שיעור 3: אופיו של אלוהים ותכונותיו

השאיפה העליונה ביותר בחיים היא להכיר את אלוהים ולדעת את כל מה שהוא גילה על עצמו. במשלי ט' 10 כתוב, "תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה". כלומר, לאדם אין אפילו תחילתה של חכמה אם אין הוא יודע את אלוהים, ואין לו תחילתה של תבונה אם אין בו ידיעת הקדושה. לדעת את אלוהים זו השאיפה הגבוהה ביותר של האדם.

בתחילת התפילה של אדוננו ביוחנן י"ז 3, ישוע אומר שהוא בא כדי להביא חיי עולם ומכריז, "וְאֵלֶּה הֵם חַיֵּי עוֹלָם: שֶׁיַכִּירוּ אוֹתְךָ, אֱלֹהֵי הָאֱמֶת לְבַדּוֹ". להכיר את אלוהים זו המטרה העליונה בחייו של אדם ולשם כך ישוע בא אל העולם, כדי שאנחנו נדע ונכיר את אלוהים. מכאן שהיכרות האלוהים זה מושג נרדף לחיי עולם. לעיתים קרובות אנשים שואלים מה זה חיי עולם. ובכן, זה בפשטות לדעת את אלוהים, להכיר אותו באופן אישי וקרוב, ליטול חלק בחייו ובטבעו.

האדם החכם ביותר בעולם קיבל עצות טובות מאביו, אשר לא פעם העיד על עצמו שאין בו חכמה רבה. היה דוד המלך שנתן עצה לבנו שלמה. והנה דבר חכמה שאמר דוד, בדברי הימים א' כ"ח 9 כשייעץ לבנו, "וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי, דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה". זוהי עצה טובה מאד, כי דוד ממשיך ומסביר, "כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ יְהוָה וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין. אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לָךְ וְאִם תַּעַזְבֶנּוּ יַזְנִיחֲךָ לָעַד". שמעון כיפא אמר, "גִּדְלוּ בְּחֶסֶד וּבְדַעַת אֲדוֹנֵנוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ" (השנייה לכיפא ג' 18). ובשנייה לתסלוניקים א' 8-7 שאול כתב, "כַּאֲשֶׁר יִתְגַּלֶּה הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ מִן הַשָּׁמַיִם... בְּאֵשׁ לֶהָבָה, לְהָשִׁיב נָקָם לְאֵלֶּה שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אֶת הָאֱלֹהִים". לדעת את אלוהים זו שאלת החיים. לדעת את אלוהים זו השאיפה והמטרה העליונה בחיים. להכיר את אלוהים זה הכל, ולאחר מכן להכיר את כל מה שהוא גילה על עצמו בכתבי הקודש.

לדעת את אלוהים איננה רק המטרה או השאיפה העליונה של האדם אלא גם של אלוהים עבור האדם. אלוהים מאוד רוצה שנדע אותו ולכן הוא משתף איתנו פעולה כדי להשיג מטרה זו. רצון אלוהים הוא שאנחנו נדע אותו, והכתובים מדגישים זאת מפורשות.

בספר הושע אלוהים מדבר אל העם דרך הנביא ומאשים אותם בצביעות, כי הם מעלים קורבנות וזבחים כלפי חוץ אך ליבם אינו נתון לאלוהים, ונשאר זר ומנוכר לו. בהושע ו' 6 אלוהים אומר, "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח, וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת". יותר מכל דבר חיצוני או מעשי, אלוהים רוצה שנדע אותו. על בני האדם לדעת את אלוהים ואלוהים רוצה שהם ידעו אותו. זוהי משמעות החיים וזו המשמעות של קיומנו. זאת השאיפה הנעלה ביותר שלנו וזו המטרה העליונה של אלוהים.

ניסיתי לחשוב על דרך להמחיש לכם עד כמה חשוב לאלוהים שאנחנו נדע אותו ונזכרתי בנביא יחזקאל שמתאר התגלות שהייתה לו של כבוד אלוהים. בפרק א' ביחזקאל מופיעה ההתגלות של אלוהים בחזון המרכבה וברצוני שנפנה לשם. ביחזקאל א' 1 כתוב, "וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, בָּרְבִיעִי, בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ, וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר. נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים". יחזקאל מתחיל את נבואתו בתיאור החזון של כבוד אלוהים אשר התגלה אליו.

אבל כשמגיעים לסוף ספר יחזקאל, למילים האחרונות בסוף הפרק האחרון, כתוב שם בפשטות, בפרק מ"ח 35, "יְהוָה שָׁמָּה". ספר יחזקאל מתחיל בחזון של נביא של התגלות אלוהים, והספר מסתיים עם אלוהים המולך לנצח על כס מלכותו לעולמים. יחזקאל מציג את אלוהים בפרק א' 1 ומסיים איתו את נבואתו בפרק מ"ח 35, וכל מה שכתוב ביניהם בא לתאר ולהדגיש את טבעו של אלוהים, את מהותו ואת תכונותיו.

כשהבנתי מה כתוב בפתיחה ובסיום של ספר יחזקאל, חשבתי לעצמי שיהיה מעניין לגלות מה מופיע בכל הספר, שעליו יחזקאל מדבר ואותו הוא מדגיש שוב ושוב. לכן ערכתי מחקר קטן משלי וגיליתי דבר מאוד חשוב על הדברים שאלוהים רוצה שאתם ואני נדע. הבה נפנה ביחד ליחזקאל פרק ו'.

ביחזקאל פרק ו' יש משפט אחד שחוזר על עצמו בכמה פסוקים. לפעמים המשפט מופיע בתחילת הפסוק, לפעמים באמצע, ולפעמים בסופו. ביחזקאל ו' 7, "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה". בפס' 10, "וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה". בפס' 13, "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה". גם ביחזקאל ז' 4, "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה", ובפס' 9, "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה".

נמשיך ונדלג על כמה פרקים עד ליחזקאל י"א 12, "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה". בפרק י"ב 16, "וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה", ובפס' 20, "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה". בפרק י"ג 9, "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יְהוִה", בפס' 14, "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה", בפס' 21, "וִידַעְתֶּן כִּי אֲנִי יְהוָה", בפס' 23, "וִידַעְתֶּן כִּי אֲנִי יְהוָה". וגם בפרק י"ד 8, "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה". האם אתם שמים לב למסר שחוזר על עצמו?

אני ממשיך ביחזקאל ט"ו 7, "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה". נעבור לפרק כ' 12, "לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשָׁם", בפס' 20, "לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם", בפס' 26, "לְמַעַן אֲשֶׁר יֵדְעוּ אֲשֶׁר אֲנִי יְהוָה", בפס' 38, "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה", בפס' 42, "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה", ובפס' 44, "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה".

נעבור לפרק כ"ב 16, "וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְהוָה". ושוב בפרק כ"ד 24, "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יְהוִה", ופס' 27, "וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה". קשה שלא לשים לב להיקף הכה גדול של המסר הזה, כי הוא חוזר שוב ושוב כל כך הרבה פעמים, עד לפרק האחרון של ספר יחזקאל. אפילו לא טרחתי לספור כמה פעמים הוא מופיע, כי החזרות רבות כל כך. הוא שוב מופיע בפרק ל"ח וגם פעמיים בפרק ל"ט, וכך זה ממשיך עד שמגיעים לפרק מ', שם אלוהים מופיע במלוא הדר מלכותו האדירה והמפוארת. הספר כולו הוא נבואה אחת ארוכה שמכוונת אל מטרה אחת ברורה וחשובה - "שתדעו כי אני אדוני".

אז מה אלוהים מנסה לומר לנו? הוא רוצה שאנחנו נדע אותו. זה רצונו וזה חפצו עבור בני האדם. אלוהים איננו מתחבא או מסתתר מפנינו. הוא לא משחק איתנו 'חם קר'. הוא לא מנסה לכסות את עצמו, להיפך, הוא מגלה את עצמו והוא רוצה שנכיר אותו, וזו המטרה העליונה בחייו של האדם.

