יום אחד שאל אותי סטודנט דתי למה אנחנו, המשיחיים, משוכנעים כל כך שישוע הוא המשיח המיוחל. הוא אמר לי שהוא עדיין חושב שקיימת אפשרות סבירה שסבו האדוק, הצדיק הקדוש ביותר שהוא מכיר, הוא המשיח.
"למה שלא תבדוק ותהיה בטוח?", הצעתי לו. "איך אני יכול לבדוק?" שאל. עודדתי אותו לחזור לכתבי הקודש. מהן הנבואות המצביעות על המשיח? מה כתוב במיכה ה 1? הוא הכיר את הפסוק בעל פה ואת כל יתר הפסוקים שהזכרתי. על ישעיהו נ"ג הוא אמר: "אני מכיר את הקטע אבל מעולם לא ראיתי אותו כמתייחס למשיח, ובוודאי שלא לישוע".
זכות גדולה נפלה בחלקנו לדעת מהי התגשמות הנבואות האלה. במשך כמה שנים גרתי ועבדתי בגן הקבר בירושלים, המקום שייתכן שישוע נקבר בו וקם לתחייה. פעם היה עליי לקום בחג הפסחא בשעה 03:30 לפנות בוקר ואני זוכרת שחשבתי לעצמי: "הקדמתי אפילו את המואזין". כשירדתי לגן הקבר היה עוד חושך. היה לי זמן לחשוב על מה שקרה באותו בוקר פסח ראשון שלאחר תחייתו של המשיח. מעולם לא חשתי את נוכחותו של ישוע קרובה כל כך. אלפיים שנה חלפו אבל הוא עוד היה חי לא פחות משהיה באותו רגע שקם. "הוא חי אפילו יותר", חשבתי לעצמי למראה אלפי המבקרים שנהרו למקום באותו יום. הוא חי היום באנשים רבים יותר מאי פעם בהיסטוריה! כולנו הכרזנו יחד: "ישוע קם, הללויה!"
האמונה שלנו חסרת משמעות אם איננו מאמינים בתחייה. אם נפקפק בה, נמצא את עצמנו עד מהרה נאבקים בהיבטים אחרים בחייו ובפעילותו של ישוע.
גם אנחנו צריכים לקרוא את דבר אלוהים מדי יום ביומו וללמוד אותו בעצמנו. ישוע הואשם, אבל איש לא העלה נגדו אף האשמה אמתית. הוא נצלב, מת ונקבר, והוא קם מן המתים! הוא חי לימין האב וחי בתוכנו כאן עלי אדמות.
מי ייתן ואלה שנפגוש היום יראו בתוכנו את האדון החי שקם לתחייה!