה מתת עבורי, ושהבאת לי את מתנת הישועה, ואני רוצה לקבל אותה".

אם אתם רוצים להתפלל כך בלבבכם, תוכלו לעשות זאת עכשיו. ואם כבר עשיתם זאת, תקבלו תשובה, כי הוא תמיד עונה. אולי אתם חווים קשיים בחייכם עכשיו, או עוברים תקופה מאתגרת וחווים חרדות. אולי הגעתם לסוף של עצמכם ואינכם יודעים למי לפנות. פנו אל ישוע המשיח והוא ישקם אתכם. אין לכם מה להפסיד. זה דבר אישי ופרטי ביניכם לבין אלוהים.

אבינו שבשמים, תודה לך על ההתחברות סביב דברך, זה כל כך טוב. תודה לך על זמן כל כך עשיר איתך. תודה שבמשפחת אלוהים אנו יכולים להכיר עוד אנשים סביבנו, ולהלל אותך ביחד. למד אותנו לאהוב באמת זה את זה, כי אתה אהבת אותנו ראשון. ומעל לכל, אנו מודים לך על ישוע המשיח. אולי לעולם לא נבין מדוע בחרת בנו, אבל אנחנו אומרים לך תודה, ומבקשים שתביא אליך היום את האנשים שהרוח מושכת לכיוונך, לכבודך ולתפארת שמך. ברך אותנו ועזור לנו לחלוק עם אחרים את האמת שלמדנו על המשיח היום. בשם המשיח ישוע. אמן.

זמין באינטרנט בכתובת:

https://www.gty.org/library/sermons-library/2135

אתה רשאי לשחזר את התוכן הזה של Grace to You למטרות לא מסחריות בהתאם למדיניות זכויות היוצרים של: Grace to You.