אבל כיצד נוכל לדעת את אלוהים? איך נוכל להכיר אותו? ובכן, הנביא ירמיהו אמר, "וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם, כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל לְבַבְכֶם" (כ"ט 13). המלך שלמה נתן עצה חכמה במשלי ב' 5-3 כשאמר, "כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ. אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה. אָז תָּבִין יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא". שלמה אמר שישנה רק דרך אחת לדעת את אלוהים באמת ואת כל מה שנִגלה על אודותיו. והיא, על ידי כך שנשאף ונחתור למטרה הנעלה הזו יותר מכל דבר בחיים.

אם אתם מחפשים כסף או הצלחה או משהו אחר, לא תמצאו את אלוהים באמת ולא את כל מה שתוכלו לגלות על אודותיו. מצד שני שלמה אומר, "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה. אָז תָּבִין יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא". מכיוון שאלוהים רוצה שנדע אותו ושנחפש אחריו, לכן אנו לומדים את השיעור הזה, כדי שאני אוכל לעזור לכם לדעת את אלוהים טוב יותר.

עד כה התייחסנו לשאלות, האם אלוהים קיים? ומי הוא אלוהים? כעת ניגש לשאלה השלישית, מה טיבו ומה טבעו של אלוהים? בכתבי הקודש אנו קוראים על טבעו של אלוהים, על המאפיינים שלו ועל תכונותיו, כי כך הכתובים מגדירים אותו ומזהים אותו. האמת שמגלה לנו מי הוא אלוהים, מגלה לנו גם את המאפיינים שלו. אבל אנו יכולים לדעת רק את התכונות והמאפיינים שמתגלים לנו בכתובים. לאלוהים יש מאפיינים רבים מספור, ואי אפשר למנות אותם אחד לאחד, ורק חלק מהם גלויים בדברו, ובאלה נדון כאן, כי הם עוזרים לנו להבין אותו טוב יותר.

ובכן מה אנחנו יודעים על אלוהים? המאפיין הראשון בטבעו של אלוהים זה שהוא אף פעם לא משתנה והוא אינו יכול להשתנות. אלוהים לעולם אינו משתנה. המאפיין השני הוא שאלוהים נמצא בכל מקום בו זמנית ובנוכחות מלאה. המאפיין השלישי הוא שאלוהים הוא כל יכול. הוא יכול לעשות כל דבר, באותה מידת מאמץ, ולעשות כל דבר שהוא חפץ ורוצה בו. ובכן, אלוהים לעולם אינו משתנה, הוא נמצא בכל מקום בכל זמן, והוא כל יכול. המאפיין הרביעי בטבעו של אלוהים זה שהוא יודע כל. ברצוני לדון כעת במאפיין הזה, שאלוהים יודע הכל.

בתהילים קמ"ז 5 נאמר, "לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר". כלומר, אין סוף לתבונתו ואין לה גבול. לא רק שהוא יודע את כל הידוע לנו, אלא שהוא גם יודע את כל מה שאנו לא יודעים. בראשונה לטימותיאוס א' 17 הוא נקרא האלוהים "הֶחָכָם לְבַדּוֹ". ובאיגרת יהודה 25, "הָאֱלֹהִים הֶחָכָם הַיָּחִיד". ברומים ט"ז 27 שאול השליח אומר עליו שהוא, "הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר לוֹ לְבַדּוֹ הַחָכְמָה". לא רק שהוא חכם, ולא רק שהוא יודע הכל, הוא היחיד שיודע את כל מה שהוא יודע. אמנם המלאכים יודעים הרבה אבל הם לא יודעים את כל מה שאלוהים יודע. גם אתם וגם אני יודעים הרבה דברים, אבל אף אחד לא יודע הכל כפי שאלוהים יודע. לאלוהים יש חכמה, ידע ותבונה בלתי מוגבלים ואין סופיים.

מעניין לציין שאלוהים לא למד שום דבר מעולם. כשאתם מתפללים ומספרים לו דברים, אתם לא מוסרים לו שום מידע חדש שהוא לא יודע. זה לא שאתם מיידעים אותו על מצבה של אמכם החולה ואז הוא רושם זאת לפניו. לא ולא. אתם לא נותנים לו מידע חדש שהוא זקוק לו כדי לענות לתפילותיכם. מה שאלוהים רוצה לדעת זה שאיכפת לכם, ואז הוא פועל דרך התפילות שלכם, כי הוא כבר יודע הכל. הוא אף פעם לא לומד מכם דברים חדשים.

האם יש מישהו שיכול ללמד את אלוהים? בישעיה מ' 13 כתוב, "מִי תִכֵּן אֶת רוּחַ יְהוָה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ?". השאלה היא, מי לימד את אלוהים? והתשובה כמובן, אף אחד. שאול השליח מצטט את הפסוק הזה ברומים י"א 34 ושואל, "מִי תִכֵּן אֶת רוּחַ יהוה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ?" מי יודע את מחשבותיו? אף אחד. מי מייעץ לו? אף אחד. אלוהים יודע הכל.

נעצור לרגע ונחשוב על כך. האם אנחנו מבינים את המשמעות המדהימה של העובדה שאלוהים יודע הכל עלינו, שהוא מכיר אותנו, ולמרות כל זאת אנחנו עדיין כאן? מדהים לדעת שאלוהים יודע הכל עלינו ועדיין אוהב אותנו וזה גם נפלא. אם נצרף את כל התכונות והמאפיינים של אלוהים שנדבר עליהם עוד רגע – את קדושתו, את שנאתו לחטא, את ידיעתו את הכל – וננסה להבין איך יכול להיות שאנחנו יושבים בנוכחותו, אזי נגלה מאפיין נוסף שלו וזה, אהבה. אלוהים, שיודע הכל עלינו, עדיין בחר לגאול אותנו.

מדוע הוא עשה זאת? בישעיהו מ"ח 11-8 אנו מוצאים הסבר לכך. פס' 8 אומר, "לֹא שָׁמַעְתָּ גַּם לֹא יָדַעְתָּ גַּם מֵאָז לֹא פִתְּחָה אָזְנֶךָ". במילים אחרות, אתם לא הקשבתם לי, לא ידעתם אותי ולא פתחתם את אזנכם לשמוע אותי. מאז שבראתי אתכם בני האדם, לא הקשבתם לי. "כִּי יָדַעְתִּי, בָּגוֹד תִּבְגּוֹד וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָךְ". אלוהים ידע שנבגוד בו כי אנחנו חוטאים עוד מרחם אמנו. בימינו דנים הרבה בשאלה מתי בן אדם נהיה יצור חי בעיני אלוהים? ובכן, לאור הכתוב כאן זה די ברור, כבר ברחם אימו.

בפס' 11-9 הוא ממשיך להסביר, "לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ לְבִלְתִּי הַכְרִיתֶךָ. הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף, בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי. לְמַעֲנִי, לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה זאת".

אלוהים מתבונן למטה אל בני האדם, יודע עליהם את הכל, ואומר, "אני מכיר אתכם, אני ידעתי שאתם רקובים עוד מבראשית, שאתם פושעים עוד מרחם אימכם. ואני שונא את החטא, אבל הושעתי אתכם למרות הכל. למה? לא למענכם עשיתי זאת, אלא למעני ולמען שמי, כי רציתי להראות לעולם תכונה נוספת שלי - האהבה. עשיתי זאת למעני, וזה מעיד עבור המלאכים על תכונה נוספת שלי והיא החכמה."

עליכם להבין שהפלא המופלא ביותר הוא שאלוהים יודע עליכם הכל, ועדיין אוהב אתכם. שום דבר לא נסתר מעיניו ואין דבר בגופכם שאלוהים לא יודע. את מספר השיערות שעל ראשכם הוא יודע. אלוהים יודע כל דבר בגופכם ועליכם.

מדוע אלוהים טורח לספור את השערות שעל ראשינו? הרי הוא לא חייב לעשות זאת, אבל הוא יודע מעצם טבעו היודע כל. הוא לא מנסה להוכיח שום דבר ולא מתעד בספר את מספר השיערות שעל ראשו של כל אדם. הוא פשוט יודע כל דבר שקיים. הוא לא צריך ללמוד או לגלות את זה, הוא פשוט יודע.

