ישוע חי! שעות ספורות בלבד לפני שהשניים החלו ללכת לכיוון עמאוס הוא קם מן המתים בניצחון. ובכל זאת, שני התלמידים האלה, שהלכו אחריו ואהבו אותו, עוד לא שמעו על תחייתו.
הם היו מאוד מאוכזבים. הם קיוו לישוע, וכעת כל התקוות האלה אבדו. ישוע התהלך ממש לידם, והם לא ידעו.
ובכל זאת משהו בתוכם הגיב לישוע, נענה לנוכחותו ולמילים שהוא דיבר. הלב שלהם בער בקרבם. אפילו עיניהם לא הכירו אותו, אבל לבם ידע. היה זה אדונם האהוב, הוא שאתו הלכו בדרכים רבות במשך שלוש שנים.
היה זה בן האלוהים, המשיח, משיח ישראל. בדרכו העדינה הוא פתח את לבם הבוער להבין את הכתובים כפי שהם לא הבינו אותם מעודם. ישוע הראה להם שכל אחד מן הכתובים הצביע עליו.
כשהם התקרבו לביתם, אמר להם ישוע שהוא ימשיך בדרכו. אם רצו שיישאר אתם וימשיך ללמד אותם, היה עליהם לעשות צעד חשוב ולהזמין אותו פנימה.
הם לא החמיצו את ההזדמנות הזו. הם הזמינו אותו לשבת ולאכול יחד אתם, ואז הם סוף סוף הכירו אותו. באותו רגע שהוא בצע את הלחם ונשא את עיניו השמימה כדי לברך את אביו שבשמים, הם הכירו אותו ללא כל ספק.
ישוע באמת חי! הוא איננו מת! כל תקוותיהם קמו לתחייה. הדבר הטבעי ביותר בעולם היה שהם ימהרו להכריז את הבשורה העצומה לכל היתר. בהתגלות מופלאה כזו צריך לשתף אחרים.
חייהם וחיי חבריהם התלמידים וחייו של כל מי שהפך לתלמיד באמצעות בשורתם לא שבו מעולם להיות כפי שהיו.