אלוהים בחר במשפחה אחת כדי שתשרת אותו ככוהנים במשכן ובבית המקדש. אחת המטלות העיקריות של הכוהן הייתה לברך את העם. לאהרון הכוהן הגדול ולכל הכוהנים הגדולים שבאו אחריו הייתה שמורה ברכה מיוחדת ביותר. ברכה זו טמנה בחובה את כל מה שהעם היה זקוק לו: הגנתו של אלוהים, שלומו, נוכחותו בקרבם וקרבתו אליהם.
בבגדיו הייחודיים של הכוהן הגדול היה מעין כיס. על כיס זה, שהוא נשא על לבו, היו משובצות שתיים עשרה אבנים יקרות, שעל כל אחת מהן היה חרות שמו של אחד משבטי ישראל. "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל-לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי-יהוה תָּמִיד" (שמות כח 29).
באותו אופן שבו נכנס אהרון אל המשכן במדבר ונשא לפני ה' את עמו על לבו, ובאותו אופן שבו הוא יצא מנוכחות אלוהים כדי לברך את העם כשהוא מזכיר את שם ה' שלוש פעמים, כך גם נכנס הכוהן הגדול והנעלה בהרבה אל עצם נוכחותו של אלוהים בשמים.
"וּבְדָמוֹ הוּא, וְלֹא בְּדַם שְׂעִירִים וַעֲגָלִים, נִכְנַס אַחַת וּלְתָמִיד אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִשִּׂיג פְּדוּת עוֹלָמִים . . . הֲרֵי הַמָּשִׁיחַ לֹא נִכְנַס אֶל מִקְדָּשׁ אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם וַאֲשֶׁר הוּא בָּבוּאָה שֶׁל הָאֲמִתִּי, כִּי אִם בָּא אֶל עֶצֶם הַשָּׁמַיִם לְהֵרָאוֹת עַתָּה בַּעֲדֵנוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים." (אל העברים ט 12, 24)
כשישוע, משיח אלוהים ובנו, נכנס אל משכנו הנצחי של אלוהים, הוא נשא את שמותנו על לבו. גם עכשיו הוא ממשיך לייצג את אנשיו לפני אביו שבשמים, כשהוא נושא על לבו את שמי ואת שמך.
"מִי הַמַּרְשִׁיעַ? הַאִם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר מֵת, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד כִּי אִם קָם לִתְחִיָּה, וְהוּא נִמְצָא לִימִין אֱלֹהִים וּמַפְגִּיעַ בַּעֲדֵנוּ?" (אל הרומים ח 34)
"אֲבָל זֶה, מִכֵּיוָן שֶׁהוּא נִשְׁאָר לְעוֹלָם, יֵשׁ לוֹ כְּהֻנָּה שֶׁאֵינֶנָּה עוֹבֶרֶת. לָכֵן הוּא גַּם יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ לָנֶצַח אֶת הַבָּאִים לֵאלֹהִים דַּרְכּוֹ, כִּי חַי הוּא תָּמִיד כְּדֵי לְהַפְגִּיעַ בַּעֲדָם" (אל העברים ז 25-24).
כמה נפלא לדעת שאדוננו החי והקם מייצג אותנו ללא הרף לפני אביו!