הוא יודע כל דבר על גופכם, אבל אתם יודעים מה עוד הוא יודע? הוא יודע הרבה יותר מאשר גופכם, כי הגוף שלנו שקוף וחשוף לפניו. בהתגלות ב' 23 כתוב, "אֲנִי הוּא הַבּוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב". הוא רואה את ליבנו ובוחן את מחשבותינו באותה המידה שהוא רואה את גופנו החיצוני והפיזי. העננים, החושך והלילה אינם מסתירים ממנו דבר ואינם מכסים על דבר. בתהילים קל"ט 12 כתוב, "גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר, כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה". יתכן שזה קשור לפסוק ביוחנן ג' 19 שאומר, "בְּנֵי הָאָדָם אָהֲבוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ יוֹתֵר מִן הָאוֹר, כִּי רָעִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם". הרי מרבית החטאים מתרחשים במקומות חשוכים, אך בעיני אלוהים הכל גלוי באורו הבוהק, כי הלילה כיום יאיר, והוא לא מסתיר דבר מעיני אלוהים.

גם את המילים שנאמרות בלחש אלוהים שומע. בתהילים קל"ט 4 אנו קוראים, "כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי, הֵן יְהוָה יָדַעְתָּ כֻלָּהּ". אלוהים שומע את הלחישות שלכם כאילו הן מושמעות דרך רמקולים רבי עוצמה. ומה עם המחשבות שלכם? הקשיבו, אין מחשבה ולו הקטנה ביותר שאלוהים לא יודע, כפי שכתוב בישעיה ס"ו 18, "וְאָנֹכִי [יודע] מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבֹתֵיהֶם".

ביוחנן ב' ישוע הביא הוכחות לכך שהוא אלוהים, כשאמר שלא היה כל צורך שמישהו יגיד לו מה יש בליבו של האדם, כי הוא ידע את ליבו של האדם (פס' 25). כאשר נקדימון בא אליו בלילה, כפי שמסופר ביוחנן ג', הוא שאל את ישוע שאלה אחת בפה, אבל בליבו היתה שאלה אחרת. וישוע בחר לענות על השאלה שבליבו של נקדימון ולא על זו שיצאה מפיו. אין מקום נסתר מאלוהים בביתכם ולא בעולם כולו, אליו תוכלו ללכת כדי להתחבא ממנו.

זאת המשמעות של הכתוב בישעיה ס"ו 18, 'אני יודע מעשיכם ומחשבותיכם'. הוא יודע הכל. ועליכם להבין טוב, טוב, שכל מה שהוא יודע זה נכון כי הוא אל אמת ומשפט, צדק ויושר, כמו שכתוב בדברים ל"ב 4. אלוהים לעולם לא משקר ואף פעם לא טועה, הוא לא יכול לשגות כי הוא יודע הכל, וכל מה שהוא יודע זה נכון ואמיתי.

הפסוק בהושע י"ג 12, "צָרוּר עֲו‍ֹן אֶפְרָיִם צְפוּנָה חַטָּאתוֹ" מדבר על דברים קטנים ונסתרים. על חטאים קטנים שצרורים וצפונים, שאולי אלוהים לא יודע עליהם. צר לי לומר לכם שלמרות שישנם מפרשים הטוענים לאור פסוק זה שאלוהים לא יודע את כל החטאים הקטנים שלנו, הכתוב אומר לנו במפורש שאלוהים הוא יודע־כל. כל מה שתקראו על אופיו, תכונותיו ומאפייניו של אלוהים יעיד על כך שאלוהים יודע הכל.

מה הכוונה בפסוק הזה בהושע? ברור שהוא לא עומד בסתירה לפסוקים אחרים בכתובים, לכן משמעותו היא שהעוונות של אפרים צרורים והחטאים שלו נסתרים לעת עתה, עד לבוא יום הדין בעתיד. משפט אלוהים אומר שמי שחוטא היום ישלם על כך מחר. בדיוק כך. אבל כשחושבים על זה ,רואים שלפעמים יראי האלוהים נמצאים בצרה ומצוקה יותר מאלה שעושים כרצונם בעולם. זה נכון, לא? האם המשפט שאומר, "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" הוא נכון? האם הוא מייצג את האמת? האמת היא שלא תמיד זה יהיה כך. אולי, כמו אפרים, החטאים והעוונות של הרשע צרורים וצפונים לעת עתה, עד שיום הדין יבוא בעתיד.

זו גם משמעות הכתוב ברומים ב' 6-5. שם שאול השליח אומר, "בְּעַקְשָׁנוּתְךָ וּבְסֵרוּב לְבָבְךָ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, אַתָּה צוֹבֵר לְךָ זַעַם לְיוֹם זַעַם, בַּיוֹם שֶׁיִּתְגַּלֶּה מִשְׁפַּט הַצֶּדֶק שֶׁל אֱלֹהִים, אֲשֶׁר יְשַׁלֵּם לְכָל אִישׁ כְּמַעֲשָׂיו". במילים אחרות, אתה חוטא וחטאיך מצטברים כמו ערמה של חטאים, עד לבואו של יום הדין, יום משפטו הצודק של אלוהים, יום שבו הוא יעניש כל אדם בהתאם למעשיו. החטאים החבויים כעת נערמים ונאספים לקראת אותו יום שבו הם יתגלו, יישפטו וייענשו.

אלוהים יודע הכל, בכל, מכל כל. ותכונה או מאפיין זה של אלוהים מובילים אותנו אל התכונה הבאה שלו והיא החכמה. מהי חכמה? האופן שבו אני מגדיר את החכמה הוא, שהחכמה מתקיימת כאשר היודע־כל פועל מתוך רצונו הקדוש. שוב, החכם הוא זה שיודע הכל ופועל מתוך רצונו הקדוש. אם אלוהים יודע הכל אז כל מה שהוא עושה, נעשה בחוכמה מוחלטת. אם הוא יודע את הסוף מן ההתחלה אז הוא גם יודע את כל השלבים והמהלכים שביניהם. אם אלוהים יודע מי אתם כיום והוא יודע מי תהיו בעתיד, אז למרות שאתם אינכם מבינים מה מתרחש בינתיים, אלוהים כן יודע, והכל בסדר. אם הידיעה שלו היא מושלמת ומוחלטת, אז החכמה שלו מושלמת ומוחלטת. התכונה שהוא כל יודע באה לידי ביטוי באופן מעשי בחוכמתו המושלמת. כי הוא יודע הכל.

חכמת אלוהים נראית בצורה מוחשית בהרבה מאד אופנים. אם מסתכלים בבריאה למשל, רואים שכל דבר, החל מגודלו הבלתי נתפס של הייקום כולו ועד קטנותו של החי הקטן ביותר, בכל אלה נראית חוכמתו של אלוהים. מדהים לראות עד כמה הוא חכם בחוכמה נשגבת מעל לתפיסתנו.

האם אתם מסוגלים לדמיין כיצד אלוהים חיבר יחדיו את היקום? איך הוא שילב בהרמוניה את כל המרכיבים, שלא ייספרו מרוב, כך שהם פועלים ביחד זה עם זה, בדיוק כפי שאלוהים תכנן זאת? זה פשוט מופלא. התוצאה של פעולה הרמונית זו היא ההמחשה לחוכמתו הנעלה של אלוהים. בריאת אלוהים היא העדות הגדולה ביותר לחוכמתו. תהילים ק"ד 24 כתוב, "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ". חוכמת אלוהים נראית בבריאה ואנו רואים כיצד הכל פועל יחדיו בהתאם לעצתו, באפסים א' 11, "לְפִי תָּכְנִיתוֹ שֶׁל הַפּוֹעֵל בַּכֹּל בְּהֶתְאֵם לְמַחֲשֶׁבֶת רְצוֹנוֹ".

אתם בוודאי תסכימו איתי שגם הגאולה היא מעשה של חכמה. אלוהים לקח את אלה שאינם חזקים, אינם מכובדים, אינם חכמים ועשה אותם להיות אנשיו. באמצעותם הוא התעמת עם גיבורי העולם הזה, עם חכמיו ועם נכבדיו. למדנו על כך בראשונה לקורינתים א'. אלוהים לקח את הקהילה ובאמצעותה, לאור הכתוב באפסים ג' 10, הוא הראה לרשויות השמיימיות את חוכמתו. "וְכָךְ בְּאֶמְצָעוּת הַקְּהִלָּה תִּוָּדַע עַתָּה לָרָשֻׁיּוֹת וְלַמֶּמְשָׁלוֹת שֶׁבַּשָּׁמַיִם חָכְמַת אֱלֹהִים הָעֲתִירָה". חוכמת אלוהים ידידיי, נראית בגאולה שלנו, קהילתו, כי אלוהים הוא חכם והוא יודע הכל.

מה הם הלקחים המעשיים שעלינו להפיק מכל האמור לעיל? ברצוני להראות לכם קודם כל מהם הלקחים המעשיים עבורי, המאמין המשיחי, וכיצד משפיעה עלי העובדה שאלוהים הוא חכם ויודע־כל. קודם כל, מנחם אותי מאד לדעת שאלוהים יודע הכל. למה? כי בראש ובראשונה טוב לדעת שהוא יודע מי אני ושהוא מכיר אותי. סביר להניח שהוא באמת צריך לדעת הכל כדי לדעת שאני קיים, כי אני לא כל כך חשוב בתוך כל הייקום הגדול. האם חשבתם אי פעם אם אלוהים בכלל יודע על קיומכם? ישנם הרבה אנשים בעולם שאינם כל כך מפורסמים, הם פשוט חיים. אולי מידי פעם הם אומרים לעצמם, "מעניין אם אלוהים יודע בכלל שאני קיים. אני לא כל כך בולט ולא מוכר".

אז לידיעתכם, גם בתקופתו של הנביא מלאכי היו אנשים כאלה. אלוהים שלח להם נבואות זעם ומשפט באמצעות הנביא והוכיח אותם. אנשים אלה נבהלו מהנבואות הזועמות והתחילו לחשוב שאולי אלוהים, מרוב זעם, שכח מהם ולכן הם יאבדו. הם חששו שאולי אלוהים כבר לא זוכר שהם בכלל קיימים.

כך כתוב במלאכי ג' 17-16, "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. 'וְהָיוּ לִי' אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת 'לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ' ".

לאלוהים יש ספר, והוא לא שוכח מי כתוב בספר ומי באמת שייך אליו. האם משמח אתכם לדעת זאת? אותי זה משמח, לדעת שאלוהים יודע עלי הכל. הוא מכיר את ג'ון מקארתור והוא יודע שאני מכיר את ישוע המשיח, ולכן הוא יודע שאני כתוב בספר ושאני שייך לו. למעשה, הוא ידע זאת עוד מקדם, והוא רשם את שמי עוד בטרם נוסד העולם. מנחם אותי לדעת שאלוהים יודע הכל ושאין דבר אחד בעולם שנמצא מחוץ לידיעתו של אלוהים. הוא מכיר אותי והוא יודע שאני שייך לו. זו נחמה גדולה עבורי.

בתהילים נ"ו 9 יש פסוק שאני מאד אוהב, "נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה, שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ". כלומר, את נדודיי אתה ספרת, לכן שים את הדמעות שלי אשר ספרת, בתוך הנאד שלך. ואפשר גם לקרוא פסוק זה כשאלה, 'האם אתה אוסף את דמעותיי בנאד שלך?'.

במזרח הקדום היה נהוג שבזמן האבל יבואו מקוננות לבכות על המת, ולפעמים הן אספו את דמעותיהן בתוך נאד. לעיתים היו משלמים למקוננות האלה, וההוכחה שהן קוננו כהלכה הייתה הנאד המלא בדמעותיהן. נאד הדמעות היה ההוכחה שהן אכן בכו וקוננו כפי ששולם להן לעשות.

דוד המלך, מחבר מזמור נ"ו, מתאר את אלוהים אוסף את דמעותיו בתוך נאד. אלוהים זוכר את דמעותיו של דוד, ולא רק שהוא מכיר את דוד, הוא גם יודע את הכאב שהביא לדמעותיו. האם אין זה טוב לדעת שכך פועל אלוהים גם איתנו? האין זה מנחם לדעת שאלוהים יודע כל מבחן וצרה שאנחנו עוברים ושהוא אוסף את דמעותינו בנאד שלו? יש לו כנראה נאד מאד גדול. אולי הוא ממלא את הים בדמעותינו, וזו הסיבה לכך שמי הים מלוחים, אני לא יודע. אבל העובדה היא שאלוהים אוסף את דמעותיכם בנאד שלו וזה מוכיח שאכפת לו מכם. ואותי זה מאוד משמח.

לאור הכתוב במתי פרק ו' אלוהים לא רק מכיר את דאגותיי ואת מי שאני, אלא שהוא גם מכיר את כל צרכיי. במתי ו' 34-25 ישוע אומר, "אַל תִּדְאֲגוּ לְנַפְשְׁכֶם - מַה תֹּאכְלוּ אוֹ מַה תִּשְׁתּוּ, וּלְגוּפְכֶם - מַה תִּלְבְּשׁוּ. הֲלֹא הַנֶּפֶשׁ חֲשׁוּבָה מִן הַמָּזוֹן, וְהַגּוּף חָשׁוּב מִן הַלְּבוּשׁ. הַבִּיטוּ אֶל עוֹף הַשָּׁמַיִם: אֵינָם זוֹרְעִים וְאֵינָם קוֹצְרִים, אַף אֵינָם אוֹסְפִים אֶל אֲסָמִים, וַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם מְכַלְכֵּל אוֹתָם. הֲלֹא אַתֶּם חֲשׁוּבִים יוֹתֵר מֵהֶם?". האם אתם יודעים שאתם חשובים לאלוהים יותר מהציפורים?

ישוע ממשיך ושואל, "וּמִי מִכֶּם בְּדַאֲגָתוֹ יָכוֹל לְהוֹסִיף טֶפַח אֶחָד עַל שְׁנוֹת חַיָּיו?" - לא יעזור לכם אם תדאגו, כי בכל מקרה אינכם יכולים לעזור לעצמכם. "וְלָמָּה אַתֶּם דּוֹאֲגִים לַלְּבוּשׁ? הִתְבּוֹנְנוּ אֶל שׁוֹשַׁנֵּי הַשָּׂדֶה וּרְאוּ אֵיךְ הֵם גְּדֵלִים: אֵינָם עֲמֵלִים וְאֵינָם טוֹוִים. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם שֶׁגַּם שְׁלֹמֹה בְּכָל הֲדָרוֹ לֹא הָיָה לָבוּשׁ כְּאֶחָד מֵהֶם. וְאִם כָּכָה מַלְבִּישׁ אֱלֹהִים אֶת חֲצִיר הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר הַיּוֹם יֶשְׁנוֹ וּמָחָר יֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה אֶתְכֶם, קְטַנֵּי אֱמוּנָה! לָכֵן אַל תִּדְאֲגוּ לֵאמֹר: מַה נֹּאכַל? מַה נִּשְׁתֶּה? וּמַה נִּלְבַּשׁ? הֵן אֶת כָּל אֵלֶּה מְבַקְשִׁים הַגּוֹיִים, וַהֲרֵי אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יוֹדֵעַ שֶׁצְּרִיכִים אַתֶּם לְכָל אֵלֶּה. אַתֶּם בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְכָל אֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם". מה יתווסף לכם? כל אלה. כל הצרכים שלכם לאוכל, לשתייה, ללבוש, ועוד. אבי שבשמים מכיר אותי ושמי כתוב בספרו. אבי מכיר את דמעותיי, הוא מכיר את כל צרכיי ודואג לענות על כולם. אני חשוב לו יותר מהציפורים ושושני השדה. השושנים יפות והציפורים נחמדות, אבל אני חשוב יותר מצמחי השדה שפורחים היום ומתייבשים מחר. אלוהים דואג לי ולכל צרכיי.

העובדה שאלוהים יודע הכל אמורה לנחם אותנו ידידיי, כי הוא מכיר אותנו, את צרותינו ודאגותינו, את כל הדמעות ואת כל צרכינו. שימו לב לדבר חשוב! בכל הדברים האלה אלוהים אף פעם אינו טועה. אם לאלוהים יש את כל הידע בעולם ואם יש בו אין ספור מאפיינים ותכונות, אז כאשר אתם לא מבינים משהו, זה לא אומר שאלוהים שגה או עשה טעות. קבלו את העובדה שאתם לא יודעים הכל כמוהו ואל תסיקו מהמצב שאלוהים לא יודע או לא יכול. אלוהים לא שוגה ולעולם הוא לא עושה טעויות. העובדה שאלוהים הוא יודע־כל מביאה קודם כל נחמה, ושנית, היא מקנה ביטחון.

בילדותי, הוריי נהגו לומר לי שאולי הם לא יודעים את כל מה שאני עושה, אבל אלוהים יודע כי הוא רואה הכל. לכן חשבתי שאם הוא יודע הכל הרי שזה ממש לא לטובתי. כשגדלתי, למדתי את יוחנן כ"א, על שמעון כיפא שמנסה לשכנע את האדון שהוא באמת אוהב אותו. זוכרים כיצד הוא אומר לישוע, "אדון, אני אומר לך שאני אוהב אותך", והאדון חוזר ושואל אותו שלוש פעמים? לבסוף, בפס' 17, כיפא אומר, "אֲדוֹנִי, הַכֹּל אַתָּה יוֹדֵעַ; אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ". אתם רואים על מה כיפא ביסס את הטענה האחרונה שלו? על איזה מאפיין או תכונה של אלוהים? על העובדה שהוא כל-יודע.

ידיעת הכל זה דבר נפלא, ואין הכוונה כמובן במעין מציצנות של אלוהים מלמעלה על בני האדם במטרה לרגל אחריהם. לא ולא. חישבו על כך מזווית קצת שונה. מה היה קורה אם אלוהים לא היה יודע הכל? מה היה קורה למשל, כאשר אתם עוברים ימים קשים ובהתנהגות שלכם כלפי חוץ נראה שאתם בכלל לא אוהבים אותו? אם הוא לא היה יודע הכל, כולל את אהבתכם אותו, הוא היה חושב שלא אכפת לכם ממנו בכלל. אני יודע מהחיים שלי, שישנם ימים שאני מתנהג כאילו הייתי אחד מאנשי העולם. האם זה נכון גם לגביכם? אז איך אלוהים יודע בכל זאת שאכפת לי ממנו? כי הוא יודע עלי הרבה, הוא יודע עלי הכל. הוא מכיר את ליבי, וזה משרה בי ביטחון אדיר. עצם הידיעה שגם כשאני נכשל וכועס והורס הכל, הוא יודע עד כמה אני אוהב אותו, כי הוא מכיר את ליבי.

היבט נוסף שנובע מהידיעה של אלוהים את הכל הוא היכולת שלנו לעבור תיקון ושיקום. חישבו על כך. אם אלוהים אינו יודע הכל, איך אנחנו יכולים לחזור אליו ולתקן את הטעויות, המשגים והעוולות שעשינו בעבר? אם הוא לא יודע הכל, איך אפשר לחזור אליו ולתקן את הדרוש תיקון? אלוהים תמיד מחכה לנו לשוב אליו לשם תיקון, והוא תמיד יעשה זאת באהבה. חישבו על מצב שבו אתם רוצים לדעת מהו מקור הכאב שאתם מרגישים, או מהו שורש החטא בחייכם, או שאתם רוצים לחשוף את כל הטומאה והחושך שבליבכם. במצב כזה אל מי אתם פונים? אל אלוהים, נכון? עכשיו נסו לדמיין מצב שבו אתם באים לאלוהים, אבל הוא לא יודע על מה אתם מדברים... מה תעשו עם כל הכאב, החטא והטומאה שבחייכם? אבל האמת היא שהוא כן יודע. הוא יודע, הוא מודע, והוא תמיד ידע. כי כפי שכבר אמרנו, הוא נמצא בכל מקום. לכן, כל חטא שעשיתם, מחשבה טמאה שחשבתם, מעידה שנכשלתם בה, כל אלה נעשו כאילו בנוכחותו ממש, מול כיסא כבודו, פנים אל פנים. הוא רואה ויודע הכל.

בשנייה לקורינתים ה' 10 כתוב שבזמן כלשהו בעתיד אנחנו נמסור דין וחשבון על כל הדברים שעשינו. ובראשונה לקורינתים ד' 5 כתוב שבאותו היום "יָבוֹא הָאָדוֹן אֲשֶׁר גַּם יוֹצִיא לָאוֹר אֶת תַּעֲלוּמוֹת הַחֹשֶׁךְ וְגַם יְגַלֶּה אֶת מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב". אלוהים יודע הכל, את מחשבות הלב, את הגישות שלנו, את ההתנהגות שלנו, הכל.

ידיעה זו גורמת למאמין לרצות לתקן את דרכיו, את התנהגותו ואת מחשבותיו. אנחנו לא רוצים להתבייש במעשינו ולבייש את האדון. התיקון הזה מוביל לתחושת הביטחון שיש לנו בעובדה שהוא יודע את אשר בליבנו. ביטחון זה מביא נחמה בידיעה שהוא מכיר אותנו ויודע שאנחנו שייכים לו. הוא מודע לדמעותיי, הוא מכיר את צרכיי והוא לעולם אינו טועה.

אבל נשאלת השאלה, מה עם הלא מאמינים? אם אתם יושבים כאן ואינכם יודעים את אלוהים ולא מכירים את המשיח, ואתם מתבוננים בנו ומקשיבים מהצד לדברים הנאמרים, מה זה אומר לגביכם, אם אלוהים יודע הכל? קודם כל, עלי לומר שידיעה זו חושפת את הטיפשות שבצביעות. אם אתם חושבים שתוכלו לשחק עם אלוהים או לעבוד עליו, אתם טועים. אלוהים יודע הכל, לכן אל תחשבו לרגע שהוא יאמין לצביעות שלכם. הוא יחשוף את האמת ואתכם. בדרשה על ההר ישוע חשף את הצביעות של אלו שמקפידים לשמור את התורה כלפי חוץ אבל לא מקיימים אותה בלב ולא מנהלים חיי צדקה. הוא הסיר את המסיכה מעל פניהם וקרא להם צבועים! הקשיבו לדברי החוכמה בקהלת י"ב 14, בפסוק האחרון והמסכם של הספר, "כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל נֶעְלָם, אִם טוֹב וְאִם רָע". הקשיבו, אלוהים לא מתרשם מכל מעשיכם ולא מתפעל ממה שאתם עושים. הוא אינו דומה לאדם ואינו מסתכל על המראה החיצוני. אלוהים רואה את הלב והוא מכיר אתכם טוב מאד גם מבפנים. "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב" (שמואל א' ט"ז 7). הקשיבו לי ידידיי, אם אינכם מכירים את המשיח, עליכם להבין כבר עכשיו: שאתם גם לא מכירים את אלוהים. וכל הדברים שאתם מנסים לעשות כדי להיראות טובים, אלוהים כלל לא מתרשם מזה. זוהי הטיפשות שבצביעות: אם אלוהים יודע הכל, הוא הרי יודע הרבה יותר ממה שאתם חושבים שהוא יודע.

הדבר השני שברצוני לומר לאלה שלא מאמינים במשיח או שאינם מאמינים באלוהים, הוא שביום הדין אלוהים ישפוט אתכם באופן מדויק וצודק. ברומים ב' 2 שאול כותב, "שֶׁאֱלֹהִים שׁוֹפֵט עַל פִּי הָאֱמֶת". במשפט הסופי והאחרון, כשייקבע מי יישלח אל אגם האש ואל הגיהינום, האמינו לי, זה יהיה משפט צדק. אלוהים ישפוט על סמך האמת, כי יש לו ידע מוחלט של האמת. אף אחד, ואני חוזר, אף אחד לא יכול לעבוד על אלוהים.

הנביא ירמיהו אומר בט"ז 17, "כִּי עֵינַי עַל כָּל דַּרְכֵיהֶם, לֹא נִסְתְּרוּ מִלְּפָנָי וְלֹא נִצְפַּן עֲו‍ֹנָם מִנֶּגֶד עֵינָי". אין נסתר מעיניו. ובשמואל א' ט"ז 7 כבר ראינו את הכתוב, "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב". משפט אלוהים יתנהל על בסיס האמת ולא תהיה אפשרות להסתתר מאלוהים, כי הוא יודע אם אתם חוטאים. הוא יודע אם לא נסלחו לכם חטאיכם או שכל מה שאתם עושים זה ללכת לאסיפות ולהפגין נוכחות. הוא יודע גם מה עומד מאחורי המעשים הטובים שאתם עושים. הוא יודע אם שמכם כתוב בספרו. הוא יודע אם חזרתם בתשובה וקיבלתם את המשיח. הוא יודע הכל, והמשחקים שלכם לא מרשימים אותו. גם המשחקים שלי לא מרשימים אותו.

דבר נוסף שברצוני לומר ללא מאמינים הוא זה: עצם הידיעה שאלוהים יודע הכל אמורה להראות לכם את הסכלות שבחוכמת בני אדם. אלוהים יודע הכל. לכן, אם ברצונכם להיות חכמים באמת, עליכם ליטול חלק בידיעה שלו. כך אמר שלמה המלך לבניו בספר משלי לכל אורך הספר ובמיוחד בפרק ח' פס' 33-32, "וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי וְאַשְׁרֵי דְּרָכַי יִשְׁמֹרוּ. שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ". אדם טיפש רודף אחר חוכמת העולם, אך בראשונה לקורינתים א' 19 כתוב, "אֲאַבֵּד חָכְמַת חֲכָמִים וּבִינַת נְבוֹנִים אַסְתִּיר". אם כן, חכמת החכמים תאבד, לכן אני אומר ללא מאמינים שקיימת טיפשות בצביעות. אלוהים עומד לשפוט אתכם על בסיס האמת, לכן אל תסמכו על חוכמת בני אדם. אלוהים יודע הכל וזה מנחם אותנו המאמינים, אך משמש אזהרה חמורה ללא מאמינים. אלוהים אינו משתנה והוא נמצא בכל מקום. הוא כל יכול והוא כל יודע.

המאפיין החמישי של אלוהים, והאחרון שנדבר עליו היום, הוא הקדושה. אלוהים הוא קדוש וזהו לדעתי המאפיין החשוב ביותר שלו. זוהי האבן היקרה הזוהרת והמקסימה ביותר בכתר מלכותו האלוהי שמונח על ראשו של אלוהים. המאפיין הנעלה מכולם הוא קדושת האלוהים.

כשמלאכי השרת שרו סביב כס כבודו של אלוהים, בחזון שראה ישעיהו בפרק ו', הם לא הכריזו, "נצחי, נצחי, נצחי ה' צבאות". הם לא שרו, "נאמן, נאמן, נאמן, ה' צבאות". הם גם לא שרו, "חכם, חכם, חכם', או "אדיר, אדיר, אדיר". איזה מאפיין הם הכריזו בשירתם? "קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, יְהוָה צְבָאוֹת" (פס' 3). זוהי התכונה וזהו המאפיין הנעלים ביותר של אלוהים. העובדה שהוא קדוש. כיצד מתואר אלוהים בשמות ט"ו 11? "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה? מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ? נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא". אין כמו ה' בין האלים. אין קדוש כמו ה'. האם ידעתם שזה שמו של אלוהים? בתהילים קי"א 9 כתוב, "קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ". איוב קורא לו בשם הזה באיוב ו' 10 כשהוא אומר, "לֹא כִחַדְתִּי אִמְרֵי קָדוֹשׁ". כבר ראינו שזה השם שישעיהו שמע מפי המלאכים הקוראים לאלוהים, "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". בהתגלות ד' 8 מתואר כס מלכות אלוהים בשמים כשארבע החיות עומדות לפניו ואומרות יומם ולילה, "קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, יהוה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת". בשמואל א' ב' 2 חנה מכריזה בתפילתה, "אֵין קָדוֹשׁ כַּיהוָה, כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ".

אלוהים הוא קדוש, ואין דרך אחרת לתאר את קדושתו או להסביר אותה מלבד בהשוואה שלה לחטא. ולדעתי, קטע הכתובים שמסביר את קדושת אלוהים בצורה הברורה ביותר, נמצא בישעיה ו' 7-1. בפס' 1 כתוב כך, "בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל". ישעיהו ראה חזון של אלוהים היושב על כס מלכותו. בפס' 2 הוא מתאר את מה שראה, "שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד. בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף". ואתם בוודאי זוכרים שאחד המלאכים לקח במלקחיים גחל בוער מהמזבח ונגע בפיו של ישעיהו, כמסופר בפס' 7-6.

אבל מה קרה לפני כן? מה הוא העניין המרכזי בקטע הזה? בפס' 5 ישעיהו אומר, "אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי, כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב. כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי". הוא נבהל מאד והיה מזועזע לחלוטין עד כי דימה את עצמו למת. מדוע? מפני שהוא ראה את קדושתו של אלוהים, ואל מול קדושתו של אלוהים הוא הזדעזע עד עומק נשמתו מהחטא שלו עצמו. אתם מבינים מה קרה לו? החטא בחייו נחשף לנוכח קדושת אלוהים.

ואני רוצה לומר לכם ידידיי, שאדם לעולם לא יבין את המהות של קדושת אלוהים, מבלי שהחטא שלו יתגלה לנגד עיניו. עד שלא תבינו את החטא שלכם, לא תוכלו להכיר או להבין את הקדושה של אלוהים. שניהם הולכים ביחד בד בבד. לא תוכלו להכיר את קדושתו מבלי להכיר בחטאכם, ולא תוכלו להכיר בחטא שלכם, מבלי לראות את קדושתו. ישעיהו ראה את אלוהים רם ונישא, ורק אז הוא ראה את חטאו. לכן הוא זעק מעומק ליבו, "אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי". נדמה היה לו שהוא עומד למות. קיים פער תהומי בין הקדושה של אלוהים לבין חוסר הקדושה שלנו בני האדם. הוא קדוש ואנחנו לא! ואני ואתם אמורים להזדעזע כמו ישעיהו מהחטא שלנו לנוכח קדושת אלוהים. אלוהים הוא קדוש.

אלוהים לא מתאים את עצמו לאמות המידה שלנו, אלא הוא זה שקובע את הסטנדרט הנכון, והוא קדוש לחלוטין. הוא לא שוגה, הוא לא מועד והוא לא טועה. הוא לעולם לא יפעיל שיקול דעת שגוי, והוא לא ירשה לשום טעות, משגה או תקלה לקרות בחיים שלכם ושלי. כל מה שקורה בחיים שלנו בא ממנו, וזה נכון, כי הוא תמיד פועל נכון. בנוסף, אין דרגות בקדושת אלוהים. קדושתו מוחלטת ואבסולוטית. לכן, הוא רוצה שכל מי שרוצה לחיות במחיצתו, יהיה קדוש כמוהו. כך כתוב בויקרא י"ט 2, "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם".

כשהמלאכים חטאו, מה הוא עשה מייד? הוא השליך אותם מהשמיים והכין להם מקום נפרד ונבדל מנוכחותו. וכשאנשים בוחרים לא להאמין באלוהים ולדחות את בנו ישוע המשיח, מה קורה להם בסופו של דבר? הם נשלחים אל אותו המקום שהוכן לשטן ולמלאכיו, מחוץ לנוכחות אלוהים, נפרד ונבדל. מדוע? כי כדי להיות בנוכחות אלוהים, במלכות שלו, אנחנו חייבים להיות מה? – קדושים. ואתם בוודאי שואלים איך זה בכלל אפשרי שאנחנו נהיה קדושים? ובכן, התשובה היא כן, אתם יכולים להיות קדושים באמצעות האמונה באדון ישוע המשיח. כי דרך המשיח ישוע, אלוהים נותן לנו את קדושת המשיח, ובכך הוא רואה אותנו קדושים. במשיח, אלוהים עשה אותנו קדושים. וכך אמר השליח שאול לקורינתים המאמינים, "אַתֶּם רֻחַצְתֶּם, אַתֶּם קֻדַּשְׁתֶּם, אַתֶּם הֻצְדַּקְתֶּם בְּשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ" (הראשונה לקורינתים ו' 11).

הדרך היחידה בה נוכל להבין את קדושת אלוהים היא דרך הניגוד, כלומר, עלינו לראות את שנאתו המוחלטת של אלוהים את החטא. לא נוכל להבין את קדושתו מבלי להבין את שנאתו לחטא, ואת החטא אנחנו מבינים היטב. אלוהים שונא את החטא, הוא מתעב אותו. בחבקוק א' 13 כתוב, "טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע, וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל", ועמל כאן זה רשע. אלוהים אינו יכול לראות את הרשע או לסבול את החטא. הוא נפרד במהותו לחלוטין מהרשע ומהחטא. אין להם מקום בנוכחותו והם אינם קיימים במחיצתו.

כאשר חטאו של סנחריב מלך אשור הגיע לשיא, רוח הקודש דיברה דרך הנביא ישעיהו ואמרה, "אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ, וְעַל מִי הֲרִימוֹתָה קּוֹל, וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ, אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל?" (ישעיה ל"ז 23). אתם מבינים מה קרה כאן? חטאו של סנחריב נחשף ונראה לעין כל, כי הוא דיבר נגד קדוש ישראל, נגד אלוהים. כשצבא מצרים טבע בים סוף, כמסופר בשמות ט"ו, מי למעשה הטביע אותם? יש האומרים כוחו של אלוהים, אבל זה לא מדויק. בשמות ט"ו 10 כתוב, "נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם, צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים. מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ?". המצרים לא צללו כעופרת במים האדירים בגלל כוחו של אלוהים אלא בגלל קדושתו. הוא לא יכול היה לסבול יותר את חטאם ורשעתם, וקדושתו זו היא אשר הטביעה אותם בים. קדושת אלוהים נראית באופן המדויק ביותר בשנאתו את החטא.

אלוהים אומר לעם ישראל מילים מאד קשות בעמוס ה' 23-21, "שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶם. כִּי אִם תַּעֲלוּ לִי עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם לֹא אֶרְצֶה, וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם לֹא אַבִּיט. הָסֵר מֵעָלַי הֲמוֹן שִׁרֶיךָ וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ לֹא אֶשְׁמָע". אלוהים אוהב את החגים והעצרות, העולות והמנחות, כי הוא הרי ייסד את כל אלה. אבל כשהעם עושה אותם, למרות שכל הפולחנים היו ראויים והם ניתנו מאת ה', והם נעשו בלב טמא, אלוהים שנא אותם ומאס בהם. אלוהים לא רוצה שאנשים יעשו את הדבר הנכון בגישה לא נכונה. והוא אומר זאת במפורש, "שנאתי, מאסתי" "אני לא רוצה לראות ואני לא רוצה לשמוע", כי אלוהים אוהב קדושה ושונא חטא. בתהילים י"א 7 כתוב, "כִּי צַדִּיק יְהוָה, צְדָקוֹת אָהֵב". איזו הכרזה יפה, אלוהים הוא צדיק והוא אוהב צדקה וקדושה.

עד כה הסתכלנו על קדושת אלוהים על דרך השלילה. כלומר, על יחסו של אלוהים כלפי מה שהקדושה היא לא, על שנאתו את החטא. והדבר המדהים הוא, שלמרות כל זאת אלוהים אוהב. למרות שהוא קדוש ושונא את החטא במלואו, למרות שהוא יודע הכל, כפי שכבר למדנו, הוא עדיין גואל אותנו. האם זה לא מדהים בעיניכם? זה מדהים שהוא מכיר אותי, שהוא שונא את החטא שלי, ובכל זאת הוא אוהב אותי. קדושת אלוהים, ידיעתו את הכל, ואהבתו – פועלות כולן ביחד.

זו תובנה יוצאת מגדר הרגיל - אלוהים יודע הכל עלי, שונא את כל חטאיי, ועדיין אוהב אותי. כשניסיתי לחשוב על דרך להמחיש זאת, חשבתי על מחלת הסרטן. אם יש למישהו סרטן, אנחנו הרי אוהבים את האדם ואת גופו, אבל אנחנו שונאים את הסרטן שבתוכו. אנחנו נעשה הכל כדי לשמור על הגוף, לחזק את בריאותו, לספק לו את כל צרכיו ולעשות הכל כדי שיחלים, ובמקביל, נעשה הכל כדי להרוס את תאי המוות הסרטניים. אנחנו שונאים אותם, אבל לא שונאים את הגוף שבו הם נמצאים. באופן דומה אלוהים מסתכל על האדם, הוא אוהב אותו ואת גופו אך הוא שונא את החטא שנמצא בתוכו, הוא מואס בו.

היכן אם כן מתגלה קדושת אלוהים? ובכן, אפשר לראות אותה בצורות שונות. אנחנו כבר יודעים שהיא לא תיראה כשיש חטא, כי אלוהים מואס בחטא והוא לעולם לא יבחר בדרך החטא. לעיתים הוא ירשה לנו לחטוא אם זהו רצוננו, והוא ישתמש בזה לרצונו, אך הוא אינו בוחר בדרך החטא. הוא מעולם לא מפתה אותנו לחטוא והוא אינו רוצה שנחטא. יש החושבים שאלוהים רוצה שהם יחטאו. שמעתי אנשים שאומרים שקודם צריך לחיות חיי חטא נוראיים, לספר על כך לכולם, ואז לחזור בתשובה, להשתנות, וכולם יראו ויאמינו ויאמרו, "וואו איזה שינוי אדיר, פשוט נפלא!" לפי תפיסה זו אלוהים רוצה שנחטא ונגיע לשפל המדרגה כדי שאחר כך תהיה לנו עדות מדהימה לספר לכולם. האם זה נשמע לכם נכון, ראוי, משכנע? לא ולא! אלוהים אינו שמח בחטאו של אף אחד והוא אף פעם לא מפתה אנשים לחטא. כפי שכתוב ביעקב א' 14-13, "מִי שֶׁמִּתְנַסֶּה אַל יֹאמַר, 'אֱלֹהִים מְנַסֶּה אוֹתִי', שֶׁכֵּן אֱלֹהִים לֹא יְנֻסֶּה בָּרַע וְאֵין הוּא מְנַסֶּה אִישׁ".

אך קדושת אלוהים כן מתגלה לעינינו בדברים חיוביים ביותר, לדוגמה, בראש ובראשונה במעשה הבריאה. בקהלת ז' 29 נאמר, "עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר". אלוהים ברא את האדם ישר, טהור, קדוש. הבריאה שלו היתה קדושה וקדושתו נראית לעין בבריאה כולה. שנית, קדושת אלוהים נראית במצוות המוסריות של התורה. למרות שבני האדם מנסים לשנות, לעוות ולמחוק את חוקי המוסר שבתורה, מוסר אלוהים הוא זה שיגבר ויישאר, והוא זה שמצביע על קדושתו של אלוהים. ברומים ז' 12 שאול כותב, "וּבְכֵן הַתּוֹרָה קְדוֹשָׁה, וְהַדִּבֵּר הוּא קָדוֹשׁ וְיָשָׁר וְטוֹב". כשאלוהים קבע חוקים מוסריים וצודקים הוא הוכיח שהוא עצמו במהותו מוסרי, צדיק וקדוש.

ואני חושב שקדושת אלוהים לא נראית רק במעשי הבריאה ולא רק במצוות המוסריות בתורה, אלא גם בסדר הקורבנות. כשאני קורא על כל בעלי החיים שאלוהים יִעֵד לקורבנות, אני מבין שהמוות הוא תוצאה של החטא ושאלוהים רצה שבני האדם יראו זאת ממש בעיניהם, כדי שיבינו זאת היטב. בכל פעם שקורבן חיה הועלה על המזבח, הם ראו את המוות שהחטא שלהם גרם, וזה הוכיח את המוסר ואת הקדושה של אלוהים.

קדושת אלוהים אם כן נראית במעשי הבריאה, בחוקי המוסר שבתורה, בסדר הקורבנות וגם במשפט שאלוהים יביא על החטא. באיגרת השנייה לתסלוניקים א' 8, רואים את ישוע חוזר "בְּאֵשׁ לֶהָבָה, לְהָשִׁיב נָקָם לְאֵלֶּה שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אֶת הָאֱלֹהִים וּלְאֵלֶּה שֶׁאֵינָם נִשְׁמָעִים לִבְשׂוֹרַת אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ". ביהודה 4 קוראים על המשפט שנחרץ מקדם על "אַנְשֵׁי רֶשַׁע הַהוֹפְכִים אֶת חֶסֶד אֱלֹהֵינוּ לְזִמָּה וְכוֹפְרִים בְּרִבּוֹנֵנוּ וַאֲדוֹנֵנוּ הַיָּחִיד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ". בבוא המשפט, רואים עד כמה אלוהים שונא את החטא ואת הזימה, ומשפטו הצודק של אלוהים את החטא מבטא את קדושתו, כי הוא חייב להעניש על חטא.

ומעל לכל, קדושתו של אלוהים נראית בצלב. אולי זה נשמע מוזר, כי הרי חטאי העולם כולו הושמו על הצלב, אז דווקא הוא מראה את קדושת אלוהים? אולם הצלב הוא ההמחשה החזקה ביותר לקדושתו של אלוהים! אני אסביר. אלוהים הוא כה קדוש עד שהוא שילם את המחיר הנדרש הגבוה ביותר כדי לרצות את קדושתו. בעברים ט' 26 כתוב דבר מדהים, "שֶׁאִם כֵּן, הָיָה צָרִיךְ לִסְבֹּל פְּעָמִים רַבּוֹת מֵאָז הִוָּסֵד תֵּבֵל. אֲבָל כָּעֵת נִגְלָה פַּעַם אַחַת, בְּקֵץ הָעוֹלָמִים, לְהָסִיר אֶת הַחֵטְא בְּקָרְבַּן עַצְמוֹ". כלומר, בהתאם לשיטת הקורבנות, המשיח היה צריך למות שוב ושוב. אבל אלוהים עצמו נגלה פעם אחת, כעת, בקץ העולם, מדוע? כדי להסיר את החטא, בקורבן של מי? – בקורבן של עצמו. לקדושת אלוהים אין גבולות ולכן הוא היה חייב לשלם את המחיר הגבוה ביותר. הוא היה חייב להקריב את חייו שלו ולשאת את מלוא החטא, כי את המחיר הזה מישהו היה צריך לשלם, גם אם זה עלה לו בחייו שלו. זו המשמעות השלמה והמלאה של קדושה. קדושתו נראית במותו של המשיח על הצלב. קדושת אלוהים דרשה מחיר, גם אם הוא עצמו היה חייב לשלם אותו. כי הוא אלוהים קדוש.

מה הם הלקחים המעשיים שעלינו להפיק מקדושת אלוהים? המסר עבור הלא מאמינים הוא שקדושת אלוהים דורשת קדושה בחיים שלכם, ואת הקדושה הזו תקבלו רק דרך המשיח ישוע. באפסים ד' 24 שאול מסביר שעלינו "לִלְבֹּשׁ אֶת הָאָדָם הֶחָדָשׁ הַנִּבְרָא... בּקְדֻשָּׁה שֶׁל אֱמֶת". אלוהים רוצה שתהיו קדושים כמו שהוא קדוש, והדרך היחידה להשיג זאת היא להיות במשיח ישוע ולקבל את הקדושה שהוא נותן לכם.

מצד שני, אם הלא מאמינים דוחים את הקדושה שאלוהים מציע להם במשיח ישוע, מאפיין אחר של אלוהים נכנס לפעולה והוא נקרא - צדק. אם הם ידחו את אלוהים, אז הם יקבלו את מה שמגיע להם. לזה קוראים צדק, אלוהים הוא צדיק, וקדושתו דורשת צדק.

ומהם הלקחים המעשיים עבור תלמיד המשיח? מה המשמעות של קדושת אלוהים עבור המאמין וכיצד ידיעה זו משפיעה על חייו? התשובה היא פשוטה ומצויה בראשונה לכיפא א' 16-15, "הֱיוּ גַּם אַתֶּם קְדוֹשִׁים בְּכָל דַּרְכֵיכֶם כְּמוֹ שֶׁקָּדוֹשׁ הוּא אֲשֶׁר קָרָא אֶתְכֶם, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, 'קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי'." אם אלוהים הוא קדוש, מה הוא דורש מאיתנו? להיות קדושים.

כעת שימו לב, אנחנו קדושים כי אלוהים הוא זה שעשה אותנו קדושים. והקדושה הזו, היא המצב או המעמד הרוחני שלנו במשיח, אבל אלוהים רוצה שגם כל מעשינו ואופן התנהגותנו יהיו תואמים למצב הרוחני הזה. הוא רוצה שנחיה בקדושה בכל תחומי חיינו, ולא שרק נהנה ממעמד של קדושים במשיח. הוא רוצה שנחיה כקדושים, כי זה מה שמבדיל אותנו משאר האנשים בעולם. זה הדבר שגורם לעולם לדעת שקיים הבדל בין קדושה לבין חטא. לכן כתוב בשנייה לטימותיאוס ב' 19, "יָסוּר מֵעָוֶל כָּל הַקּוֹרֵא בְּשֵׁם יהוה". אם אתם קוראים בשם אדוני, ובכוונתכם להיקרא תלמידי המשיח, עליכם לחיות בהתאם לדרישותיו. הבה נראה לעולם שקיים הבדל.

הקדושה בחייכם תביא דבר נוסף וזה הביטחון להיכנס אל נוכחות אלוהים. אם אתם תלמידי ישוע החיים חיי קדושה, כלומר, אתם מסירים את החטא מחייכם, פועלים בקדושה מתוך יראת אלוהים, ומנהלים אורח חיים של צדקה ויושר, הרי שגם אתם תהנו מביטחון, גבורה ואומץ כאשר תיכנסו אל נוכחות אלוהים.

הקשיבו לתיאור היפה הזה שלקוח מאיוב כ"ב 23: "אִם תָּשׁוּב עַד שַׁדַּי, תִּבָּנֶה. תַּרְחִיק עַוְלָה מֵאָהֳלֶךָ". במילים אחרות, אם ברצונך לשוב לאלוהים וליישר את דרכיך לפניו, הדבר הראשון שעליך לעשות זה להרחיק את החטא והעוולה מחייך. והנה ההמשך בפס' 26, "כִּי אָז עַל שַׁדַּי תִּתְעַנָּג וְתִשָּׂא אֶל אֱלוֹהַּ פָּנֶיךָ". אינכם יכולים לבוא לפני אלוהים, לשאת את פניכם אליו, ולהתענג עליו, אם יש חטא בחייכם. האם כבר קרה לכם פעם, כפי שקרה גם לי, שכאשר יש חטא בחייכם אתם מתקשים לבוא בתפילה לפני אלוהים? אז הנה ההסבר לכך, באיוב כ"ב, האומר שעלינו לטפל בחטא שבחיינו ורק אז נוכל להרים את פנינו אל אלוהים ולעמוד לפניו בביטחון וללא אשמה.

הקדושה היא זו שמבדילה אותנו מן העולם. הקדושה מעניקה לנו ביטחון ואומץ. הקדושה משכינה בנו שלום. ישעיה נ"ז 21 אומר, "אֵין שָׁלוֹם, אָמַר אֱלֹהַי, לָרְשָׁעִים". אלוהים רוצה שנהיה קדושים, גם אם עליו לייסר אותנו, ככתוב בעברים י"ב 10, "הוּא לְהוֹעִיל מְיַסֵּר אוֹתָנוּ, לְמַעַן יִהְיֶה לָנוּ חֵלֶק בִּקְדֻשָּׁתוֹ". הסיבה לכך שהוא מייסר אותנו, היא כדי שנהיה קדושים כמו שהוא קדוש.

אם כך, מה על המאמין בישוע לעשות? הוא יכול להתפלל כפי שדוד המלך התפלל בתהילים נ"א 12, "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים", ולבקש לב טהור ונקי. ולאחר מכן להתהלך בחברת אנשים חכמים וטובים, כפי שכתוב במשלי י"ג ,20 "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם, וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ". הבה נתפלל.

אבינו שבשמים, אנו מודים לך שאתה מגלה לנו מי אתה, את תכונות האופי שלך, את טבעך ואת המאפיינים שלך. אנחנו מפקידים את המילים והמחשבות האלה בידיך הטובות ומבקשים שהם יניבו פרי בחיי כולנו. חקוק את האמת שלמדנו היום על ליבנו. אנחנו מהללים אותך בשם ישוע המשיח. אמן.

זמין באינטרנט בכתובת:

https://www.gty.org/library/sermons-library/1353

אתה רשאי לשחזר את התוכן הזה של Grace to You למטרות לא מסחריות בהתאם למדיניות זכויות היוצרים של Grace to You.